מאמרי חז"ל לראש השנה
  • ראש השנה ויום הכיפורים איקרו מועד, והם כרגלים (מועד קטן י,ב: ויט,א).

  • ראש השנה: קיימין שבעים קתדרין למידן דינא דעלמא (זוהר ג, רלא, א).

  • זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון (תפילת מוסף של ר"ה ור"ה כא,א).

  • היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם. (תפילות ר"ה: ויקר"ר ריש פרק כט ור"ה כז, א).

  • כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון שנאמר "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג, טו ר"ה טז,א ויח,א).

  • הכל נידונין בר"ה וגזר דינם נחתם ביום הכיפורים (תוספתא ר"ה פרק א, יג).

  • "ומי לא נפקד כהיום הזה כי זכר כל היצור לפניך בא" (ויקר"ר כט,א: ירושלמי ע"ז כא הל' ב).

  • "כי זכר כל היצור לפניך בא, מעשה איש ופקודתו ועלילות מצעדי גבר... ואתה דורש מעשה כולם" (תפילת "אתה זוכר") "בר"ה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון" (תפילה).

  • כתב רבנו בחיי ב"כד הקמח" (ערך ר"ה,ב): היום הזה הוא יום שכל טובות העולם ורעותיו בענין מזונות האדם וחיותו וקיום בניו נגזרים ביום הזה כל אחד ואחד בפרט... יום שכל העולם עומד בסכנה כאשה הרה שיש לה צירים וחבלים ואינה יודעת אם תינצל אם תמות (עיי"ש).

  • "כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב" (תהלים פא,ה ור"ה ח,ב).

  • אמרו לפני בר"ה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה, בשופר (ר"ה לד,ב וחידושי אגדות למהר"ל ר"ה י,ב).

  • אמר ר' אבהו למה תוקעים בשופר של איל, אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידתו של יצחק ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם את עצמכם (ר"ה טז,ב ותנחומא סוף וירא).

  • תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו (תהלים פא, ד-ה) ודרשו רז"ל "איזהו חג שהחודש מכתסה בו הוי אומר זה ראש השנה" (ביצה טז, א ור"ה ח,א).

  • שלושה ספרים נפתחים בר"ה, אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינוניים, צדיקים גמורים נכתבים לאלתר לחיים, רשעים למיתה, ובינוניים תלויים ועומדים מר"ה עד יוה"כ, זכו נכתבים לחיים לא זכו לנכתבים למיתה (ר"ה טז,ב: והרמב"ם הל' תשובה פ"ג הל' ג).

  • "מלוך על כל העולם כולו בכבודך" (תפילת ר"ה ועולת הראיה ח"א עמוד מו).

  • "תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו" (מתוך תפילת העמידה).

  • אע"פ שמצות שופר גזירת הכתוב היא יש בה רמז גדול: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם" (הרמב"ם הל' תשובה פ"ג הל' ד ומורה נבוכים).

  • "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג,ו).

  • בראש השנה נברא ונידון האדם הראשון (פדר"כ קו, ב: פס"ר פ.מו).

  • "מראש השנה ועד אחרית השנה" (דברים יא,יב) מגיד הכתוב שמראשית השנה נגזר עליה כמה גשמים כמה טללים, כמה חמה יתירה כמה רוחות נושבות עליה, דבר אחר: מ"ראשית השנה" אני אברך אתכם במשא ובמתן, בבניין, בנטיעה, באירוסים ובנישואים ובכל מה שאתם שולחים ידיכם אני אברך אתכם (ספרי עקב פסקא ט).

  • תניא ר"א אומר: בתשרי נברא העולם, בתשרי נולדו האבות, בתשרי מתו האבות, בפסח נולד יצחק, בר"ה נפקדו שרה רחל וחנה, ובר"ה בטלה עבדות מאבותינו במצרים, בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל (ר"ה ח,ב).

  • בכל ראש השנה יש התחדשות בדברי תורה (פרי צדק חג הסוכות אות מו ר"ח כסלו אות ב).

  • ענין ר"ה הוא להמליך את הבוא עלינו, להכיר גדולתו וקדושתו ומעלת קדושת התורה, המצוות ומעלת ישראל (מדבר שור לראי"ה קוק עמד קעא-קעב).

  • ה' אורי וישעי: "ה' אורי" בראש השנה ו"ישעי" ביום הכיפורים (ויקר"ר כא,ד).

  • אבל הימים הטובים הם כולם לשמחה ולקיבוצים שיש בהם הנאה שבני אדם צריכים אליהם ברוב: ויש מהם תועלת גם כן בענין האהבה שצריך שתהיה בין בני אדם בקיבוצים המדיניים (מורה נבוכים ח"ג פ.מג).

  • אשרי העם יודעי תרועה (תהלים פט,טז), כותב רש"י: שיודעין לרצות את בוראם בר"ה, בתרועה שמסדרים עליהם מלכויות, זכרונות ושופרות.

  • "יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כט, א) וכתב השפת אמת: כי עיקר השופר הוא זכירת יום מתן תורה... כלומר בר"ה מתחדש יום מתן תורה כי העולם נברא בשביל התורה (שפ"א ר"ה תרמח - ד"ה יום תרועה).

  • "אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדוננו" (נחמיה ח,י) אמרו נחמיה ועזרא לישראל בראש השנה שלא יסתגפו ויפרשו מן החיים אלא ירוממו הנשמה והגוף "אל תתאבלו ואל תבכו" (שם ח,ט).

  • כל מזונותיו של אדם קצובים לו מר"ה ועד יוה"כ חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פוחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו (ביצה טו,ב).

  • "תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו כי חוק לישראל הוא משפט לאלוהי יעקב" (תהלים פא, ד-ה).

  • לא נברא שופר אלא לטובת ישראל שבשופר ניתנה תורה ובשופר נפלה חומת יריחו ובשופר עתיד הקב"ה לתקוע בשעה שיתגלה משיח בן דוד ובשופר עתיד לתקוע בעת שמכנס גלויות ישראל למקומן (תנא דבי אליהו זוטא).

  • כל השנה ישראל עוסקים במלאכתם, ובר"ה נוטלים שופריהן ותוקעים לפני הקב"ה והוא עומד מכסא דין לכסא רחמים ומתמלא עליהם רחמים (מדרש רבה ויקרא פ.סט).

  • עיקר קדושת ר"ה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, שנזכה לחדש ימינו שעברו ולהוסיף מעתה תוספת קדושה ועבודה מחדש שזה בחינת "חדש עלינו שנה טובה" (ליקוטי עצות למוהר"ן).

  • עיקר תקיעת שופר לבטל שנאת חינם ולעורר אהבה, אחדות ושלום (לשון חסידים).

  • "עלה אלהים בתרועה" (תהלים מז,ו) ופירש הרב מלנטשה זצ"ל כשישראל חיים באהבה וברעות מתעלה מידת הדין (א-להים) מעליהם ושורה עליהם מידת הרחמים.

  • שופר - הוא בחינת רינה ושמחה כי "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" ראשי תיבות שופר (חיי מוהר"ן).

  • ר"ה הוא יום טוב גדול וקדוש ומצוה להתענג בו בתענוגים, לאכול ולשתות בהילולים וכמו שציוה עזרא לעם "אכל משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאדוננו" (נחמיה ח,י) "אל תבכו ואל תתאבלו בו" (שם ט) ו"חדות ה' מעוזכם", כי תיקון הנפש והבראתה רק מתוך שמחה של מצוה ולכן יש לפאר קדושת היום בתפילות, בתהילות ולא מתוך עצבות ואבלות.

  • מדוע אין מברכים ברכת הלבנה בחודש תשרי? מפני שנאמר "בכסה ליום חגנו" שחג זה צריך להיות מכוסה ונעלם מפני המלאכים והשטן ולכן לא מזכירים את ענין ראש חודש כדי לבלבל את השטן שלא ידע מתי חל ר"ה.

  • למה תוקעים בשופר בחודש אלול? הוא כדי לבלבל את השטן שלא יבין מתי יהיה ראש השנה (הרא"ש, וטור ריש סימן תקפא).

  • נתאווה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים (תנחומא נשא אז: בר"ר סוף פ.נ: במדב"ר יג,ו: ותניא פ.לו).