על מעלת מצוות הציצית

על מעלת מצוות הציצית

 הרב שלמה בן חמו, רב העיר קרית גת.


מהות הציצית

  • דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" (במדבר טו, לח).
  • "גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כב, יב).

א. התורה מצווה אותנו שבגד שיש לו ארבע כנפות חייבים לתת בכל זווית של הבגד פתילי צמר ובהם פתיל תכלת אחד, ובכל זווית מטילים את חוטי הציצית, ונוטלים ארבע חוטים ומשחילים אותם בנקב הכנף המיועד לכך, וכופלים אותם לשנים וכך מתקבלת חוליא שאחד מהם "פתיל תכלת" צבוע מדם חלזון, וכיוון שנשתכח טיבו במרוצת הזמן הציציות שלנו עשויות מצמר לבן, והיא מצוה תמידית למרות שאין זה פתיל תכלת (עיין הרמב"ם הל' ציצית פ"א; והאלשיך ואור החיים לבמדבר טו, לח).

נמצאנו למדים שמעטה של בגד ארבע כנפות שבו מעטף היהודי בשעת התפילה ובטכסים מיוחדים ובימי קדם היה זה בגד עליון, חייבים להטיל בכל כנף שמונה חוטים שאחד מהם פתיל תכלת צבוע מדם חלזון, והוא עשוי משני צבעים זכים וטהורים , והמתבונן בהם הם מזכירים את "עצם השמים לטוהר" (שמות כד, י) ומטרתם להשרות שכינה על האדם, וכדברי רבי מאיר (ספרי  ורשב"ם לבמדבר הנ"ל) "כל המקיים מצות ציצית מעלה עליו הכתוב כאילו הקביל פני שכינה, שהתכלת דומה לים, והים דומה לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד", וכשרואה את הפתילין ובתוכם 'פתיל תכלת' נזכר לעשות מצוות ה' וללכת בדרך ישרה וטהורה (זוה"ק סוף פרשת שלח), ובכוח הציצית לבלום את העינים והלב מלהרהר בדבר עבירה, כי הלב והעינים הם שני סרסורי עבירה, ולכן כשחוטי הצמר מול עיני האדם והם "חותמו של מלך" מיד שם בזכרונו ובתודעתו את חובתו לפנות מלבו כל התאוות המדומות המקלקלות את מחשבת לבו הטהורה (עיין טור או"ח סימן כד והאלשיך לבמדבר הנ"ל).

ב. הציצית מוסיפה קדושה לישראל (ספרי לבמדבר הנ"ל) כי היא הגורם לשמירת כל יתר המצוות או ע"פ חכמת הנסתר היא "חותמו של מלך", ולכן אמרו רז"ל בפסחים (קיג ע"ב) "שבעה מנודים לשמים ואחד מהם מי שאין לו ציצית בבגדו", והוא נקרא "עם הארץ" (ברכות מז ע"ב וסוכה כב ע"א), ואמרו "גדולה מצות ציצית שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה" (שבת לב ע"ב) שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'" ופירש רש"י ועוד פרשנים שיש רמז לכך כי 'ציצית' בגימטריא 'שש מאות', ושמונה חוטים שבציצית וחמישה קשרים, בסך הכללי עולה לחשבון 'תרי"ג' כנגד תרי"ג מצוות שנצטוו ישראל (מכות כג ע"א).

'בגד' זה נקרא ציצית מלשון 'הצצה' שמציץ בה ונזכר בכל המצוות כולן (ילקו"ש), ועוד שיביט באחריתו שסופו לכלות ולשוב לעפר (עיין שו"ת הרשב"א ח"ז סימן תקלח), ולכך גדולי ישראל דקדקו במצוה יקרה זו שתכליתה להחדיר לאדם מה תכלית עבודתו וביאתו לעולם הזה, והמקיימה בהידור ובכוונותיה כאילו מקביל פני שכינה (מנחות מג ע"ב, וספרי שלח אות ט), והיא מצילה מעינא בישא דכוחות הטומאה (ילקוט ראובני פ' שלח לך), ובזכות הציצית האויבים כלים, וזוכים לאריכות ימים ושנות חיים, והיא שקולה כתרי"ג מצוות (עיין כף החיים סימן כד אות כח), וגדול עונשו של מבטל מצוה זו (מנחות מג ע"ב).

מצות ציצית שקולה כנגד כל המצוות כי היא זכרון לכל המצוות (מנחות מג ע"ב, שבועות כט ע"ב, ורבנו בחיי פ' שלח לך), ומעוררת את האדם כלפי מעלה לרומם כל מחשבותיו כלפי מעלה להיות דבוק בשכינה.


חובת טלית מן התורה

נחלקו הראשונים מה הם הבגדים החייבים בציצית:

א. דעת הרי"ף והרמב"ם (הל' ציצית פ"ג) העתיקם מרן הב"י בסימן ט – שרק בגד מצמר או פשתים חייב מן התורה בציצית כי הם מינים מובחרים וראויים להטביע בהם "חותמו של מלך".

ב. דעת רש"י, התוס', ר"ת (מנחות טל), סמ"ג, והמרדכי, וכן פסק הרמ"א שכל המינים חייבים מן התורה.

ומרן פסק כשאר הראשונים הסוברים שהחייב מן התורה, והרוצה לצאת ידי חובתו מן המובחר לכל הדעות מן התורה, יעשה לו טלית של צמר רחלים וגם ציציותיו צמר, ובתקופת הקיץ שקשה ללבוש בגד מצמר ילבש טלית קטן העשוי מכותנה או שאר המינים (עיין ילקוט יוסף ח"א סימן ט אות א).

כתב השו"ע (סימן ט, ו) שלא יעשה טלית של פשתן שמא יבוא לידי איסור כלאים, ואם עושה, יטיל בהם ציצית של פשתן ולא של צמר (עיי"ש).

והנה בכדי לקיים את המצוה באופן תמידי ולא בעת תפילה וטכסים מיוחדים, נוהגים בית ישראל כיום להכין שתי טליתות מצוייצות בשני גדלים:

א. האחת טלית קטן המכונה "ארבע כנפות" אותה לובשים קטנים וגדולים מתחת לחולצה ומברכים עליה "על מצות ציצית" כשלובשה בבוקר, ויש שלא מברכים על "הקטן" אלא סומכים על הברכה שמברכים על הגדול בבית הכנסת.

ב. הטלית הגדולה שמתעטרים בה בבית בבית הכנסת בתפילת שחרית ועליה מברכים "להתעטף בציצית", ובעת אמירת 'ציצית' בקריאת שמע מגלים את הציציות ומנשקים אותן.

ג. היום נוהגים שנוסף על הטלית הגדולה בתפילה לובשים כל היום 'טלית קטן', והוא בגד בן ארבע כנפות, כדי להיות עטוף במצוה גדולה של ציצית כל היום.

ד. בציצית חייבים רק ביום ולא בלילה, משום שנאמר "וראיתם אותו" (במדבר טו, טל) ולילה לאו זמן ציצית, וכיוון שהיא מצות עשה 'שהזמן גרמא' נשים פטורות ממצוה זו.

ה. סומא חייב במצות ציצית ומברך קודם עטיפתו 'להתעטף בציצית', ולומדים חיוב זה מהפסוק "אשר תכסה בה" (דברים כב, יב) לרבות סומא.

ו. הפושט טליתו מעליו על דעת לחזור ולהתעטף בה תוך חצי שעה, אין צריך לחזור ולברך עליה כשהוא חוזר ללובשה, ואם שהה זמן ממושך, כשחוזר ללובשה יברך עליה, ואם נפלה טליתו מעליו וחוזר ומתעטף בה אינו מברך.

ז. כתבו המקובלים שרצוי וראוי להסתכל בציצית בכל שעה ורגע כי יש בזה תועלת לנשמת האדם כי היא מביאה לזכירת מצוות ה'.

ח. במרוקו לא נהגו פשוטי עם ללבוש טלית קטן, מלבד ת"ח שהקפידו בכך. ועיין בספר 'אוצר המכתבים' (ח"ג סימן אלף תשסא) לגר"י משאש, שהביא ארבעה נימוקים לזה. אבל ירא ה' נזהר ללבוש טלית קטן כל היום כדי להיות מוקף בקדושת הציצית, וגם לחנך קטן ללבוש טלית קטן (מנחת כהן ח"א רלד).

ט. לא נהגו להוציא ציציות הטלית קטן מחוץ לבגדים (עיין שו"ע סימן ח סע' א, ושו"ת שמש ומגן ח"ב סימן עד, ושו"ת יחוה דעת לגר"י חזן זצ"ל ח"ב סימן ז, ובשו"ת מקור חיים).


מאמרי חז"ל על מצות הציצית

א. כל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה דכתיב "והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם" מדכתיב "וראיתם אותו" ולא כתיב 'וראיתם אותה' מלמד שהמקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ב, ומנחות מג ע"ב), כי התכלת דומה לים והים לרקיע והרקיע דומה לכסא הכבוד (ספרי שלך לך טו).

ב. ציצית מוסיפה קדושה בישראל, וכל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני שכינה (שם בספרי).

ג. כל המקיים מצות ציצית כאילו קיים כל התורה כולה, שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם" (פסיקתא זוטרתא פ' שלח לך, ברכות יב ע"ב).

ד. "זה אלי ואנוהו" – עשה לפניו ציצית נאה (שבת קלג ע"ב).

ה. שקולה מצו  ציצית כנגד כל המצות שבתורה (נדרים כה ע"א, מנחות מג ע"ב).

ו. כשאדם מתעטף בציצית ויוצא מפתח ביתו לבית הכנסת הוא שלם וניצל מכל נזק ומכל משחית (זוה"ק ויקרא ס).

ז. שבעה מנודין לשמים – מי שאין לו ציצית בבגדו (פסחים קיג ע"ב).

ח. חביבין ישראל שסובבם הקב"ה במצות ציצית בבגדיהן (מנחות מג ע"א).

ט. וראיתם וזכרתם – המראה מביא לידי זכרון וזכרון מביא לידי מעשה (שהש"ר א, סב).

י. מכבודו חולק ליראיו, זה התכלת שנאמר "ועשו להם ציצית" (שוחר טוב תהילים כב).

יא. הציצית מוסיפה קדושה לישראל בהיותה גורם לשמירת כל יתר המצוות, או על פי חכמת הח"ן, שהיא "חותמו של מלך" (האלשיך הקדוש במדבר טו, וטור סימן כד).

יב. מצות ציצית סוככת ומגינה על האדם מכל צרה ופגע רע מפני שהיא "חותמו של מלך".

יג. ארבע ציציות בטלית מקיפות את האדם בבחינת "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (ירושלמי).

יד. כתב מרן הגר"י אבוחצירא זצ"ל בספרו "גנזי המלך", שצריך האדם זהירות והקפדה במצוה זו, וכלשונו "לנהוג בהם קדושה יתירה כי גדולה מעלתה לפני ה'".

טו. הגמרא במנחות (מד ע"א) מספרת על אדם אחד שרצה לעשות עבירה ובאו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו ונמנע מלעשות העבירה וקידש שם שמים.

טז. הרבה הקב"ה את התורה והמצוות לישראל כדי להנחילם חיי עולם הבא, ולא הניח דבר שלא נתן בו מצוה לישראל – ואפילו לובש בגד "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם" (תנחומא).

יז. "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני" – שמאלו תחת לראשי זו ציצית, וימינו תחבקני אלו תפילין (שהש"ר ב).

יח. חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצוות, תפילין בראשיהם ותפילין בזרועותיהם וציצית בבגדיהם ומזוזה לפתחיהם, ועליהם אמר דוד "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך" (תהילים קיט, קסד; ומנחות מג ע"א).

יט. "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" – זו ציצית (שבת קנג ע"א).

כ. כל הקורא קריאת שמע בלא ציצית כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (זוה"ק פ' שלח לך).

כא. כל שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, חזקה עליו שלא יחטא שנאמר "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (מנחות מג ע"א).

כב. הציצית מעידה על ישראל שהם עבדי הקב"ה כדאיתא בשבת (נז ע"ב) "כבלא דעבדא תנן" (מנחות מג ע"ב, והתוס' שם ד"ה חותם, ורש"י לשבת נז ע"ב ד"ה אי).

כג. שקולה מצות ציצית כנגד כל המצוות כולן, כיצד? שהרי ציצית בגימטריא 600, ועוד שמונה חוטים ועוד חמישה קשרים - הרי הם תרי"ג (600), ולפיך נקרא שמה 'ציצית' מלשון הצצה, כמו שכתוב "מציץ מן החרכים" - שמציץ בה ונזכר בכל המצוות (ילקוט שמעוני וסוטה יז ע"א).

כד. אמר הקב"ה לישראל: כל זמן שאתם עטופים במצות ציצית ושאר המצוות - אתם חיים, שנאמר "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום" (תנחומא).

כה. כתב מרן אור החיים (במדבר טו, טל) כשם שכל מלכי ארץ יש להם סימן מיוחד לעבדיהם וממשלתם, כך בני ישראל סימנם הטלית בארבע כנפות לרמוז שהקב"ה ברא ארבע קצות העולם ושליט עליה.

כו. ממצות ציצית נמשכת מעלה וכבוד למקיימי מצוות דבר שאינו מצוי במצוות אחרות (עיין אור החיים לבמדבר טו, לה; ויקרא יח, ד).

כז. כתב המהרח"ו (שער הכוונות שער ו דרוש ז): "ודע כי האדם צריך להסתכל בציצית בכל שעה ורגע... והיא תועלת גדולה לנשמה שלא יזדמן חטא לידו אם יזהר בכך וגם ישיג תועלת גדולה" (ועיין אור החיים לבמדבר טו, טל), יוצא שסגולתה של מצות ציצית שמונעת את האדם מחטא אפילו בדברים בשוגג.