שו"ת יום הכיפורים

שאלה: אם התשובה היא מצות עשה מדאורייתא לרוב הפוסקים, למה לא תיקנו ברכה על מצות התשובה?

תשובה: מצאתי חמשה נימוקים למה לא מברכים על מצות התשובה "ושבת עד ה' אלוהיך ושמעת בקולו" ונציין אותם:

א- יש שכתבו כיון שהתשובה אינה מצוה בפני עצמה אלא הוידוי הוא גמר התשובה (עיין רמב"ם הל' תשובה פ"א, הל' א) וכלל נקוט בידינו בברכת המצוות שאין מברכים אלא בגמר המצוה ולא על ההתחלה כמ בסוכה שאין מברכים על עשייתה אלא על ישיבתה.

ב- הואיל ובכל יום ובכל שעה חייב אדם לעשות תשובה, והברכה נתקנה דוקא על מצוה שאינו מחוייב לקיימה בכל עת כי דווקא בהגעת זמנה חייב לברך מחמת חיבוב המצוה אבל תשובה שחייבים לעשותה בכל עת ובכל שעה אין לברך עליה.

ג- כיון שהתשובה היא תוצאת חיוב מהעבירה, ואין מצוה לחטוא כדי לעשות תשובה כמו השבת הגזילה, שאין מצוה לגזול כדי להשיב את הגזילה כי קיום המצוה בא על ידי עבירה.

ד- כיון שהתשובה מועילה אף בהרהור הלב (קידושין מט,ב) ואין מברכים על מצוה שיוצאים בה בהרהור הלב.

ה- חכמים תיקנו לנו בתפילת שמונה עשרה ברכת "השיבנו אבינו לתורתך והחזירנו בתשובה שלמה" אז לא ראו צורך לתקן על מצות התשובה ברכה בפני עצמה כי אין מתקנים ברכה על ברכה.

שאלה: האם מצות תשובה היא דווקא מעבירות שיש בהן מעשה כגון גזל, גניבה, זנות ועוד או שהתשובה כוללת דברים שאין בהם מעשה?

תשובה: הרמב"ם (הל' תשובה פ"ז הל' ג ובהלכות דעות פ"א הל' א: ופרק ב הל' ז) כתב שמצות התשובה היא לאו דווקא בדברים ששייך בהם מעשה אלא גם על דעות והשקפות צריך לחזור בתשובה ולתקן את הדעות והמידות הרעות גדון לתקן מידת הכעס, הקנאה, הקמצנות, ההיתול ורדיפת הממון והכבוד כי בלי תיקון המחשבה והדעה אי אפשר לתקן המעשה כי המעשה הוא תוצאה של המחשבה והדעה והתשובה על הדעות והמידות הרעות היא קשה ליישום מאשר התשובה על המעשה (עיין מסכת אבות פ"ה מ"ט רש"י והרמב"ם בפירוש המשניות שם) ולכן מן הכל צריך לחזור בתשובה ולזכך רעיונותיו, מחשבותיו ומעשיו כי החוטא במחשבתו ובהרהוריו הרעים כמה גדול עוונו מנשוא ואמרו רז"ל "הרהורי עבירה קשים מעבירה" (יומא עד,ב ורמב"ם מו"נ ח"ג, פ"ח: החיד"א בדבש לפי מערכת ה אות ה: כד הקמח ערך טהרה הלב עמוד קצא) ולכן לפי גודל החטא של מחשבות ומידות רעות, צריך להתאמץ ולעשות תשובה עליהם (ועיין חזון עובדיה ימים נוראים דף רי אות יד).

שאלה: האם מברכים על כוס יין בברית מילה ביום הכיפורים?

תשובה: מרן בשו"ע (סימן תרכא,ג) "שמברכים על המלה בלא כוס" כלומר מברכים רק ברכת אשר קידש ידיד מבטן... אבל לא בברכה על הכוס שהרי צריך לטעום ממנו ואי אפשר ביוה"כ (משנ"ב שם ס"ק יא) וכתב בעל כף החיים (שם ס"קטו) לפי שאין אומרים שירה אלא על היין וביוה"כ אי אפשר להטעימו אפילו לקטן דילמא אתי למיסרך ודוקא ביוה"כ שיש בו כרת אבל בשאר התעניות אין חוששין ומשקין לקטן (עיי"ש).

ברם, הרמ"א כתב שנהגו לברך גם על הכוס ונותנים לתינוק הנימול לטעום קצת מהיין מלבד מה ששמים בפיו כשהמוהל אומר "בדמייך חיי" (שם במשנ"ב ס"ק יב).

ובגלות מרוקו נהגו לברך על הכוס ונותנים לתינוק לטעום ולא חיישינן דאתי למיסרך כמו דעת התוספות וכן פסק בספר "נהר מצרים" שמנהג מצרים לברך על הכוס ונותנים לתינוק.

ברם, יש מי שכתב שטעימת התינוק אינה מוציאה אותו מידי ברכה לבטלה שהרי התינוק לאו בר חיובא הוא כלל אפילו מדרבנן, ולכן מציעים להטעים ילד שהגיע לחינוך.

שאלה: מדוע הרבה מקהילות ספרד נהגו לומר פיוט עת שערי רצון בפתיחת ההיכל במנחה ביום הכיפורים?

תשובה: בכמה קהילות ספרד וכן בגלות מרוקו נהגו לומר פיוט "עת שערי רצון" בזמן הוצאת ספר תורה במנחה כדי לעורר זכות עקידת יצחק שנעקד בזמן המנחה וחביבה מצוה בשעתה להזכיר זכותו של יצחק כדי שזכותו תעמוד לנו וכן מבואר בכמה ספרי אחרונים (חמדת ימים דף צה,א: מועד לכל חי סימן יט אות פז) וכן כתב מרן החיד"א בספרו כף אחת (סימן ח) ובספר נהר מצרים (יוה"כ אות יז) כתב שמנהג ירושלים לומר פזמון "עת שערי רצון" בפתיחת ההיכל של מנחה.

שאלה: אדם שלא צם ביוה"כ מסיבות רפואיות האם יכול לעלות לספר תורה?

תשובה: כתב מרן השו"ע (סימן תקסו-ו) "כהן שאינו מתענה ביום צום יצא הכהן מבית הכנסת וישראל קורא במקומו" ומקור דבריו ממהר"י קולון (שורש ט) ומכאן למדו הפוסקים שמי שלא מתענה לא יעלה לתורה, ודין זה נוהג בכל הצומות ורוב הפוסקים כתבו שאפילו קראוהו לא יעלה כי יש חשש ברכה לבטלה אלא יתנצל שאינו מתענה מחמת אונס ויעלה אחר במקומו (שו"ת הלקט ח,א סימן ד ס"ק טז: חזון עובדיה ארבע תעניות דף קח אות ה).

והנה מי שאוכל לאונסו, אם יעלה לתורה ביום הכיפורים כתב הרב חיי פלאג'י שאדם זה יכול לעלות לעליות של מוסיפים אבל לא יעלה לשישי או לשביעי שהרי כתוב בתורה (ויקרא טז,כט) "בעשור לחודש תענו את נפשותיכם" וכיצד זה יעלה לתורה שכתוב בה שצריך להתענות והוא אוכל ושותה? וכמו כן לא יעה מפטיר שקוראים בו (במדבר כט,ז) "ובעשור לחודש... ועיניתם את נפשותיכם".

ברם, בעל "שדי חמד" הביא את דברי הגאון רבי עקיבא איגר זצ"ל שכתב כי יכול לעלות לתורה גם בשחרית וגם במנחה ובכל עליה שירצה כי גם האוכל לשיעורים נכלל בעינוי בכך שהוא מוגבל (שו"ע סימן תריח,ז: ושו"ת יחוה דעת ח"ו סימן טל) ולא יאכל כמו שרוצה ולכן נחשב עינוי בשבילו אבל השד"ח כתב להלכה שהאוכל לשיעורים לא יעלה לתורה במנחה אלא בשחרית (שו"ת רעק"א תנינא סימן כד) והחת"ס  (חאו"ח סימן קנז) כתב שהאוכל פחות מכשיעור למי שחייב לאכול הן בט' באב והן ביוה"כ יכול לעלות לתורה גם במנחה דכיון שאוכל חצי שיעור נקרא "מעונה" (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק טל אות לח הערה תכב: והליכות שלמה הל' תפילה דף קמח, טז).

ובענין זה, חולה שצריך לאכול ביוה"כ ע"פ הוראת רופא בקי או ע"פ הרגשה עצמית אינו צריך כלל תשובה וכפרה על כך שאכל ביוה"כ כי לא עבר על שום איסור שהרי פיקוח נפש דוחה כל התורה (יומא פה,ב) ואסור להחמיר על עצמו והמחמיר ענוש יענש בידי שמים (עיין שו"ע או"ח סימן שכט,ב: רמב"ם הל' שבת פרק ב הל' כ ושו"ת פאר הדור סימן לג, כף החיים סימן תריח ס"ק יג-יד ומשנ"ב סימן תריח ס"ק ה) ולכן חולה שהוצרך לאכול ביוה"כ אינו צריך כפרה כי "אנוס רחמנא פטריה".

שאלה: האם גם אשה חייבת להרבות בסעודה בערב יוה"כ?

תשובה: חז"ל בברכות (ח,ב) למדו מהפסוק "ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב" (ויקרא כג,לב) שמצוה לאכול ולשתות ולהרבות בסעודה בערב יוה"כ וכן נפסק בשו"ע (סימן תרד,א) ונאמרו שלושה נימוקים למצוה:

א- כדי שנוכל לסבול את התענית (הטור סימן תרד בשם אביו הרא"ש).

ב- כשאוכל ושותה בערב יוה"כ קשה עליו התענית ביותר ומקיים בזה "ועיניתם את נפשותיכם" (שבלי הלקט סימן שז ותורה תמימה פ.נח פ"ז,י).

ג- כי על ידי האכילה והשתיה יהיה שמח וטוב לב ותתיישב דעתו ואז יתן אל לבו לשוב בתשובה ולהתפייס עם חברו (שפת אמת ליומא פא,א).

ולפי שלושת הטעמים גם נשים חייבות במצות אכילה בערב יוה"כ למרות שזוהי מ"ע שהזמן גרמא וכן פסקו האחרונים (דרשות מהרי"ל: שו"ת כתב סופר חאו"ח סימן קיב: שו"ת יביע אומר ח"א או"ח סימן לז: ושו"ת יחוה דעת ח"א סימן נח: שו"ת תורה לשמה סימן קסב: ושדי חמד יוה"כ סימן ת אות ה).

ולגבי חולה שיש בו סכנה ואוכל ביוה"כ יש מחלוקת בזה, יש הפוטרים לפי שני הטעמים הנ"ל ויש המחייבים כיון שזה "כבודו של יוה"כ" (כף החיים סימן תרד ס"ה ה).

שאלה: אשה שואלת האם מותר לקחת בערב יוה"כ תרופה להקלת הצום?

הפוסקים דנו בסוגיא זו:

א- י"א שלא יקחו תרופות להקלת הצום משום שהתורה אמרה "ועיניתם את נפשותיכם" והתרופה מבטלת לכאורה את העינוי.

ב- ויש מתירים כיון שהתורה ציוותה אותנו להרבות באכילה ובשתיה בערב יוה"כ ונפסקה להלכה (שו"ע סימן תרד,א וברכות ט,ב) והבאנו למעלה שלושה טעמים למצוה ועיקרם כדי להקל מעלינו את הצום וא"כ כיון שכוונת התורה להקל מעלינו ולא לסבול בצום לכן אין שום איסור לקחת תרופות להקלת הצום שהרי המציאות מראה שאין הבדל בין אלו שנוטלים ויטמינים לחיזוק הגוף ולהקלת הצום לבין אלו שלא נוטלים כלום ושניהם בסופו של דבר מרגישים את "העינוי" שהרי אפילו אכילה לשיעורין לחולה נחשבת "עינוי" (שו"ת רעק"א) וכל שכן כשנמנע מאכילה רגילה שזה עינוי מלא.

שאלה: חולה שאין בו סכנה ביוה"כ ולוקח תרופות לכל ימות השבוע שואל איך אבלע התרופות ביוה"כ?

תשובה: חולה שאין בו סכנה והוא צריך לקחת תרופות בצורת גלולות או טיפות אשר טעמן מר "כתבו האחרונים שמותר לו לבלוע אותן אבל אסור לו לשתות מים כדי להקל על בליעתן ואם לא יוכל לקחתן ללא מים מותר לו לבלוע אותן בעזרת מעט מים לאחר שיפגום המים על ידי הוספת  דבר מר, אבל אסור לבלוע אותן באמצעות מים מזוקקים (עיין שמירת שבת כהלכתה פרק טל אות ט: נשמת אברהם ח"ה או"ח סימן תריב ס"ק יב: שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן כה פרק כב).

וטוב לבקש מהרופא לפני יוה"כ להחליף לו את הגלולות והטיפות בפתילות אשר להן אותה תועלת  רפואית (עיי"ש בשמירת שבת כהלכתה אות ח).

שאלה: תלמיד שואל, כיצד אנו מתפללים על עניינים רוחניים כגון השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה" הרי כלל קבוע בידינו שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים?

תשובה: תלמיד יקר, אכן אומרת הגמרא במגילה (כה,א): "אמר רבי חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" וכן איתא בברכות (לג,ב) ובנדה (טז,ב) שמלאך הממונה על ההריון נוטל טיפת זרע ומביאה לפני המקום ואומר לפניו טיפה זו מה תהא עליה, גיבור או חלש, חכם או טיפש, עני או עשיר ואילו צדיק או רשע לא קאמר" כי יראת שמים תלויה ומסורה בידי האדם עצמו להכין את לבו לכך ובידו להיות צדיק או רשע וכמו שכתב הרמב"ם (הל' תשובה פרק ה הל' א-ב וד) שהאדם אינו כפוי על מעשיו אלא עושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע (עיי"ש) ורבנו הרמב"ם האריך לבאר יסוד זה בשמונה פרקים (פרק ח ועיין בספר האמונות ודעות לרס"ג מאמר ד פרק ד).

נמצאנו למדים כי כל התנהלותו של האדם בעולם הזה היא על פי גזירת עליון שהרי "הכל בידי שמים" חוץ מיראת שמים שהיא מסורה בידי "בחירתו החופשית" של האדם שהיא יסוד מעלתו וחשיבותו ובלעדה אין שכר ועונש, ולאור זה נשאלת איך האדם מתפלל על ענייניו הרוחניים כי הרי לכאורה דברים אלה תלויים בהשתדלותו ובמאמציו האישיים של האדם, ומה יעזור לו לפנות בזה לעזרה שמימית כי הרי אין הקב"ה מתערב בענייני יראת שמים ועשיית הטוב או הרע?

והתשובה לשאלה זו היא כך: אכן גם בעניינים רוחניים מסייעים לאדם מן השמים אלא שעל האדם עצמו מוטלת המשימה הראשונית לחתור לטוב בעצמו, להשתדל ולהתאמץ, להתעלות במעלות הטוב, להתפלל לה' שיסייענו על דבר כבוד שמו, והתפילה היא הכרחית כי היא מבטאת את המאמץ וההשתדלות שהאדם עושה להשגת הסיוע השמימי וכבר אמרו רז"ל "הבא להיטהר מסייעין אותו, בא להיטמא פותחין לו" (שבת קד,א: יומא לח,ב: פסיקתא זוטרתא בא, י,א) ועוד אמרו "פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות עגלות וקרונות נכנסות" (שהש"ר ח,ג: פס"ר טו,י) כלומר הקב"ה דורש מהאדם לנקוט יוזמה ראשונית ואח"כ הקב"ה משרה על האדם טובה וברכה להצליח ולשגשג במשימותיו הרוחניות כי "אלמלא ה'" עוזרו לא יוכל לו (סוכה נד,ב וקידושין ז,א) כי האדם מוגבל מעצם יצירתו ויצרו הרע מתגבר עליו כל יום ואין בכוחו לנצחו ולרסנו לולי הסעד האלוקי לא יוכל להתגבר על יצריו הרעים, אלא שעל האדם להתאמץ בכוחותיו הראשוניים כדי שיסייעו לו ויזילו עליו טובה וברכה לעשות חיל בעבודתו הרוחנית ולכן הפתח הראשון נפתח על ידי האדם אבל הרחבתו והגדלתו באה על ידי הסיעתא דשמיא שכל חפצה לסייע להיטהר ולזכותו לשפע העליון.

ברם, עדיין תישאל לנו שאלה כיצד מתפלל אדם על חברו לחזור בתשובה, לשכלל עצמו והלא הזולת הוא בחירי וכיצד משפיעה תפילתנו עליו?

ולפי מה שכתבנו אתי שפיר כי על ידי התפילה שאנו מתפללים עבור הזולת לחזרתו לדרך הישר הקב"ה מטיב את לבו, מחשבתו ורצונו לטובה ומן השמים יכשירו את לבו, יטהרו רעיונתיו והגיגיו לנטות לטוב, אבל הפסיעה הראשונית תלויה בכוחותיו ובפתיחת הפתח לתשובה ולכן התפילה על הזולת אינה פועלת את החזרתו בתשובה אלא הקב"ה מוזיל רוח טובה להסב לבו למוטב, להכשיר עצמו לתשובה לקונו וכיון שישראל הם "כאיש אחד" הרי התפילה עליו היא כעין תפילה על עצמי, והיא פועלת על האדם לשנות רצונות לכוון מעשיו וצעדיו לקראת הדבקות האלוקית (ועיין במהרש"א לע"ז ה,א) ולכן הקב"ה חפץ שנתפלל על אנשים שאינם הולכים בדרך הטוב והיושר מפאת בורותם וריקנותם ומחובתנו לקרב ולהתפלל על כל אחד מישראל שהרי אמרו רז"ל (כריתות ו,א): "כל תענית ציבור שאין בה פושעי ישראל אינה תענית ציבור", ולכן חובה להתפלל על דורו ועל מי שצריך כפרה ולהשיב בתשובה מי שצריך לה (עיין סוף פרק יט במסילת ישרים).

מכל האמור, למדים שהחכמה, העשירות, הגבורה, העשיה וההצלחה נקבעו מראש עוד לפני לידת האדם ובמה נותר לאדם להתהדר? רק במעלותיו הרוחניות, בעבודת בוראו ובעמלו השכלי והמידותי וכפי שאמר ירמיה (פרק ט,כב) "אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל עשיר בעושרו" כי כל אלה הם מתנה שמימית, מענק אלוקי לאדם לפני יצירתו ובמה עליו להתהלל, רק בהשכלה אלוקית ובריסון היצרים הגסים שבו "כי אם בזאת יתהלל המתהלל שהכל וידוע אותי" (שם) כלומר רק בהשכלה עליונה ובעמל רוחני שבא לאדם מכוח בחירתו ורצונו אז יכול האדם להתהלל בהם כי זה פרי עמלו ורצונו האישי.

עזרת ה' לאדם פרוסה על כל החיים, והיא מושיטה עזרה לשבים "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים כו,ו) ותמוה הדבר הרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים"? אלא על ידי תפילותינו על עצמנו ועל הזולת הקב"ה מסתכל בחתירה העצמית לטוב והוא מחדש בקרבנו רוח טהרה להשיג אהבתו ויראתו "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים" (תפילת נעילה) כלומר כשיגיע האדם להכרה ברורה כי "אין הדבר תלוי אלא בי" (ע"ז יז,א) אז נפתחים לפניו שערי תשובה, שערי רחמים, להתקרב לה' ולחפש נתיבי יושר ותיקון ולכן אנו אומרים בתפילותינו "אלוקי ישענו הושיענו ועזרנו להתגבר על היצה"ר לשוב בתשובה שלמה לפניך", וכן הנביא ירמיה (לא,יז) אומר "השיבני ואשובה כי אתה ה' אלוקי" כלומר הפתיחה והיוזמה תלויות באדם אבל שגשוג התשובה ויראת שמים והאדרתן בנפשנו תלויה בסיעתא דשמיא "אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" (סוכה נד,ב וקידושין ז,א) ולכן נתפלל "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימיני כקדם"  (ירמיה לא,כב) "שובנו אלוקי ישענו" (תהלים פה,ב) וכן כתב מרן "הבן איש חי" שהפתיחה והרצון להשתכלל ולשוב תלויה ברצונו ובשאיפתו של האדם אבל שגשוג התשובה והתיקון, הגדלתם, הרחבתם ושכלולם המירבי תלויים ב"סיעתא דשמיא" המוזילה על "השב" כוחות נפשיים אדירים וסיפוק אמצעים כבירים להגיע לתשובה מאהבה.

וכן נאמר ביום הכיפורים "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" (ויקרא טז,ל) ופירשו המפרשים: אמנם היום הזה מכפר עליכם, ומתי? כשאתם מטהרים עצמכם מכל חטאתיכם - כלומר הפתח והיוזמה מכם, אבל אח"כ הסליחה והכפרה יוזלו עליכם מן השמים (עיין כלי יקר ויקרא טז,ל ו"העמק דבר" שם).