שו"ת חג הסוכות

שאלה: האם אני יכולה ליטול ארבעת המינים ולברך עליהם שהחיינו?

תשובה: מצות נטילת לולב ומיניו היא מצות עשה מן התורה וקיי"ל כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות גם מדרבנן וכן פסק מרן בסימנים (יז ותקפט) שנשים פטורות ולא תברכנה ולא יברכו להן כי זוהי ברכה לבטלה כי אי אפשר לומר "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו" בדבר שאינה מחוייבת לא מדברי תורה ולא מדרבנן (משנ"ב תקפט ס"ק י) וכן פסק רבנו הרמב"ם (הל' סוכה פ"ו הל' יג: והל' ציצית פ"ג הל' ט).

ברם רבנו (שם תקפט) כתב שהמנהג הוא שהנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא וברכת "וציוונו" חוזרת על ההודיה שהאומה היהודית  נצטוותה במצוות וזוהי רבנו תם ור"י בתוס' (ר"ה לג,א) ואין כאן לדעה זו ברכה לבטלה.

והנה, מרן החיד"א (ברכי יוסף תרנד,ב) הביא שראה שנשים בארץ הצבי נוטלות וביטל מנהגן כי לפי מרן והרמב"ם ושאר הראשונים אסור לברך (עיין בשו"ת יביע אומר ח"א סימנים טך,מ,מ ומב שבירר באורך וברוחב בסוגיא זו).

ברם, מרן החיד"א בספרו "יוסף אומץ" (סימן פב) מעיד שראה בספר "שו"ת מן השמים" שנשים יכולות לברך על מ"ע שהזמן גרמא ובמיוחד שכמה פוסקים וגדולים כתבו שנשים ספרדיות רשאיות לברך (השד"ח, בעל "שער המפקד") וכתב בעל "נתיבי עם" (תקפט-ו): בא"י נוהגות בנות ספרד ליטול ולברך על הלולב והמנהג הזה פשוט בין הספרדים הקדמונים יושב הארץ ולא ניחא לן לזלזל בו ולבטל מנהג קבוע בירושלים וכן העידו כמה מגדולי חכמי ספרד וביניהם הבן איש חי (שו"ת רב פעלים ח"א סוד ישרים סימן יב) שכך נהגו בבית ושהנשים נוטלות ומברכות כדי לזכות במצוה יקרה זו וכן כתב מרן הגר"ש משאש (שו"ת שמש ומגן ח"ב סימן נה אות ד) שאשה הנוטלת לולב ומברכת אין לגעור בה כי מנהגם מיוסד ע"פ דברי הפוסקים החולקים על מרן ולכן שנהגו מימות אבותיהם ליטול אין לשנות מנהגן (עיי"ש).

וכיום פשוט המנהג שנשים ספרדיות לא נוטלות וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ד סימן נ) שאין ליטול וגם לא לברך שהחיינו כי ברכה זו נתקנה על ההנאה בקיום המצוה וכיון שאשה פטורה ויש חשש ברכה לבטלה בברכת שהחיינו (עיין חזון עובדיה הל' ארבעת המינים דף שמ נתיבות המערב סוכות מה, שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סימן כ וחלק יז סימן סד ושו"ת מקוה המים ח"ד וסימן ה ובספר הליכות שלמה דף רל הערה 85).

שאלה: תלמיד שואל האם מותר לשוחח שיחת חולין או לשחק בתוך הסוכה?

תשובה:  התשובה לשאלתך תלויה במהות משמעותו של חג הסוכות וביחס לאופי התנהגותנו בתוך הסוכה, ובפוסקים האחרונים ישנן שתי גישות בנידון:

א- ישנם פוסקים אחרונים שכתבו שיש להתייחס לסוכה כאתר קדוש למשך שבעת ימים שהרי חז"ל במסכת סוכה (ט,א) ששם שמים חל עלצי הסוכה וקדושה גדולה מקיפה את הסוכה בכל ימות החג והזוהר הקדוש (פ. אמור דף קג,ב) האריך בקדושת הסוכה ולכן היושב בה עליו לשבת בדרך ארץ, בכבוד ובהדר ולא ישוחח בה בדברים בטלים אלא בדברי תורה וכן לא ישחק בה בקוביא ובשאר המשחקים כי הוא מקום קדוש והמשתדל ללמוד בה תורה ומוסר, ה' משפיע עליו שפע של קדושה וטהרה, אמונה וחכמה כי היא נקראת "צלא דמהימנותא" וחכמי הסוד הפליגו במעלת קדושתה (עיין ראשית חכמה, השל"ה, יערות דבש, בכורי יעקב) ולכן יש להתנהג בתוכה באימה, בכבוד ובהדר כי היא חפץ של קדושה ואמונה וכן פסקו מגדולי האחרונים (שו"ת בית דוד סימן תמד, חזון עובדיה סוכות קמז) ולאור זה אין לעשות שום תשמיש בזוי בסוכה כגון שטיפת קדרות וקערות (הרמ"א סימן תרלט: מג"א תרלט-ג) אלא יעשה אותה מקום קדושה ויכניס בה כלים ומצעות נאים (שו"ע סימן תרלט-א).

ב- הרמ"א (דרכי משה או"ח סימן תרלט ס"ק א) בשם מהר"י ווייל "הרוצה לשחק בקוביות וכדומה ישחק בסוכה" וכן "הרוצה לדבר שמועות עם חברו ילך סוכה" יוצא מפוסקים אלה שמותר לאדם להתנהל בסוכה בדיוק כמו שהוא מתנהל בביתו כאמרם בסוכה (כח,ב) "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע ודירתו עראי" וכמו שאוכל ומטייל בביתו כך אוכל, שותה ומטייל בסוכה כלומר משחק ומשתעשע חוץ בודאי מתשמישי ביזוי וחילול קדושת הסוכה.

נמצאנו למדים ששתי הגישות חולקות במשמעות הסוכות שעשו במדבר - האם היה סוכות ממש או ענני כבוד:

א- לדעת רבי עקיבא (סוכות יא,ב) סוכות ממש כלומר דירות עראי, והישיבה בהן היתה לכל צרכיהם היומיומיים ולכן גם בסוכות לדירות נתנהל בהן לפי כל דרכינו.

ב- דעת רבי אליעזר (שם) הסוכות היו "ענני כבוד" ולכן הישיבה בסוכה היא לזכר השראת השכינה במדבר ולכן יש להתנהג בתוך הסוכה שלנו בכבוד כדרך ארץ, ולא בשימושים בזויים.

להלכה: יש להרבות בדברי תורה, אמונה וקדושה בסוכה ולהתייחס אליה כמקום קדוש שיש לכבדו, לפארו ולסלק ממנו כל דבר המבזה או המחלל שפע קדושתו ומאידך גיסא אין לצאת ממנה כשיש צורך לדברי חולין ופנאי כי כל רגע שאדם יושב בסוכה מקיים מצוה.

שאלה: אדם המבקר בסוכת חברו האם צריך לברך "לישב בסוכה"?

תשובה: כל שבעת ימי חג הסוכות מברכים מעומד לישב בסוכה ואח"כ יושבים, ונהגו שאין מברכים אלא בשעת האכילה כי עיקר הקביעות שאדם עושה בתוך הסוכה היא האכילה ולכן לפני האכילה מברך "לישב בסוכה" ופוטר כל הדברים וכן נפסק להלכה בשו"ע (סימן תרכה) והנה בענין זה נחלקו האמוראים בנעיין ברכת "לישב בסוכה", במסכת סוכה (מה,ב):

א- דעת שמואל שמברכים ברכה זו פעם אחת בלבד דהיינו בתחילת חג הסוכות בכניסה הראשונה מברך וברכה זו חלה על כל ימות החג.

ב- דעת רבי יוחנן שיש לברך בכל שבעת הימים וכדעת רבי יוחנן הכריעה הגמרא (מז,א) וכן כתבו הראשונים שיש לברך בכל פעם שנכנס (הרמב"ם הל' סוכה פ"ו הל' ב, הרי"ף והגר"א, הרא"ש והזוה"ק פ.אמור דף קג,ב).

ברם, לדעת רבנו תם שפסק שיש לברך רק על האכילה ולפטור בברכה זו את כל שאר הדברים שעושים בסוכה, ומרן השו"ע והרמ"א פסקו כר"ת (סימן תרלט-ח) וכן נוהגים היום.

ברם, לדעת הרמב"ם והרי"ף והגאונים כתבו שהנכנס לסוכת חברו יש לו לברך לישב בסוכה בין כשסועד שם ובין כשאינו סועד שם וכן נוהגים יוצאי גלות תימן כי הישיבה בסוכה היא בכלל המצוה ולפיכך מברכים אפילו שאינו סועד ומנהג הגר"א לברך "לישב בסוכה" גם כשאוכל עוגה בשיעור כביצה (משנ"ב תרלט, שם ס"ק מח).

והנה לגבי אדם המבקר אצל חברו בסוכה המשנה ברורה (תרלט ס"ק מח) הביא בשם החיי אדם (כלל קמז-טו) שיש לברך אף בלא אכילה וכדעת רב האי גאון ושאר הגאונים הסוברים שיש לברך בכל פעם שנכנס לסוכה ובשער הציון (סימן תרלט ס"ק צג) כתב שבעל חיי אדם סובר שהמנהג לברך כך בעת האכילה זה אמור כשנכנס לסוכתו הפרטית אבל המבקר בסוכת חברו שאין דרך לקבוע שם סעודה, יכול לברך בלי סעודה שם.

והנה למרן השו"ע והרמ"א שפסקו כר"ת, המברך אינו יכול לברך אלא אם כן אוכל אכילת קבע, ולמנהג יוצאי תימן יכול לברך ולמנהג הגר"א נוהגים יוצאי אשכנז ההולכים בשיטת הגר"א להניח מיני מזונות או יין והמברך אוכל שיעור מזונות או שותה רביעית יין ואז לפני האכילה מברך.

ומרן הגר"ע (חזון עובדיה סוכות דף קעז אות לא) וכן בעל כף החיים (תרלט אות צז) חששו לברכה לבטלה (עיי"ש).

שאלה: מתי מברכים ברכת לישב בסוכה לפני שתיית הקידוש או אחריו?

תשובה בליל יום טוב ובליל שבת בחג הסוכות מברכים לישב בסוכה בעוד עומד לאחר סיום הקידוש ולפני שתייתו וכן פסקו הפוסקים דכשיש קידוש אומרים ברכת לישב בסוכה בקידוש (שו"ע סימן תרמג,א-ב ושו"ת שמש ומגן ח"ד סימן מז אות א ובן איש חי פ.האזינו אות ה) וכן מנהג יוצאי גלות מרוקו שרק בליל יו"ט ובליל שבת מברכים לישב בסוכה מעומד היות וכבר עומדים חמחת הקידוש אבל בקידוש היום או בימי חו המועד נוהגים לברך ברכה זו בישיבה ולא מקפידים לאומר בעמידה וכדלא כדעת הרמב"ם שצריך כל שבעה לברך לישב בסוכה מעומד.

ובימי חול המועד בסעודות החג כשאין קידוש מברכים ברכת "המוציא" לפני ברכת לישב, והכל נאמר בישיבה וכן פסק מרן השו"ע (תרמג-ג) שיש לברך המוציא ואח"כ לישב וטועם וכן נהגו יהודי תוניס ולוב (עיין "זוכר ברית אבות" עמוד 136: בספרעלי הדס פרק יא אות ד: נתיבות המערב חג סוכות אות נו ועטרת אבות ח"ב, קמ-קמא).

שאלה: בעשיית הסוכה האם צריך להעמיד את הדפנות לפני הסכך, ואם הקדים הסכך לפני הדפנות האם הסוכה פסולה?

תשובה: המשנה (סוכה פ"א, מ"ח) אומרת: "החוטט בגדיש לעשות בו סוכה אינה סוכה" והטעם משום שבצורה זו הסכך עשוי מאליו והתורה אמרה "חג הסוכות תעשה לך" (דברים טז,יג) "תעשה ולא מן העשוי", ומכאן אמרו הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת... וסכך על גבה פסולה (סוכה י,ב ושם טו,א) ורבנו הרמב"ם (הל' סוכה פ"ה הל' ט) הגדיר את הפסול בכך שסוכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית ל"צל" והסוכה צריכה להיות עשויה לשם צל (עיין שו"ע תרלה,א: וב"ח שם ומשנ"ב שם ס"ק יא) וכן פסק מרן השו"ע (תרלה,א) שהחוטט בגדיש ועשהו סוכה אינה סוכה.

ולהלכה יש לעשות הדפנות כשרים כהלכה ואח"כ לסכך עליהם סכך כשר, ואם עבר ועשה הסכך תחילה רבו הפוסקים לפסול סוכה זו מטעם תעשה ולא מן העשוי (לבוש, הט"ז, משנ"ב סימן תרלה: שו"ת רב פעלים ח"א סימן לד) אבל דעת הב"ח, החיד"א שיש להכשיר בדיעבד.

ולפיכך יש להיזהר לכתחילה ובדיעבד כשרה והרצוי לעשות כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים יש להגביה כל ענף ולהניחו לשם צל (עיין בספר ברוך שאמר הלכות סוכה דף נד אות טו) ואם לא עשה בעל חזון עובדיה (סוכות דף לח) הכשיר ויכול לברך.

שאלה: האם מותר להעמיד את סכך הסוכה על מוטות ברזל או על כל דבר שמקבל טומאה?

תשובה: המשנה (סוכה יא,ב ושו"ע סימן תרכט,א) אומרת שדבר שמסככין בו צריך שיהיו בו ג' תנאים:

א- צומח מן הארץ.                   ב- תלוש.               ג-שאינו ראוי לקבל טומאה.

שנאמר "חג הסוכות תעשה לך... מגרנך ומיקבך" (דברים טז,יג) דהיינו מפסולת גורן ויקב שהם קש ותבן וזמורות וכו'.

ולכן דבר שאינו צומח מן הארץ אע"פ שגידולם מן הארץ ואינו מקבל טומאה אין מסככים בו ורק בפסולת גורן ויקב תלושים רצוי לכתחילה לסכך בהם וכן מצוה מן המובחר לסכך בענפי אילן כי "אילן" עולה מספר "סוכה (91) (בן איש חי פ. האזינו).

והנה כשם אין מסככים בדבר המקבל טומאה כך אין מעמידים את הסכך על גבי דבר המקבל טומאה גזירה שמא יבוא לסכך בו, כמו שכתב הר"ן והרבה ראשונים מחמירים בזה ולכן אין להעמיד את הסכך על גבי צינורות מתכת או מסגרות אלומיניום ויש מכשירים בדיעבד והטוב הוא למי שמעמיד סכך על גבי צינורות של ברזל שיתן נסר של עץ על גבי הצינורות באופן שהסכך יותן על הנסר של עץ ואז הוי "מעמיד דמעמיד דשרי" (חזון עובדיה סוכות מה-מו).

ברם, יוצאי גלות מרוקו לא הקפידו לענין הסכך להעמידו בדבר המקבל טומאה ובדבר שאינו צומח ומתירים לכתחילה להניח הסכך על מוטות ברזל  וכן לא נמנעים מלהשתמש במסמרים או לקשור את קני הסכך בחוטים של ברזל וטענתם היא שהרי מרן הב"י בשולחנו הטהור לא הזכיר את האיסור להעמיד בדבר המקבל טומאה (ועיין ב"י סוף סימן תרל: ושו"ע תרל ס"ק יג: ברכי יוסף סימן תרכו,ג: שו"ת מים חיים ח"א סימן רס: נתיבות המערב חג סוכות אות ג: דברי שלום ואמת ח"א 122 ועטרת אבות ח"ב דף קלו,ד).

שאלה:האם מותר לצאת בחג הסוכות לטייל ברחבי הארץ כשיש חשש שיבטל מצות ישיבה בסוכה?

תשובה: ישנם אחרונים הסוברים שרשאי אדם לצאת מביתו בחג ולנסוע למקום שאין בו סכנה, לראות את הנופים היפים של ארה"ק ולטייל לשם הנאה בלבד, והראיה לזה מדברי רש"י במסכת סוכה (כו,ב ד"ה הולכי דרכים) שכתב וז"ל: "דכתיב "בסוכות תשבו" כעין ישיבת ביתו, כשם שכל שנה אינו נמנע מללכת בדרך לסחורה" הרי מפורש מדבריו שאין כל מניעה צאת מהבית כפי שנוהגים במשך כל ימות השנה.

יוצא מדברי קדשו שכשם שבכל השנה מי שיוצא לטיול אינו מקפיד לאכול בבית מקורה, כך גם בחג הסוכות כל מי שרצונו לצאת לטיול ליהנות מנופיה ואתריה המרהיבי עין של א"י אינו צריך להקפיד לאכול בסוכה שהרי "תשבו כעין תדורו" (סוכה כח,א).

ברם, כמה מגדולי האחרונים דוחים ראיה זו מרש"י וסוברים שיש לחלק בין צרכי האדם לבין רצונותיו דהיינו כאשר יוצא מביתו לדרכיו הרי מותר לאכול מחוץ לסוכה אבל לשם טיול והנאה, לשם שלוה ורגיעה אין להקל בזה כי רק מי שנאלץ לצאת לדרכו, לעסקיו הפרטיים אז פטור מן הסוכה אבל המחליט לצאת לטיול כדי ליהנות ובזה הוא מבטל עצמו מהמצוה ללא סיבה הכרחית ולכן רק אם יתכנן את הטיול באופן שיקפיד לאכול ארוחות קבע בסוכה, יהיה רשאי לצאת לטיול (עיין יחוה דעת ח"ג, מז: הרבה שלמה זלמן אורבך זצ"ל: אהלה של תורה ח"ב, צג).

וראיתי לרב בעל "איגרות משה" (או"ח ח"ג, צג) שכתב שהראיה מרש"י היא הפוכה כי רש"י כתב היציאה לסחורה אבל לא לטייל ולכן אפילו שמדינא היוצא לטיול פטור ממצות סוכה, אבל רצוי וראוי להימנע מכך, והוא הביא ראיה ממנחות (מא,ב) לגבי רב קטינא שלא לבש בגד בעל ארבע כנפות המחוייב בציצית ורצה המלאך להענישו כי בעידן ריתחא מענישים אדם שפוטר עצמו מהבאת עצמו לחיוב מצות עשה וכאן הרי ישנה מצות עשה על יהודי הרוצה לאכול, לאכול בסוכה, וכשאינו אוכל בסוכה מבטל מצוה עשה (עיין מנחת שלמה ח"א: גנזי רעק"א תשכו סימן ב) ומכאן סובר בעל "איגרות משה" ראיה שאין לבטל מצות סוכה כגון הנאה בלבד (ועיין בספר "אז נדברו" חי"א סימן לד).

ויש חולקים וסוברים שאין כאן שום איסור, והמקרה של רב קטינא שונה מהמטייל כי רב קטינא לבש בגד הפטור מציצית לתקופה ארוכה ולכן רצה המלאך להענישו אבל במקרה של מטייל אין כאן שום איסור (עיין בספר הסוכה עמוד תנא: ובספר סוכה כהלכתה עמוד 128).

ולעצם ענין עריכת טיולים בחול המועד פסח וסוכות יש לומר שנכון להקפיד שלא לאבד את הימים הקדושים של חול המועד על טיולים כי החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה מתוך שמחה וחדוה כי כל ימות החול, אדם טרוד במלאכתו וקשה לו להתרכז בלימוד תורה, אבל בימות הפנאי כגון החגים יכול להגות בתורה, וכך אמרו רז"ל בירושלמי (מועד קטן פ"ב הל' ג) אמר ר' ממל: אילו היה מי שימנה עמי התרתי שיהיו עושים מלאכה בחולו של מועד! כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה ועכשיו אוכלים ושותים ופוחזים".

ועוד יש לומר הרי הטיול הוא מפגש עם יופי הטבע והנאותיו ואילו בחג הסוכות מצוה אדם להסתופף בצל סוכתו, לטייל ולישון בה, להכניס כל כוחותיו הנפשיים לסוכה כדי לרומם את החול ולהעלותו לקודש, ולכן מצוה על היהודי במשך כל שבעת הימים להפוך את סוכתו לדירתו הקבועה כדי להיפגש עם רבש"ע וזה בודאי עדיף מאשר לטייל ולהיפגש עם הטבע ועינוגיו ולאור זה יותר טוב לערוך טיולים בימי החול ולא בחול המועד ובפרט בחג הסוכות כי כתב השפ"א (סוכה) הסוכה היא כעין חופה שהקב"ה פורס שכינתו ושלומו עלינו ולא טוב שהחתן יצא מחופתו ומשמחתו ומשאיר אהובתו בבית לבד.

ועוד כתב השל"ה הקדוש (סוכה נר מצוהלא): "כאשר אדם מקדיש את המועדים להנאת עצמו, אומר עליו הקב"ה: אלה אינם מועדי אלא מועדיכם ועליהם נאמר "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאיתי נשוא" (ישעיה א,יד) אבל המקדישים את המועדים לתפילה ולסעודות מצוה הם אהובים וחביבים לפניו יתברך".

ולסייג את הענין שנסיעות של מצוה כגון הקבלת פני רבו, נסיעה לירושלים לכותל להסתופף בהר הבית שזו מצוה עליה לרגל, אם הסוכה מצויה בקרבתם, בודאי יאכלו בסוכה אבל אם אין סוכה בהישג יד רשאים לאכול אכילת קבע מחוץ לסוכה.

הרצוי והטוב שהיהודי ישאר תחת צל סוכתו והשכינה מחפפת עליו והסוכה דומה במידה רבה לחופה שהשכינה פורסת כנפיה על החוסים בצילה ולכן לא טוב לצאת ולהשאיר את אהובתו בבית ולכן רצוי לשבת בסוכה עם בני משפחתו, לשוחח, להחליף דעות, לנוח , לשורר שירי קודש, להיפגש עם השכינה וללמוד תורה מתוך שמחה ונחת רוח ועל זה אמר בודאי ר' יהודה (סוכה כז,ב) "משבח אני את העצלנים ברגל" כלומר שבח הוא לעצלנים שלא יוצאים מסוכותיהם אלא יושבים ספונים תחת צל השכינה, תחת "צילא דמהימנותא".