פסח

חודש ניסן בראי חז"ל מדוע נקרא "ניסן" אביב, אותיות א.ב.י.ב לרמוז לך שהוא אב לי"ב חודשים כמו שנאמר "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". (שמות יב, א) בשבת שלפני ר"ח ניסן קוראים בחומש "החודש הזה" (שמות יב) ועל כן נקראת "שבת החודש" כדי להזכיר לציבור להתכונן לחג הפסח ולמצוותיו הרבות.

ממדרשי ומאמרי חז"ל לחג הפסח פסח = פה – סח, כלומר פה המדבר, המבטא את עצמו והדיבור היהודי המבטא את המהות הפנימית היהודית. בחג הפסח רבו הנסים שעשה הקב"ה עם ישראל, ומצוה עלינו להרבות לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר בנסי מצרים ונפלאותיו הרי זה משובח, וזהו פה-סח כלומר הפה מדבר וסח נפלאות ה'. בתורה נקרא "חג המצות" וישראל קוראים לו "חג הפסח" כאמור בשיר השירים "אני לדודי ודודי לי" (שה"ש) כלומר עם ישראל משבח את הקב"ה וה' משבח את עמו האוכל חמץ בשבעת ימים, ואילו אנו מקלסים את הבורא שפסח על בתינו במצרים. (בשם בעל קדושת הלוי, והבן איש חי)

גלות הפרט והכלל "גלות מצרים" היא גלות הגוף והנפש והמצרים שעבדו את בני ישראל קשה, בחומר ובלבנים (שמות א, יב) כדי להסיח דעתם מעבודת ה' כי כל זמן שאדם כפות ומשועבד לרשות אחרת איננו יכול להתפנות לעבודת ה' כי הרע שולט ומכבה אהבת ה' הבוערת בלבו ולכן ישראל נאנקו "נאקת בני ישראל מצרים מעבידים אותם" (שמות ב, ה) כי הנפש צועקת על דיכוייה ושעבודה וזהו מקור העצבות שבה שרוי האדם כי הוא משועבד ליצה"ר וכשהוא משוחרר משעבוד היצרים הוא שמח ומרגיש קרבת ה' ולכן עם ישראל נגאל בזכות האמונה כי ניצוץ האמונה הגנוז בנשמת היהודי לא יכבה לעולם ואפילו בשעבוד מר וקשה אפשר לשלהבו ולעורר אותו לתחיה.

שנות שעבוד ישראל במצרים וגאולתו בגזירת ברית בין הבתרים נאמר לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענום אותם ארבע מאותה שנה..." (בראשית ט,יג-יד). והנה פסוק עומד בסתירה למציאות השעבוד שהרי בפועל לא עבדו רק רד"ו שנים ואילו בתורה (שמות יב,מ) נאמר "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה" ואם כן איך הבורא לא מימש גזירתו בשלמות אלא קיצר להם ופכי שחז"ל לימודונו על הפסוק (בראשית מב,ב) "רדו שמה ושברו לנו" שרמז להם יעקב שיעבדו רק רד"ו שנים ולא ארבע מאות שנים (תנחומא מקץ ח: בר"ר צא,ב)

בזכות מה יצאו ישראל משעבוד מצרים - מצב עם ישראל בארץ מצרים "גלות מצרים" היא השורש והיסוד לכל מיצרי הגלויות ולכן כל המלכויות המיצרות ומעיקות לישראל בכל הדורות נקראות על שם מצרים כי היא שורש הקליפות והיא כוללת בתוכה כל שעבוד ארבע מלכויות – בבל, מדי יוון ואדום (עיין ליקוטי תורה פר' כי תצא) וכן כתב בעל שפת אמת בכמה מקומות "ובמצרים היו נכללים כל מיני מיצר" (פר' בא תרלח – ד"ה בפסוק) "ויש בכל גלות ומיצר קצת מגלות מצרים" (פסח תרלח ד"ה כל) ולכן בגלות מצרים סבלו היהודים מכל בחינות השעבוד והמיצר, וכל כוחות הסטרא אחרא שלטו בהם, וכשהשתחררו מעול מצרים נגאלו מכל השעבודים הקשים והמרים שיכולים להיות בחיים, וכן מפורש במדרש (בר"ר טז,ד) "אמר רבי יוסי בר רבי חלפתא: כל המלכויות נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל", ומשום כך גאולת מצרים שהיא שורש ויסוד הגאולות כי היא קבעה בנפשם יסוד החירות והדבקות באל אמת, במקור החיים והטוב, ולכן הגאולה היא מפתח גאולתם של ישראל בכל הצרות שבעולם, ומשום כך הייתה גלות קשה כי היא הייתה הכנה לכל הגלויות שהקב"ה שורה עם ישראל ומציל אותם מאכזריות הגויים וכדברי ה' "אהיה אשר אהיה" (שמות ג,יד) ואמרו רז"ל על זה כשם "שה' היה איתם במצרים כך יהיה עמהם בשאר הגלויות" (שמו"ר ג,ו וברכות ט,ב).

מטרת קריעת ים סוף קריעת ים סוף התקיימה בשביעי של פסח שבו טבעו המצרים בים סוף. ונשאלת השאלה, מה צורך בקריעת ים סוף והלוא המצרים נענשו בעשר מכות ודי להם וגם הרדיפה של המצרים אחרי ישראל גרמה להם להתריס כלפי משה "המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר..." (שמות יד, יא) כי היו לחוצים בין הים לבין המצרים!

משמעות החירות לאור חג הפסח חג הפסח נקרא "חג החירות" ובסידור התפילה מוגדר זמן "חירותנו" המבטא שחרור ישראל ממצרים, הפקעת עם משעבוד, מדיכוי ומעול שלטון עריץ ולכן אנו חוגגים את היציאה מעול מדינת מצרים כי כל עם שואף לחירותו, לעצמאותו ולגילוי כשרונותיו, כוחותיו היצירתיים העצמיים, כי כל שעבוד זר מגמד ומדכא את הגילוי הריבוני העצמי ומנמיך קומת המשועבד לשפל המדרגה.

פסח מצרים ופסח העתידי חג הפסח עומד כולו בצל הזכרון לאירוע הכביר ההיסטורי של יצ"מ "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, כי בה היו עבדים מושפלים, מדוכים, מעונים, ועל ידי עשר מכות שהונחתו על מצרים יצאנו לחירות משעבוד מר וקשה ולכן אירוע אדיר זה אינו נשכח אלא זכרונו חרוט בתודעת האומה הישראלית.

קירוב "בן תועה" בהגדה בליל הסדר ארבעת הבנים ארבע פעמים נזכר בתורה הצו ללמד את הבנים, לחנכם ולהדריכם בנתיבי התורה והאמונה – בחומש שמות (פרקים יב, כו, כז, יג, ח, יד), ובדברים (יב, כא). וכל ארבעת הפסוקים המזהירים על החדרת האמונה בלב הבן קשורים בענייני פסח, ולכן שלושה מהם כתובים בפרשת "בא" (יב ויג) ואחד בפרשת "ואתחנן" (פרק יב, כא). ונשאלת השאלה למה התורה חזרה ארבע פעמים בסוגיית חג הפסח והלא התורה ציוותה על חינוך הבנים "ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך..."

האמונה, מעלתה וסגולתה בחיי הפרט והכלל גדולת האמונה "האמונה" היא יסוד הכל ותכלית הכל, היא האמונה הטהורה ביוצר הכל, המצוי והנעלם יתברך שמו, וכתב ה"פלא יועץ" (ערך אמונה): "וראה כמה גדולים דברי חכמים שכל התורה כולה כלילה וספונת במידת האמונה", וכתב רבנו בחיי (כד הקמח ערך "אמונה"): האמונה עיקר התורה כולה לכך מצינו שכל המצוות כולן בנויות ומיוסדות עליה וכמאמר חז"ל (מכות כד, א) בא חבקוק להעמידן על אחת שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה"

מהות קורבן פסח בחיי האומה א- קורבן פסח הוא קורבן מיוחד מבין קורבנות השנה, הוא מהווה קורבן הברית בין הקב"ה לבין עמו הנבחר. ובהיותו עדיין בתוך טומאת ארץ מצרים, נצטווה העם לפני שחרורו ויציאתו מהגלות המרה והשעבוד הקשה לקחת שה ולשוחטו לעיני משעבדיהם

על החומרות ובמיוחד בחג הפסח שמירת פסח כהלכתו חג הפסח הוא חג גדול וקדוש, חג לידת העם היהודי כעם סגולה, ובו עם ישראל יוצא משעבודו המצרי ומקבל עליו אלהותו יתברך, עבדות ה' "אני ה' אלוהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים" (ויקרא כה, לח) כלומר שחרורנו מהכלא המצרי להתיישב בא"י, אין עניינו בשביל הדברים הגשמיים המצויים בה אלא עבור דברים רוחניים נשגבים, שהקב"ה יהיה לנו לאלוהים (עיין סוטה יד, א) ואמרו רז"ל בספרא (בהר פ.ה, ד) "כל היושב בא"י מקבל עליו עול מלכות שמים".