האמונה, מעלתה וסגולתה בחיי הפרט והכלל
גדולת האמונה
"האמונה" היא יסוד הכל ותכלית הכל, היא האמונה הטהורה ביוצר הכל, המצוי והנעלם יתברך שמו, וכתב ה"פלא יועץ" (ערך אמונה): "וראה כמה גדולים דברי חכמים שכל התורה כולה כלילה וספונת במידת האמונה", וכתב רבנו בחיי (כד הקמח ערך "אמונה"): האמונה עיקר התורה כולה לכך מצינו שכל המצוות כולן בנויות ומיוסדות עליה וכמאמר חז"ל (מכות כד, א) בא חבקוק להעמידן על אחת שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד; מכות כד, א) ושלמה אמר "איש אמונות רב ברכות" (משלי כח, ב) "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קיט, פו), כלומר האמונה היא יסוד המצוות כולן ועליה בנויה כל התורה כולה, והיא החותמת על כל המעשים הטובים, וכשמכניסים אדם לדין אחרי הסתלקותו מן העולם שואלים אותו "נשאת ונתת באמונה" (שבת לא, א).
ונצטט כמה אימרות חז"ל אודות גדולת האמונה וערכה הנשגב בחיי הפרט והכלל המובאות בתנחומא ובמכילתא (פרשת בשלח):
א- גדולה האמונה כי בשכרה נגאלו אבותינו ממצרים שנאמר "ויאמן העם" (שמות ד, לא) וכן הוא אומר "אמונים נוצר השם" (תהלים לא, כד).
ב- גדול האמונה כי בשכרה ירש אברהם אבינו את עולם הזה והבא שנאמר "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו, ו).
ג- גדולה האמונה כי בשכרה נצח משה רבנו את עמלק "ויהי ידו אמונה עד בא השמש ויחלוש יהושע את עמלק..." (שמות יז, יב-יג).
ד- גדולה האמונה כי בשכרה כל הגלויות מתכנסות שנאמר "אתי מלבנון... תבואי תשורי מראש אמנה" (שהש"ר ד, ח) ואומר "וארשתיך לי לעולם... וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'" (הושע ב, כא-כב).
ה- גדולה האמונה כי בשכרה שרתה רוח הקודש על אבותינו בים סוף שנאמר "ויאמינו בשם ובמשה עבדו... אז ישיר משה ובני ישראל, (שמות יד, לא וטו, א).
ו- גדולה האמונה כי בשכרה זוכים לשמחה "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות... כי שמחתני ה' בפעלך במעשי ידך ארנן" (תהלים צב, ג-ה) כלומר מי גרם לבוא לידי שמחה זו, שכר האמונה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילה.
ז- גדולה האמונה שבשכרה אנו חיים שנאמר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד).
ח- גדולה האמונה כי בשכרה נפתחים למאמין שערי שמים שנאמר "פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיה כו, ב).
מכל האמור, אנו למדים מה גודלה, סגולתה ושכרה של ה"אמונה" בחיי הפרט והכלל, ותכליתה להאמין שיש אדון לבריאה, והוא משגיח ומפקח עליה ומפעיל כל הנמצאים למלא את ייעודם שלמענם ברא אותם (עיין הרמב"ם ביסודי התורה פ"א הל' א וספר המצוות עשין א), ומגמת האמונה להפוך אותה לידיעה ברורה אמיתית כדרך שעשה אברהם שהשיג את "האלוהות" מתוך הסתכלות עמוקה בבריאה, וראה בחוש שיש מנהיג לבריאה.
"חג הפסח" נקרא "חג האמונה" כי הוא חג שבו אנו מחנכים בנינו לאמונתו יתברך כי סיפור יציאת מצרים הוא יסוד הקניית האמונה לכל השנה לבנינו הקטנים, להחדיר לשכלם הפעוט להיות "עם סגולה" ותכונת נפשנו היא האמונה ולכן אנו נקראים "מאמינים בני מאמינים" (שבת צז, א).
במצרים, היהודים היו חמושים באמונה בדרגה נמוכה ורק אחרי ראיית הנסים ובפרט קריעת ים סוף, הלכה האמונה והתגברה, ויום השביעי של פסח נקרא "יום האמונה" כי בו ביום התבססה ההכרה ברבונו של עולם בלבות בני ישראל "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד, לא) ובכל זאת עדיין לא הגיעו לשיא האמונה ורק במעמד הר סיני נאמר "וגם בך יאמינו לעולם" (שמות ט, ט) ופירש רש"י "וגם בך", גם בנביאים הבאים אחריך, כלומר מעמד הר סיני ביסס את האמונה בניאי ישראל, בחכמיו וברבניו (עיין בפירוש מרן אור החיים שהרחיב להסביר ענין זה) מעמד הר סיני מחזק את האמונה השלמה ברבש"ע כנבואת משה, בתורה מן השמים ובאמונת חכמים בכל הדורות, ובזכות האמונה יצאנו ממצרים וזכינו לומר שירה ולעמוד במעמד הר סיני ולקבל תורת חיים.
ב- האמונה: יסוד החיים הלאומיים
האמונה היא "יסוד החיים" הלאומיים ומבלעדיה מדינת ישראל לא יכולה להישרד בתוך רדיפות העמים, גזירות שמד, פוגרומים ומשטמות העמלקים למיניהם, ולכ מחובת העם לחזק אמונתו בה', בתורתו ובצדקת דרכיו, והנביא ירמיה (ה, א) מבקש מהעם "לבקש אמונה", לחפש אחריה ולא להסתפק במחשבה, באמונה ערטילאית אלא בידיעה ברורה, ברצון שכל מעשינו יהיו נאמנים למקור העליון, להיות כנים וישרים לחפש הצדק והיושר ולהימנע מרכילות, מלשון הרע, מהכפשת הזולת ורק מתוך אמונה תמה זו נגיע להישגים נשגבים ולבסס חיינו על "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קיט-פו).
אנו השבים לציון, למרכז חיינו אין לנו דרך אחרת אלא לחזור לצור מחצבתנו ולהאמין באמונה שלמה באלוהי ישראל המחזיר אותנו לארצנו השלמה, למעיין הנצחי של התורה שממנו שאבו אבות אבותינו את אמונתנו התמה, את סוד נצחיותנו ובחירתנו לעם סגולה שבאמצעות תורתו, אצרו ובית המקדש מסוגל להיות "מגדלור" לאנושות ולהיות "תפארת העמים", ובע"ה זה ביכולתנו לעשות, לתקן ולשכלל עד שנגיע לייעודנו האלוהי בבריאה.