בר מצוה במחשבת ישראל

בר מצוה במחשבת ישראל

 הרב שלמה בן חמו, רב העיר קרית גת.


בהגיע נער יהודי לגיל שלוש עשרה, להיכנס לעול המצוות ולקבלת עול מלכות שמים, הוא נהפך לאיש אחר בחובות ובזכויות, במחשבה, בדיבור ובמעשה, והא אחראי לכל מעשיו, הטובים והרעים (אבות דרבי נתן טז).

ביום זה הנער מתעטר בשלוש עשרה עטרות כדלהלן:

א. הופעת יצר הטוב

חז"ל לימדונו כי יצר הטוב מתחבר לנער המתבגר ביום הבר מצוה, כי יצר הרע מזדווג לאדם משעת לידתו ועד יום מותו, ורק לאחר יג שנים נולד יצר הטוב (זוהר בראשית קעט ע"א, אבות דרבי נתן פי"ג טז ע"ב), ושלמה אמר בקהלת (ד, י"ג) "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", ודרשו רז"ל "ילד מסכן וחכם – זה יצר הטוב" כי הוא מלמד לאדם חכמה וישרות, "ממלך זקן וכסיל – זה יצר הרע" שהוא זקן ומכשיל האדם בעצותיו הרעות.

ביום הבר מצוה נכנע יצר הרע לפני יצר הטוב, ושניהם מתלווים לנער לשומרו ולהצילו, ושניהם הופכים לשליחי ה' לשמור את היהודי ולסייע לו לעבוד את בוראו, "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהילים לד, ח. ועיין ברמב"ם הל' תפילין פ"י הי"ג), ובעיקר יצר הטוב הוא שלוחו של מקום לעורר בנפש הנער תשוקה למצוות ולמעשים טובים, ולכן נער חכם לא שומע לעצת יצר הרע, ואומר לו אני מחכה ליצר הטוב ואשמע שניהם כי אסור לדיין לשמוע דברי אחד מבעלי הדינים קודם שיבוא חברו (שו"ע חו"מ סימן יז סק"ה, וסוטה כא ע"ב).

ב. בריה חדשה

יום הבר מצוה נחשב כיום הלידה ועליו הכתוב אומר "אני היום ילדתיך" (תהילים ב, ז).

כתב בעל 'שפת אמת' ששלמות יצירת האדם תלויה בהופעת שני היצרים, ולכן בהופעת יצר הטוב בגיל שלוש עשרה נשלמת צורתו המיוחדת של היהודי, והרי הוא כבריאה חדשה, וזה מה שאמרו רז"ל כי בן י"ג למצוות, מהכתוב "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיה מג, כא), 'זו' בגימטריא – י"ג (ארחות חיים הל' תפילה סימן עג), כלומר בהגיעו לגיל יג נעשה יצירה חדשה, והקב"ה שמח בו שהרי מגמת חייו לספר תהילות ה' ולהפיץ דעת עליון.

ג. השלמת חלקי נפש רוח ונשמה

חכמי הקבלה לימדונו כי ביום הבר מצוה זוכה הנער היהודי לנפש הרוחנית השלמה (מרן האריז"ל בספר עץ חיים שער כה, פ"ז), וכתב הזהור הקדוש (זוהר חדש י ע"ב) שביום הבר מצוה יורדת הנשמה הקדושה על הנער, ולכן "גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה הוא בן י"ג שנה ויום אחד לזכר, וי"ב לנקבה (שו"ע הרב מהדו"ב סימן ד, ב), ולכן נער צדיק זוכה לנשמה כפולה ביום הבר מצוה או ביום החתונה, והכל תלוי בשאיפות הנער, וכתב בעל כף החיים (סימן רכה סקי"א) "ועל כן נוהגים לדרוש בתורה ולערוך סעודה ביום הבר מצוה שעל ידי עסק התורה ומצות הסעודה יזכה לבחינת הרוח היותר גדולה במעלה וקדושה", ולכן על ידי דרשת הנער זוכה יחד עם התורה שנאמרת על ידו לרוח ונשמה, ושתיהן פועלות לתקן את הגוף (זוה"ק).

ד. עמידה ברשות עצמו

חז"ל (עדויות פ"א מ"ט, ותוספתא פ"ה ה"י) אמרו שהאבא זוכה לבן בנוי, בכוח, בעושר, בחכמה, ובשנים, ופירש רבנו הרמב"ם בפירוש המשניות שם "עד גיל בר מצוה", ומיכן ואילך הוא ברשות עצמו וזוכה לעצמו לפי מעשיו, ולכן האב בהשתחררו מאפטרופסותו על הבן כי מעכשיו הוא לבד "נושא אלומותיו" (תהילים קכו, ו).

ה. עיצוב דמותו הרוחנית של הנער

ביום הבר מצוה, הנער מתעלה, מתרומם ומתקדש, כי בלובשו את הטלית והתפילין מתחיל רוחו להפעם בו, ונמשך אחרי התורה והקדושה, ולכן על הנער להשכיל ולנצל שעות הכושר לבחור בדרך הטובה, לשאוף במעלות התורה, בדרגות הקדושה, כי יום זה הוא ראשית לעיצוב דמותו הרוחנית, לבנין קומתו המוסרית, ולטיפוח ייעודו האלוקי עלי אדמות.

ו. קבלת תואר "איש"

חז"ל גילו לנו שמגיל י"ג מקבל הנער תואר "איש", וכמו שכתב רבנו הרמב"ם (הל' אישות פ"ה ה"י) "מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא 'איש'", ומפורש במדרש 'שכל טוב' וברש"י (נזיר כט ע"ב) על הכתוב "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי איש חרבו" (בראשית לד, כה) "זה בנין אב לכל 'איש' שבמקרא שאינו פחות מי"ג שנה, שהרי שמעון ולוי היו בן י"ג שנה ויום אחד", וכן מצאנו שבן לוי לא נכנס לעבודת המקדש עד שיגדל ויהיה 'איש' "איש איש על עבודתו" (במדבר ד, יט. והרמב"ם הל' כלי המקדש פ"ג ה"ז), והטעם משום שאז כוחו עמו להתגבר על יצר הרע עקב הופעת יצר הטוב, וכתב בזוהר הקדוש (שמות קכח ע"א) "מאן דאיגבר על יצריה איקרי איש", כי במצב זה הוא יכול לרדות ולכבוש את היצר, ולכן אמר דוד לשלמה בנו "וחזקת והיית לאיש" (מלכים א פ"ב), ותירגם בעל תרגום יונתן "לגבר דחיל חטאין".

ז. קבלת תואר גדול

כתב רבנו הרמב"ם (הל' אישות פ"ה ה"י): "מבן י"ג שנה ויום אחד ומעלה נקרא גדול", וכן מפורש במדרש (בראשית רבה סג, סימן י): ויגדלו הנערים – שהגיעו לגיל שלוש עשרה שנה, ונעשה אחראי על כל מעשיו, דבורו ומחשבתו, שהרי הוא מבוגר, מוכתר בכוחות נפשיים חדשים, ובאמצעותם יכול לנצח יצר הרע ולהיות עצמאי.

ח. התפתחות הדעת

חכמינו ז"ל לימדונו שהחל מגיל בר מצוה ואילך מתפתחת הדעה אצל הנער, ועל ידי הדעה יכול לפעול כאיש גדול ולכווין כל מעשיו לצד הטוב והישר, כי איש גדול יש בו דעת וקטן אין בו דעת (יומא מג ע"א), וכל מעשה שיעשה בקטנותו, פחות מגיל י"ג שנה אינו נחשב למעשה, כי "קטן לאו בר דעה הוא" (גיטין כד ע"ב).


ט. התפתחות במחשבה

הגמרא בחולין (יג ע"א) אומרת "קטנים אין להם מחשבה", ורק בגיל בר מצוה מחשבת הנער מקבלת ערכיות, ומכשירה אותו לקבל סגולות שכליות, לחשוב מחשבות טובות ומועילות, וכמו שנאמר בבצלאל "ואמלא אותו רוח אלוקים – לחשוב מחשבות" (שמות לא, ד), כי הנער המתעטף בטלית ובתפילין שתיהן משעבדות מחשבתו למחשבה אלוקית, למחשבות רמות מעלה, בעלות כיוון שמימי, רוחני ומוסרי יותר (עיין שו"ע או"ח סימן כה סע' ה).

י. התכללות בערבות הדדית

קיימא לן "כל ישראל ערבים זה בזה" (שבועות טל ע"א, וסנהדרין כז ע"א), וקטן לא נכלל בערבות, אבל החל מגיל י"ג שנה, מגיל בר מצוה, הוא נכלל בחיוב ובזכות של הערבות ההדדית הכלל ישראלית (עיין מגן אברהם סימן קצט סע' ז, וסוטה לז ע"ב), ועליו לדעת שמגיל זה מעשיו הטובים מוסיפים עוצמה בכללות ישראל, ולהיפך, מחדליו ומעשיו הרעים משפיעים לחובה על הכלל, ולכן הוא מצטרף למנין לכל דבר שבקדושה, ואמירת קדיש וקדושה, לברכת כהנים, ולקריאת התורה (ברכות כא ע"ב).

יא. בן לכנסת ישראל

בהגיע נער ישראלי לגיל המצוות, נעשה בן לכנסת ישראל ועליו הכתוב אומר "ה' אמר אלי בני אתה" (תהילים ב, ז. וזוה"ק שמות צז ע"ב, וקא ע"א), ורמז לזה "הבוחר בעמו ישראל באהבה" – 'אהבה' בגימטריא – י"ג. כלומר שהקב"ה בחר בבני ישראל בגיל י"ג שנה.

יב. היציאה מרשות הסטרא אחרא

בגיל הבר מצוה יוצא הנער מרשות כוחות הסטרא אחרא שהיה שבוי קודם כל ימי נערותו ושובבתו, ולכן על ידי שמחת מצות הטלית והתפילין סעודת המצוה ודברי התורה, הנער משתחרר מכוחות הרע ונכנס בשליטת כוחות הטוב המכוונים אותו לשאיפות טובות ונשגבות, וזה אמרם "ששון ושמחה ישיגו – ואז, ונסו יגון ואנחה" (ישעיה לה, י).

יג. כניסה לרשות הטהרה

ביום הבר מצוה הנער פורש מרשות הרע, ונכנס להסתופף ברשות הקדושה, כי כעת יצר הטוב שולט עליו ומכוונו להשתחרר מעול כוחות הטומאה והשובבות, ומשיג טהרה וזכות המחשבה.

בהגיע הילד לגלי שלוש עשרה, הנער מתאחד עם התורה, עם החסד ועם המידות התרומיות, ולכן שמחה גדולה אופפת את הנער, כי ביום זה הוא כמו יום שבו נכנס לחופה (מג"א סימן רכה סע' ד), ולכן יום הבר מצוה הוא היסוד וראשית חיי נפש הנער, ומשום כך ההורים וכנסת ישראל שמחים מאוד על אשר יהודי נעשה חייל שנכנס לעול המצוות (עיין בן איש חי ח"א פרשת ראה סע' יז).