בר מצווה

מאמרי חז"ל על בר מצווה, מעלת בר מתווה ועוד מקורות נוספים

מהות הציצית דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח). "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כב, יב). א. התורה מצווה אותנו שבגד שיש לו ארבע כנפות חייבים לתת בכל זווית של הבגד פתילי צמר ובהם פתיל תכלת אחד, ובכל זווית מטילים את חוטי הציצית, ונוטלים ארבע חוטים ומשחילים אותם בנקב הכנף המיועד לכך, וכופלים אותם לשנים וכך מתקבלת חוליא שאחד מהם "פתיל תכלת" צבוע מדם חלזון, וכיוון שנשתכח טיבו במרוצת הזמן הציציות שלנו עשויות מצמר לבן, והיא מצוה תמידית למרות שאין זה פתיל תכלת (עיין הרמב"ם הל' ציצית פ"א; והאלשיך ואור החיים לבמדבר טו, לח).

על מצוות תפילין, המקור למצווה, מה הן תפילין? סדר הפרשיות, זמן הנחתן, מאמרי חז"ל על התפילין ועוד

בר מצוה בהלכה א. קטן שהגיע לגיל שלוש עשרה שנה שלמות הרי הוא נעשה גדול ומתחייב מן התורה בכל המצוות, ושעור זה הוא הלכה למשה מסיני, וכן שנינו באבות (פ"ה מכ"א) "בן שלוש עשרה למצוות", ויש שמצאו רמז בפסוק "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא), 'זו' בגימטריא – י"ג (ארחות חיים הל' תפילין סימן עג), ולכן אמרו חז"ל "בן שלוש עשרה שנה שנדר – נדריו קיימין" (שו"ע יו"ד סימן רלג, נדה מה ע"ב).

בהגיע נער יהודי לגיל שלוש עשרה, להיכנס לעול המצוות ולקבלת עול מלכות שמים, הוא נהפך לאיש אחר בחובות ובזכויות, במחשבה, בדיבור ובמעשה, והא אחראי לכל מעשיו, הטובים והרעים (אבות דרבי נתן טז). ביום זה הנער מתעטר בשלוש עשרה עטרות כדלהלן: א. הופעת יצר הטוב חז"ל לימדונו כי יצר הטוב מתחבר לנער המתבגר ביום הבר מצוה, כי יצר הרע מזדווג לאדם משעת לידתו ועד יום מותו, ורק לאחר יג שנים נולד יצר הטוב (זוהר בראשית קעט ע"א, אבות דרבי נתן פי"ג טז ע"ב), ושלמה אמר בקהלת (ד, י"ג) "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", ודרשו רז"ל "ילד מסכן וחכם – זה יצר הטוב" כי הוא מלמד לאדם חכמה וישרות, "ממלך זקן וכסיל – זה יצר הרע" שהוא זקן ומכשיל האדם בעצותיו הרעות

השם "בר מצוה" א – נער שהגיע לגיל שלוש עשרה שנים תמימות נחשב גדול, וחייב במצוות ובעונשין, ומצטרף למנין עשרה כגדול. ומיום זה נעשה אחראי למעשיו, ונחשב "בר עונשין" לעברותיו, וגם מבחינה משפטית הוא נקרא אדם מבוגר, וחייב על כל מחדליו, וכדברי הרמב"ם (הל' עדות פ"ט ה"ח) "נעשה ראוי להעיד בבית דין ועדותו עדות". ב – ועלינו לברר מנין בא המונח "בר מצוה", שהרי המילה 'בר' בתרגום היא 'חוץ'[1] (עיין ברכות לח ע"א) – חוץ ממצוה, וזה הפוך מהמטרה, שהרי האבא בא לחבר בנו למצות ולחנך אותו ליהודי המקיים תורה ומצוות?

בת מצוה בהלכה א. נערה יהודית נעשית גדולה ובת מצוה כשתגיע לשתים עשרה שנה שלמות (נדה מה ע"ב, רמב"ם הל' אישות פ"ב ה"א, שו"ע אבה"ע סימן קנה סע' יב, ושו"ע או"ח סימן תרטז סע' ב) ושעור זה הוא הלכה למשה מסיני (שו"ת מהרי"ל סימן נא). ב. הנערה מקדימה להגיע לגיל הגדלות יותר מהאיש, והיא ממהרת להתפתח רוחנית וגופנית יותר מהאיש, וכמאמרם ויבן ה' אלוקים את הצלע" (בראשית ב, כב) מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש (נדה מה ע"ב, ותוספות הרא"ש שם), ולכן בגרותה קודמת בשנה לבגרות הבן.

דרשות בר מצווה

דרשות בר מצווה

דרשות בר מצווה

דרשות בר מצווה

דרשות בר מצווה