חודש ניסן בראי חז"ל

מדוע נקרא "ניסן" אביב, אותיות א.ב.י.ב לרמוז לך שהוא אב לי"ב חודשים כמו שנאמר "החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה". (שמות יב, א)

בשבת שלפני ר"ח ניסן קוראים בחומש "החודש הזה" (שמות יב) ועל כן נקראת "שבת החודש" כדי להזכיר לציבור להתכונן לחג הפסח ולמצוותיו הרבות.

שבת הגדול – שבת , ב = ב' אלפים , ת = 400 , הגדול = 48 , לרמוז לנו שבשבת זו שהיא בשנת 2488 לבריאת העולם נגאלו ישראל ממצרים.

השבת שלפני חג הפסח נקראת "שבת הגדול". הרבה טעמים נאמרו בזה, נזכיר חלק מהם:

באותה שנה שיצאו ישראל ממצרים חל י' בניסן בשבת, וביום זה נצטוו ישראל לקחת את השה ולקשרו לכרעי המיטה כדי לשוחטו לקורבן פסח. כידוע, עבדו המצרים לשה, שהיה אלילם, וכשראו מה עשו לאלוהיהם, רתחו מכעס, אך לא פגעו לרעה בישראל כי פחדו לנפשם, היה זה נס גדול שמצרים – אומה אדירה ועצומה פוחדת מעם משועבד ומדוכא (עיין משנ"ב סימן תל וב"י סימן תכט)

מצות קורבן פסח היא המצוה הראשונה שקיבלו ישראל כעם – רק עתה החלו להיכנס לעול המצוות, והרי המקבל עול מצוות נקרא "גדול", מכאן הכינוי "שבת הגדול", גדול – שנכנס למצוות כי בעשור לחודש נצטוו לקחת שה לבית ואותו היום היה שבת (שבת פז, א) ולפי שעשו בו מצוה ראשונה נקרא שבת הגדול (חזקוני שמות יב, יג).

בשבת זו התחילו ישראל להרגיש בני חורין שהרי המצרים שוב לא שלטו בהם, וכבר הוחלט להתכונן ליציאה ממצרים.

כידוע, נצטוו ישראל לשמור שבת משני טעמים:                                          
א) בחומש שמות, פרשת יתרו נאמר: "כי ששת ימים עשה ה'... וינח ביום השביעי..." – סיבה הנובעת מבריאת העולם.
ב) בחומש דברים, בפרשת ואתחנן, נאמר: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים... על כן צוך ה' לעשות את יום השבת" הסיבה נובעת מהיציאה מעבדות מצרים. אם כן, לפי טעם זה, יכולה שמירה השבת להתחיל רק בשבת זו – על כן נקראת "שבת הגדול".

בכל מוצאי שבת היו חוזרין ישראל להשתעבד, ואילו בשבת זו לא שבו עוד לעבדות.

בספר בינה לעתים (דרוש כג) הסביר ששבת זו מכונה בתואר גדול כיוון שמאריכים בו בדרשות בסיפור מהותו, ויום זה נראה ארוך וגדול.

בספר בני יששכר (שבת הגדול מאמר ג סימן ב) בשם "שמן המור" כתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת" ובאה הקבלה שזה "ממחרת יו"ט" כי יום טוב נקרא שבת והקראים והאפיקורסים כפרו בפירוש זה וכדי לשרש טעותם קראו לשבת שלפני פסח "שבת הגדול" מכלל שאיכא שבת קטן בשבוע הבא היינו יום טוב הראשון של פסח שנקרא גם כן שבת (עיין שו"ת שמן המור חיור"ד ט-טו).

על שם הלל הגדול שנאמר בו כי בעת לקיחת השה לקורבן אמרו "הלל הגדול" (תהלים קלו- תוס' שבת פז ד"ה "ואותו היום").

י"א משום שקוראים בהפטרת השבוע בנביא מלאכי (ג, כג) "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא" לרמוז על הגאולה העתידית על היום הגדול והנורא שלעתיד לבוא (מהרש"ל).

ויש מסבירים משום שהשבת שבתוך מכת החושך היה בעשור לחודש בניסן כי פסח שיצאו בני ישראל ממצרים היה ביום חמישי, הרי שעשירי בניסן היה השבת ועיקר הנס היה בשבת כי המכות לא שימשו בשבת ולולי השבת לא היו רואים המצרים את לקיחת השה (ועיין בספר חזון המקרא, בספר "אמרי שאול" ו"בדעה והדיבור"; שפת אמת; בספר "לתורה ולמועדים" בענין זה).

ונשאלת השאלה למה לא קבעו עשירי בניסן לזכרון הנס, אלא את יום השבת?

"הלבוש" הסביר משום ששאלת המצרים התעוררה בגלל השבת שראו המצרים שישראל ששומרים את השבת לוקחים שה ומטפלים בו – דבר שאסור לעשותו בשבת.

המגן אברהם (סימן תט) משום שבעשירי בניסן מתה מרים הנביאה ונסתלקה הבאר מים שהיה בזכותה וא"כ אין ראוי לשמוח בו ולכן נקבע ביום השבת לפני פסח.


בעשור לחודש עלו מן הירדן ולא היה בשבת ואם היו מייחסים את הנס ליום העשירי היו טועים ואומרים שעל העליה מן הירדן נקרא גדול ולכן ייחסו הדבר לשבת (ב"ח, ט"ז, וכף החיים שם סימן תט).

ה- כתב הפלא יועץ (ערך חמץ), כתבו המקובלים שמשלושים יום קודם פסח, צריך ליתן לב ללכת בדרך טובים ולעשות דרכי תשובה, והקב"ה בכל לילה מוציא חלק מנשמות  ישראל מתוך הקליפות.

ו- כתב בעל קדושת הלוי (פ.בא) שבר"ח ניסן מתחדש השפע לכל השנה והוא ראוי לכל הטוב והברכה של כל ימות השנה.

ז- בר"ח ניסן הוא ר"ה להנהגת העל טבעית של העולם (מגלה עמוקות פ.ואתחנן אופן
 קט; והשל"ה פסחים פרק תורה אור אות ב והעקידה שער לח-א).

ח- ביציאת מצרים היתה ממש בריאה חדשה שאז התחיל העולם להתנהל ע"פי נסים ונפלאות (פירוש הגדה של פסח לר' יצחק חבר).

ט- כתב "השפת אמת" (ויקרא פ.החודש): כל ישראל בני מלכים ונתחדשה להם הנהגה
 מיוחדת  בניסן והוא גם ראש חודש לחודשי השנה שכל הנהגות העולם על ידי י"ב  מזלות.

י- כתב בעל "פרי צדיק" (שמות פ.החודש ויקרא ר"ח אייר) חודש ניסן כולל כל  קדושת שנים עשרה חודשים.

יא- בחודש ניסן לא נופלים על פניהם נפילת אפים היא צורך להפיל הסט"א כי בחודש זה נופלת הסט"א כמ"ש "כי נפל תיפול לפניו" (מגילת אסתר ו, יג).

יב- כתב בעל ספר "מחשבת חרוץ" אילו זכו ישראל היה מתן תורה בניסן  שהוא מלך החודשים ונתעטר בעשרה עטרות (שבת פז, ב ועיין בהקדמה לילקוט   יוסף מועדים פסח כרך א בענין מעלת חודש ניסן).

 יג- כתב השפ"א (פסח תרנ"א בד"ה חכם): וביציאת מצרים היה העיקר היציאה לחירות, להיות נכנסים בכלל עבדי ה', ובכל שנה נעשה כל איש ישראל בן חורין  ונפדה מכל מאסר והתקשרות שנקשר בהבלי העולם, ואח"כ בחג השבועות מתעורר זמן מתן תורתנו.