פורים וארץ ישראל מתוך מגילת אסתר

א- חג פורים

חג פורים ונסיו התרחשו בגלות פרס אחרי חורבן בית המקדש הראשון שנחרב על ידי נבוכדנצאר מלך בבל שמלך ביד רמה במשך ארבעים וחמש שנים, הנביא ירמיה (פרק כה) ניבא על החורבן, וכעבור שבעים שנה תכלה מלכות בבל ותרד מגדולתה "והייתה כל הארץ הזאת לחרבה לשמה... (ירמיה כה, יא) ותבוא מלכות פרס ותשלוט במקומה ותצווה על בנין בית שני והשבת כלי המקדש (עיין רש"י בספר עזרא פרק א,א) והקב"ה הודיע על ידי ירמיהו כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם (ירמיה כט,ב ומגילה יא,ב) ובסוף ימי מלכות דריוש, ששכח את נדרו, בא זרובבל בן שאליתיאל יועצו של דריוש והזכיר לו את נדרו, ומיד קרא לחתנו כורש להיות אחראי על בניית בית המקדש, ומיד הוציא כרוז בכתב ובעל פה ליהודים לעלות לארץ ולהתחיל בהכנות לבנין בית שני (עיין עזרא פרק א ופרק ג ופרק ד) והיתה עליה ראשונה בראשות זרובבל "ועלו קרוב לחמשים אלף עולים" (עזרא ב,סד).

ברם בממלכה הפרסית התפתחה שנאה תהומית לעם ישראל ובראשה עמד המן האגגי שנקט שיטת עמלק שכל מחשבתו היחידה היא להשמיד עם ישראל המתנגד למורשתו ולאידיאולוגיה השטנית והזדונית שלו ולכן המן העמלקי ביקש מאחשוורוש שהיה מלך רשע ועריץ והיה שונא את ישראל יותר מהמן להשמיד כל יהודי ממלכתו ולמנוע בנין בית המקדש ואכן היה הדבר, אחשורוש הפסיק את הבניה ואולם ההשגחה העליונה המלווה את עם ישראל בכל גלויותיו הגינה על עם סגולתה, והצורר האגגי נתלה ואוייבי ישראל הושמדו (מגילת אסתר פרק ט,ה) וגויים רבים התייהדו "כי נפל פחד היהודים עליהם" (פרק ח,יז). וכן לעתיד יתגיירו הגויים ויעבדו את ה' שכם אחד לכבד את ישראל ולתת אותו לשם ולתהילה (עיין רבנו בחיי בספרו כד הקמח ערך פורים).

באופן רשמי במשך שמונה עשרה שנה כמבואר בעזרא (ג-כו,ד-כד) והפסקת הבנין באה לאחר כתב שטנה מצד הגויים יושבי הארץ למלכות פרס (עיין רש"י לאסתר פרק ט,י) וושתי נכדת נבוכדנצאר הפריעה מאוד ולא הניחה לאחשורוש לחדש את הרשיון שנתן כורש בטענה "מה שהחריבו אבותיי אתה מבקש לבנות?" (אסתר רבה ה,ב) ותיפח רוחם של שונאי ישראל היהודים התעוררו להכיר בטרגדיית הגלות שטעמה מר וקשה, וגורלה נתון בידי מלך עריץ וטיפש. התפללו, זעקו לבוראם וניצלו מעצת המן ואז קמו ועלו למולדתם וחידשו בנין מקדשם למרות משטמת הגויים העויינים את חידוש שיבת ציון.

וכן בימינו לאחר אלפיים שנות גלות, נעשה נס בתוך נס, עם ישראל שב לנחלתו, מקבץ נידחיו ובונה את ארצו המשוחררת מעול זרים וחגים בה פורים בשמחה ובהדר "לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם" (אסתר ט) ונסי מגילת אסתר לא יסופו מזרעם (אסתר ט,כח) כדי להחדיר לתודעת העם שעם ישראל אינו קשור עם תהליכים טבעיים ודיפלומטיים אלא תלוי במצבו הרוחני ובפרט מול קליפת עמלק שהנצחון עליה תלוי בהרמת עיני העם ושעבודו לבורא (ר"ה כט,א) כי הם רפו ידיהם מאמונה ותשובת המשקל היא להגביר האמונה, הרוחניות והבטחון בה'.


 

פרק ג':          מאמר ב':  פורים וארץ ישראל מתוך מגילת אסתר

 והנה לאחר הנצחון, התקינו חז"ל בתקופת המשנה לקרוא בשבת שלפני פורים את "פרשת זכור" (דברים כה,יז) וכן מפטירים בנביא (שמואל א – טו: ב, לד) "פקדתי" המדברים בעניין מחיית עמלק לדורות כי זוהי מצות עשה מן התורה לזכור שנאת עמלק ולמחות אותו מעל פני האדמה (שמות יז,יד: דברים כה,יז: רמב"ם הל' מלכים פרק ה, הל' ה) זכירת מחיית עמלק באה לעורר בקרב העם את רוח הגבורה והנקמה בקליפת עמלק כי אין מנוס ממלחמת מצוה שחייב ישראל להילחם נגד אוייביו שהם אוייבי ה' הקמים עלינו לכלותנו, ומלחמתם היא מלחמה נגד מציאות ה' ויחוד שמו ואמונתו בקרב תבל (עיין הרמב"ם מלכים פרק ז, הל' טו) אבל סוד הנצחון אינו תלוי בכוח הצבאי ובגבורה הפיזית אלא באמונה הנסוכה בנשמת האומה "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי" (זכריה ד,ו) וחז"ל אמרו "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך כל זמן שישראל היו מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לא היו נופלים"

 

 (ר"ה כט,א ע"פי שמות יז,יא) ולפיכך לימוד תורה נותן כוח בעם לנצח אוייביו ובפרט קליפת עמלק, וחסד ה' עם ישראל לא ימוט לעולם ולא יסור מהם (ישעיה נד,י).


ב- הנצחון על המן האגגי

הנצחון על המן היה בעיקרו דרך נס, וכל מגילת אסתר נכתבה ברוח הקודש (מגילה ז,א: מכות כג,א) כלומר כל המהלכים הכתובים במגילה הם "מהלכים אלוהיים" בבחינת "נס נסתר" שהרי בנס פורים לא היה שם שום "שידוד מערכות" הטבע אלא הכל מתנהג בצורה טבעית ומשום כך לא נזכר השם המיוחד במגילה רק ברמזים כד להורות וללמד עם ישראל שניצחונותיו על אוייביו הם מעל הטבע, ולמרות שבמגילה כל התרחישים הם "אירועים טבעיים" בכל זאת ההשגחה העליונה המגינה על עם תפארתה מלובשת בסדרי הטבע ותהפוכותיו והיא המכתיבה את רצונה על המנהיגים ועל ההיסטוריה העולמית (עיין איגרא בפרק א אות כז).

ומכאן לימדונו חז"ל שבמלחמותינו נגד צוררינו אין לסמוך על הנס בלבד שהרי מרדכי ואסתר פעלו מתוך השתדלות טבעית, מתוך מהלכים פוליטיים כי בהתנהלות זו מופגנת השגחתו יתברך ושלטונו הבלעדי על כל ההתרחשויות החברתיות והפוליטיות והרשעות תושפל ותושמד וכפי שקרה להמן ולאוייבי ישראל בכל התקופות, וגם בימינו אנו רואים עין בעין שההשגחה העליונה מלווה את כל צעדי מדינתנו הקטנה וכל הקם עליה נוחל תבוסה כי הקם עליה, קם על ה' ועל משיחו, וסופו להיענש ולהימחק מהמציאות.

ג- הנס והטבע בפורים

נס פורים מלמד אותנו שנסים אינם בהכרח אירועים על טבעיים כמו קריעת ים סוף ותחיית המתים ואין הקב"ה משדד מערכות הטבע כדי לגלות את כוחו ושליטתו וידו המכוונת, אלא הכל מתנהל במסגרות טבעיות, ולמרות שהנס הוא עיקרון יסודי באמונת היהדות, בכל זאת כלל גדול בהלכה "אין סומכין על הנס" וחייב האדם באשר הוא בעל "בחירה חופשית" מחונן בדעה ובהשכל לפעול בעולם העשייה ואינו רשאי לטמון ידו בצלחת ולסמוך על הנס ולומר "מן השמים ירחמו עלי", וחייב הוא לנקוט בכל אמצעים אפשריים וסבירים להינצל מן הסכנה המתרגשת לבוא.


 ברם, עם כל היסוד הזה, עלינו להאמין שישנם נסים נסתרים, גילוי של ההשגחה העליונה המכוונת והמנווטת הכל, וכתב רבנו הרמב"ן (סוף פרשת בא: ובדרשת תורה תמימה טז-יח) שחייב היהודי להאמין בנסים הנסתרים שכל דברינו ומקרינו כולם נסים שאין בהם טבע ומנהגו של עולם והכל בגזירת עליון (עיי"ש וברמב"ן ריש פרשת וירא) ולכן נקראת "מגילת אסתר" שכל המאורעות שבהם הם בהסתר, בכל זאת כולם נתונים בידי ההשגחה ועולמנו הוא בעל תמורה והגלגל מתהפך, והאומה העולה תרד, והיורדת למטה תעלה ותחולל פלאים ותשיב נקם לאוייביה "ליהודים היתה אורה ושמחה" (אסתר ח,טז ורבנו בחיי בכד הקמח ערך פורים).


נסים המלובשים במסגרות טבעיות הם יותר גדולים מהנסים החורגים מחוקיות הטבע כי הם מוכיחים שהטבע עצמו הוא "כלי שרת" בידי הבורא ולכן כל התהליכים הכלל עולמיות כגון מלחמות והחלטות בינלאומיות, כל אלה הם תהליכים נסיים המלובשים באירועים כאילו הם טבעיים, והם אינם אלא מסווה של ההשגחה העליונה, וזהו הלקח הגדול שלמדים מנס פורים המזכיר לעם ישראל לדורות שגאולת ישראל בוא תבוא למרות הצרות, המצוקות, הגזירות ושנאת העמים וכן קרה בימינו שמדינת ישראל צמחה מתוך שואה, מתוך שנאה תהומית לעם ישראל ולכן גם נס פורים הביא בנין בית שני למרות התגברות קליפת עמלק.

וגם בימינו, אנחנו חיים בתקופה של נסים ונפלאות של התרחשויות פוליטיות כבירות שאיש לא יודע לחזותם מראש אבל המסתכל בעין פקיחה רואה שכולם אירועים טבעיים שהם "נסים נסתרים" המובילים למהלכים שמימיים המנווטים מדינת ישראל לקראת גאולתה השלמה והאמיתית שתכליתה בנין בית שלישי כמו שקרה בפורים.

יסוד אמונתנו היא שגם כאשר יש הסתר פנים כביכול, פועל אבינו שבשמים בסתר לטובתנו והוא מקדים תרופה למכה, ולכן מחובתנו להאמין שתמיד צריך להיות מצוייד בתקוה ובטחון ובשמחה בין בהארת פנים ובין בהסתר פנים וכמו שהורונו חז"ל, חייב אדם לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה בלב שלם ובשמחה (ברכות ס,ב) כיון שאנו בטוחים "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" וככל שאנו צועדים לגאולה השלמה, יותר ויותר תגדל החדוה והדיצה בישראל ובעולם כולו עד שנראה עין בעין כיצד אובדים גויים מארצנו ככתוב בתהלים (י,טז) "אבדו גויים מארצו" "ה' הפר עצת גויים הניא מחשבות עמים עצת ה' לעולם תעמד" (תהלים לג, י-יא).

ד- מקום אירוע הנס

אחרי הנס, מרדכי ואסתר ואנשי כנסת הגדולה שלחו מכתבים אל כל היהודים לעשות י"ד וט"ו באר לימי שמחה ומשתה לזכור מחשבת המן (אסתר ט,כ-כו ומגילה ה,ב)

מגילת אסתר מעוררת שתי שאלות עיקריות:

מתי קרה הנס בימי אחשורוש?              

ב- כיצד נתקבל חג זה שנוצר בגלות פרס על ידי יושבי ארץ ישראל?

והנה בעיוננו במגילה, אנו רואים שהאירוע קרה בממלכת פרס בבירה בעיר שושן במאה הרביעית לפני הספירה אבל ההשלכות העיקריות שלו היו על יושבי ארץ ישראל.

יהודי א"י לא היו מוכנים כל עיקר לקבל עליהם את "חג הפורים" שהתרחש בנכר ואנשי הגולה תיקנוהו וכפו אותו כביכול על כל היהודים.


 בשני התלמודים הן בבבלי (מגילה ז,א) והן בירושלמי (מגילה פ"א הל' ה) נאמר ששתי איגרות שלחו מרדכי ואסתר ליהודי א"י והם סירבו מטעמים מדיניים לקבל עליהם חג הפורים שהתרחש בשלטון פרסי כי פחדו מממלכת פרס ששלטה בכיפה באזור ולא רצו לעורר קנאתם "קנאה את מעוררת עלינו לבין האומות" (מגילה ז,א) ופירש רש"י שם "שיאמרו האומות שאנו שמחים להזכיר מפלתם" ולכן סירבו לחגוג אותו.


ועוד היה להם נימוק דתי "אין מרדכי ואסתר יכולים לחדש דבר" (ירושלמי מגילה פ"א, הל' ה) ולבסוף האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו אסמכתא בקרא בפרשת בשלח (שמות יז,יד) "כתוב זאת זכרון בספר" כלומר חכמים מצאו רמז פסוק שפורים רמוז בתורה ולכן הסכימו אנשי כנה"ג להנהיג חג פורים גם בארץ ישראל.

ה- קבלת התורה ברצון בפורים

בשבת (פח,א) נאמר למרות שבמעמד הר סיני קיבלו את התורה מאונס, חזרו בימי אחשורוש לקבלה מרצון, ותמוה למה יש להם "טענת אונס"? אלא יש מי שהסביר שמתחילה קיבלוה מאונס כי "לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" (מכילתא בשלח "ויסע" ומסכת יומא עו,א וספורנו שמות טז,ד ואור החיים שמות טז,ד ומהרח"ו בעץ הדעת טוב לתהילים קיב,ב) והם ראו שבכניסתם לארץ יתבטלו מתורה על ידי שיצטרכו לעסוק בענייני החומר – בחרישה בזריעה במשא ומתן, ויהיה בזה ביטול תורה ולכן לא היה להם רצון להתחייב בקיומה, והם טעו כי יוצאי מצרים לא השיגו את האלוהות הנמצאת בחומר כי ה' התגלה להם רק בצורה נסית ועל טבעית ולכן קיבלו התורה המדברת על ענייני עוה"ז באונס כי לא ראו בה "אלוהות" אלא הסתר וצמצום והקב"ה כפה עליהם ללמדם שהתורה ומצוותיה מצויות גם בעוה"ז בארבע יסודות בדצמ"ח ועל ידי קיום המצוות העוסקות בחומר הם מבררים ומזככים את החומר להצמידו למקור חיותו.

ולאור כל האמור, קריאת מגילה בפורים חשוב מאוד עד שאמרו בתלמוד (מגילה ג,א: ושו"ע תרפז-ב) "כהנים בעבודתם... מבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגילה" כי קריאתה בלילה וביום מחדירה בלב הקורא


 והשומע את חובתו לזכור מעשי עמלק, את שנאתו ואת מחייתו מן העולם (עיין הרמב"ם הל' מלכים פרק ה הל' ה) וגם את שמחתו הגדולה להצלת האומה ולבנין בית המקדש שבא אחרי נס פורים, וכן למעלות הטובות שזכינו להן בפורים "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא,ב) וכתב המהר"ל (אור חדש) "אבל עיקר הטובה היא טובה אלוהית" ולא טובה גשמית שדבק בה ההעדר" ולכן "טובתם של ישראל היא כאשר שמחים וטובי לבב ואז השכינה שורה עליהם" ואילו טובת הגויים אינה טובה אמיתית רק גשמית שהרע דבר בה (שם ב"אור חדש") ולכן לעם ישראל צפויה לעתיד טובה גדולה, טובה אמיתית "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא,ב) ואפילו נביאי ישראל לא זוכים לראות טובה זו של ימות המשיח וכדברי ישעיה (סד,ג) "עין לא ראתה אלוהים זולתך סלה" (ורמב"ם הל' תשובה פרק ח הל' ז).


ו- קביעת החג

חג פורים הוא חג ראשון אחרי ג' רגלים המפורשים בתורה והוא דרגה ממוצעת בין דאורייתא לדרבנן שהרי אמרו רז"ל (מגילה ז,א: וירושלמי מגילה פ"א,

הל' ה) "אסתר ברוח הקודש נאמרה דכתיב קיימו וקיבלו – קיבלו למעלה מה שקיבלו למטה" ולכן פורים יסודו מדברי "קבלה" כלומר חיוב מדברי נביאים הנקראים "דברי קבלה" (רש"י בב"ק ב,ב ד"ה דברי קבלה ועיי"ש בשיטה מקובצת) ולכן כתבו רוב הראשונים שמגילת אסתר היא מדברי "קבלה" (בעל המאור, הר"ן, המרדכי, פ"א דמגילה ועיין שו"ע סימן תרצו – ס"ק ז: וט"ז שם ס"ק ב).

אנשי כנה"ג קבעו לדורות לחגוג פורים בשני ימים:

בערי הפרזים בי"ד באדר

בערים המוקפות חומה מימות יהושע – בט"ו באדר

ושאלו המפרשים למה קבעו קביעה זו מימות יהושע ולא מימות מרדכי ואסתר ובלשון הירושלמי "מפני מה תלו זאת בימי יהושע בן נון? ותירצו בירושלמי (מגילה פ"א הל' א ואסתר ט-טו-יח) שחלקו כבוד לא"י שהייתה חרבה באותם הימים ותלו את תקנתם מימות יהושע בן נון והרחיב הרמב"ם בביאור העניין "כדי שיהיה זכרון לא"י בנס זה" (הל' מגילה פ"א, הל' ה) וכן פסק וביאר מרן הב"י (מגילה סימן תרפח) דכיוון שמצוה זו הוקבעה בזמן חורבנה של א"י ראו חכמים שבאותו הדור לעשות זכר לא"י בנס זה ולכן אנו תמיד זוכרים את א"י ומתפללים לבניינה, לשיבת בנים לגבולם (עיין באר מגד ירחים עמוד סו,סז).

נמצאנו למדים שאנשי כנה"ג התחשבו בשני טעמים בקביעתם את היום לחג הפורים שנקבע מדברי קבלה:


א- כדי שלא לבייש את א"י החרבה, השווה אותה לעיר הבירה של פרס "שושן" והתקינו לקרוא את המגילה בכרכים שבא"י בט"ו באדר כדי שכל יהודי יתן אל לבו את קדושת א"י ויצפה לשוב אליה ובזה יקיים דברי הנביא "ציון היא דורש אין לה" (ירמיה ז,יז) מכלל דבעי דרישה (עיין מרן הב"י בסימן תרפח ד"ה וקשה לי) ולכן בחנוכה כיוון שהמקדש עמד על תילו וכלל ישראל היו בארץ הקודש לא היה צורך מיוחד לעשות זכרון לא"י.


ב-וכדי לעשות זכר לא"י בנס זה קבעו שגם בכרכים שבחו"ל קוראים בט"ו באדר אם יודעים שהיו מוקפים מימות יהושע כי יהושע היה הראשון שנלחם בעמלק ומוציא לפועל עיקר כיבוש הארץ (מאירי למגילה) והטעם שתלו ביהושע ולא במשה רבנו כיון שיהושע הוא הכובש והמנחיל את א"י לעם סגולה (ברכי יוסף סימן תרפח אות ב: וערוך השולחן תרפח –ד), וחשיבות ההתנחלות בא"י חשובה מאוד שהרי סיומה של גזירת המן הוא בנין הבית השני בא"י.


השפעת מגילת אסתר על העם גדלה בעיקר אחר חורבן בית שני כי חכמי הדור ההוא לא ראו במגילת אסתר סיפור של אירוע חד פעמי אלא מפתח להבנת ההיסטוריה של יהדות בגולה בכלל כי ההאשמה העיקרית במגילה היא "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים.. ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג-ח) וזהו גורל היהודים בגלות שנתונים לשלטונו ולרצונו של השליט המקומי המשתכר ומוכר נתיניו לשר אנטישמי ולכן הארת פורים גדולה היא מאוד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם וההארה הנמשכת ביום זה נובעת מקדושת הגוף הישראלי כי קיימו וקבלו בו את התורה ברצון גמור בלי כפיה ונתבטל הגוף מול הנשמה. (שבת פח,א: ועולת הראי"ה ח"א עמוד תמ ותמא).


 סיפור המגילה למרות שכל האירועים המתרחשים בתוכה הם תרחישים טבעיים, ושמו יתברך לא מוזכר במגילה אפילו פעם אחת ובעוד שהמילה "מלך" מופיעה 187 פעמים ואין כאן ח"ו הפקרות והסתר פנים אלא הכל מתנהל על ידי רצונו יתברך וכתב במלבי"ם (סוף פ. שמות וריש פ. יתרו ופתיחת הראב"ע למגילת אסתר) שהקב"ה מנהיג עולמו בשתי הנהגות:


ההנהגה הטבעית.

הנהגה נסית.

ההנהגה הטבעית מתייחסת בשם "שדי" שאמר די לעולמו והגביל חוקי הטבע שלא ישנו תפקידם וכשעושים נסים כמו בזמן מרדכי ואסתר, הנסים הללו היו נסתרים ולא היו נגדיים לסדרי הטבע וחוקיותם, ובדרך זו מזריח ה' שמש הגאולה פתאום מתוך אופל וצלמות ולכן לא הוזכר שם ה' במגילה יען שלא הייתה הנהגה טבעית שאינה יוצאת מגדר הטבע אלא בדרך נס בצורה של חריגה מכללי חוקי הטבע, והגאולה הייתה בשלבים, בהדרגתיות כי העם לא היה ראוי לגאולה פתאומית כי השטן קיטרג על שהשתחוו לצלם ועל שנהנו מסעודת


 

פרק ג':          מאמר ב':  פורים וארץ ישראל מתוך מגילת אסתר

 אחשורוש (מגילה יב,ב ושהש"ר פ"ז,ח) ורק זכותו של מרדכי הצדיק עמדה לעם כי הוא הפיח בהם רוח של אמונה, של תקוה לשוב לציון ולבנות בית המקדש כדי לסכל עצת אחשורוש ולקיים נבואת ירמיה (כט,י ומגילה יא,ב) שאחרי שבעים שנה ישובו היהודים למולדתם ולא כפי החישוב המוטעה של אחשורוש שאמר "השתא ודאי תו לא מיפרקי" (מגילה יא,ב) ולכן כל מי שהשתתף, בסעודת אחשורוש ואפילו אכל מאכלים כשרים עצם השתתפותו מוכיחה שהוא שמח על חורבן המקדש ובניינו לא מעניין אותו (עיין בספר מנות הלוי בעניין זה) ולכן אסור לחלוטין להיות שם כי מטרת המלך למחוק תקות הגאולה מלבם של היהודים ולסלק מעליהם את השמירה הנסית המגינה עליהם, ורשע זה רצה להחדיר לתודעתם שקיומם תלוי בחסדיו של אחשורוש והם שכחו שכל שהותם תחת שלטון נכרי נחשבת לכפירה

 "ישראל שבחו"ל עובדי ע"ז הן" (ע"ז ח,א) וכתב המהר"ל (אור חדש דף נט) שהשתתפות היהודים במשתה זה יש בו "סרך עבודה זרה" והם שותפים לשמחה על סתימת הגולל על תקוותיהם הלאומיות של ישראל ולכן אמרו רז"ל (אסתר רבה ב) בהראותו את עושר כבוד מלכותו – סעודת ארץ ישראל הראה להם, כלומר הראה להם שאין ישראל זקוקים עוד לא"י, וכל מה שיש בה יש במלכות פרס, וכל הגעגועים אליה הם בחינת דמיונות שוא (ועיי"ש במהרש"א).

ברם תיפח רוחו של רשע זה כי אינו יודע שהמקדש הוא "בית חיינו", בית אלוהינו, והעם קשור בקשר נצחי עם מציאותו ואינו יכול להתנתק מקדושתו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ואמרו רז"ל "כל תפילתן של ישראל אינה אלא על בנין המקדש" (בר"ר ג) ואחשורוש היה חושש ומפחד מהמקדש כי בניינו מבטל מלכותו (אור חדש דף קסג) ולכן ידע שכל סיבת לקיחת אסתר לערל כדי להביא לבנין הבית השני כי אחרת איך צדיקה תינשא לערל (עיין אסתר ב).

גאולת פורים היתה בשלבים, צעד אחר צעד, ולכן אסתר משולה ל"איילת השחר" ואמרו רז"ל במדרש "שוחר טוב" (תהילים כב) "למה משולה אסתר לאיילת השחר, מה איילת השחר כשאורה בוקע בתחילה היא באה קימעא קימעא ואח"כ היא מנפצת ובאה ואח"כ פרה ורבה כך

 גאולתם של ישראל על ידי אסתר קימעא קימעא", וכן היא לדורות, ככל שהיא הולכת היא רבה והולכת (ירושלמי ברכות פ"א, הל' א).

יוצא לפי זה שגאולת פורים היא דוגמא לגאולה השלישית המופיעה בשלבים ואורותיה ילכו ויאירו בגדול עד שתשיג את שלמותה והדרה ופיסגתה הוא בנין בית המקדש השלישי.

והנה אין "ארץ ישראל" מוזכרת במגילה ורק ברמז קטן "אשר הגלה מירושלים" (מגילת אסתר ב,ז) אבל כשמעיינים בדברי חז"ל במדרשים נראה שחורבנה ובניינה של א"י מהווים אחד הצירים הסמויים שסביבם סובב כל מעשה המגילה ונפרט כמה מהם:

בהראותו את עושר כבוד מלכותו (אסתר א,ד) ואמרו במדרש (אסת"ר ב) "סעודת ארץ ישראל הראה להם" כלומר אחשורוש אחרי חישובי הגאולה של שבעים שנה של גלות בבל (ירמיה כה) עשה משתה גדול לבשר ליהודים כיוון שלא נגאלו שוב אינם נגאלים (מגילה י,א) ובסעודה זו ברוב גאוותו לבש בגדי כהן גדול והוציא כלי המקדש לראווה לעיני כולם "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים" (אסתר א,ו: אסת"ר א), והשתמש בהם למזומנים בסעודתו המפוארת וכוונתו העמוקה הייתה להראות ליהודים שבנה "המקדש" וכליו נמצאים במשתה שלו, ואין להם שום תקוה לשוב לציון ולהיגאל ובזה סתם גולל על תקוותיהם הלאומיות של היהודים ולכן בסעודה זו רצה להחטיאם במשתה ולמנוע מפלתו, ובסעודה זו יש סרק עבודה זרה (אור חדש דף נט) ובודאי אסור ליהודים להשתתף בסעודה שיש בה סרק ע"ז וכיון שלא שמעו למרדכי שהזהירם מלגשת לסעודה הבאה לנתקם מתקוות הגאולה ועברו על דברי נביא והשתתפו בסעודה ונגזרה עליהם "גזירת כליון" "שנהנו מסעודתו של אותו רשע (מגילה יב,א) כי מידה כנגד מידה כיוון שאחזתם "כליה לאומית" כך תבוא

 עליהם "גזירת כליון".

בסעודה זו הראה להם אחשורוש שאינם זקוקים עוד לארץ ישראל שהיא מולדתם הטבעית כי הכל נמצא במשתה הגדול, ופרס היא מדינתם ואין צורך בבנין ירושלים והמקדש (אור חדש דף פב) ורצה רשע זה שהשחיר עיניהם של ישראל, אחיו של נבוכדנצאר (מגילה יא,א ואסת"ר א) להשכיחם את א"י ולבטל את האישור שנתן כורש לבנות המקדש ולהחזיר הפזורה לנחלתה הטבעית.

"ואת יקר תפארת גדולתו" (אסתר א,ד) ודרשו רז"ל (מגילה יב,א) מלמד שלבש בגדי כהונה, כלומר אחשורוש הפך עצמו לכהן גדול של היהודים ואין צורך במקדש ובכהן גדול כי הרשע הזה ידע "שכל זמן שיש לישראל מלכות אין לאומות העולם מלכות" (אור חדש נט) ומשום כך ניסה להעביר את כבודה ומעמדה של ירושלים לשושן הבירה ולכן התלבש בבגדי כהונה לשכנע נתיניו היהודים לגנוז תקוותם הלאומית.

ההשתתפות במשתה אחשורוש היא עבירה חמורה כי בקיומה גנוזה כוונה עמלקית לחסל את "הישות היהודית", ואסור ליהודי מאמין וספוג אמונת הגאולה להשתתף בו מתוך טענות פוליטיות לקשור קשרים טובים עם המלך כי רק מרדכי ידע היטב כוונותיו הרשעיות והזדוניות של


  אחשורוש ואדרבא אהבת א"י מחייבת מלחמה עקשנית ללא "כל רתיעה" מפני אוייבים מבחוץ או מפני מתנכלים מבפנים כי בנפשנו הדבר והיא עצם קיומנו ועתיד בטחוננו, ועל יהודי שושן להדוף מחשבותיו ההרסניות של אחשורוש ולא להיכנע לרשע כי קיומם הוא למעלה מהטבע ולכן גאולת פורים סמוכה לגאולת פסח "מסמך גאולה לגאולה" (מגילה ו,ב ורש"י שם).

מרדכי נולד בירושלים והוגלה ממנה "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי אשר הוגלה מירושלים" (אסתר ב,ז) ומחיבתו הגדולה לא"י חזר אליה כמה פעמים והוגלה ממנה בעל כורחו ולכן ראה עצמו "שליח אלוהי" לבנות בית המקדש, הוא ירש אהבת הארץ מסבו בנימין שנולד בא"י ולא התרפס לעשו כי שכינה מול עיניו וכן מרדכי סירב להשתחוות להמן "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה" (אסתר ג,ב) ולא רצה להתנתק מנחלתו והפעיל כל כובד משקלו לבנות בית הבחירה והציל אחשורוש ממזימת עבדיו כדי שיתן לו רשות לבנות המקדש (ילקו"ש תתרנג)

 וראה בלקיחת אסתר לערל כגורם לבנין א"י והמקדש ומשום כך הפעיל אותה להתחנן לבעלה המלך לתת אישור לחידוש בנין המקדש אבל אחשורוש הרשע ידע היטב שבניינו הוא קץ למלכותו וכך דרשו רז"ל במגילה (טו,ב) ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש" (אסתר ז,ב) חצי המלכות ולא כל המלכות, ולא דבר שחוצץ למלכות – ומאי ניהו? בנין בית המקדש, ופירש המהר"ל באור חדש שהקמת המקדש מבטל מלכות פרס, ולכן לא מאפשרים בניינו. ולכאורה מלך שמלכותו משתרעת על מאה ועשרים ושבע מדינות, איך בנין המקדש שהוא בנין זעיר מפריע לו ומטריד את מנוחתו? אלא הרשע האנטישמי הזה ידע שכוחם של ישראל יונק מבית המקדש שהרי כל תפילותיהם ובקשותיהם של ישראל מכוונות למקדש "מרי מתי יתבנה בית מקדשא" (בר"ר ג) ולכן חושש מבנין המקדש כי בניינו יעיב וידלל כוחה של "מלכות פרס" וכמו שכתב המהר"ל (אור חדש דף קיג): וכאשר יבנה המקדש, דבר זה הוא ביטול מלכות אחשורוש וכל סעודתו היתה להודיע ליהודים שאין להם תקוה להיגאל, ומשום כך

  אין מקום להתגעגע לבנין המקדש ולשיבת ציון, ובכדי לסתור מחשבתו הרעה, פעלו מרדכי ואסתר לעורר את העם לבנין המקדש וידעו שזכותה הגדולה של א"י היא הנותנת להם העוז והגבורה לעמוד נגד מזימות המן העמלקי שהוא ובניו התנגדו לבנין המקדש ולשיבת ציון (עיין רש"י לאסתר פרק ט,י).

בפורים לא אומרים הלל, ושאלו חכמי התלמוד למה לא תיקנו לומר הלל בפורים וענו "משום שאין אומרים הלל על נס שבחו"ל (מגילה יד,ב) כי הצלה זאת לא נחשבת הצלה כי הרי עדיין היהודים נמצאים בגלות ונתונים תחת חסדי המלך אבל הגאולה בא"י היא "גאולת אמת" ולכן יש לשבח, לפאר ולקלס על עוצמת הנס בא"י, והשמחה שלמה רק בא"י כי רק בציון מתקיים "יגל יעקב ישמח ישראל" (תהלים יד,ז) ואין שמחה אלא בא"י (אור החיים לדברים כו,א).

המורם מתוכן המגילה הוא שהמלך הפרסי חוגג בגאוה אובדן התקוה הלאומית של היהודים כשהוא משתמש בכלי המקדש ובבגדי כהונה

 והמשקיף בודאי מתייאש ומאבד תקוה לאומית, אבל חז"ל בעומק ראייתם וחזונם האלוהי לימדונו שאדרבא החגיגה הזאת הינה המפתח לבנין המקדש כי לאחר השתכרותו הומתה ושתי נכדת נבוכדנצאר ונבחרה יהודיה במקומה שבסופו של דבר תדחף את בנה דריוש להעניק רשיון לבנות המקדש, ובהיות דריוש ילד בן שבע בהדרכת אסתר אמו העניק רשיון שניתן לראשונה על ידי כורש ולכן כל הסיפור במגילה ראשיתו גזירת שמד וסופו בנין המקדש.

ולאור תוכן אלוהי עמוק זה הופכת המגילה למסמך נצחי כי תוכנה הוא שבחה וסגולתה של א"י ושל המקדש הדורשתו תמיד זכרונם בתודעת האומה והרמת קרנן בעיני כל יהודי ויהודי (סוכה מא,א) וכל העניין מכוון מן השמים למרות הסתר פנים שהיה באותו הדור (עיין אור חדש דף קפד).

נס פורים התרחש בגלות פרס ולכן אינו "גאולה שלמה" שהרי העם נשאר משועבד למלכות אחשורוש "אכתי עבדי אחשורוש אנחנו" (מגילה יד,א וירושלמי סוטה פרק ד) ובחו"ל הם נפעלים, פסיביים ולא "אקטיביים" ועדיין לא מסוגלים לתקן עולם במלכות שדי ורק בהיותם שוכנים לעד ב"ארמונו של מלך" שמשם תצא אורה ותורה לעולם, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".


 כל עניינו של נס פורים ושל כתיבת המגילה אליבא דבבלי והירושלמי היא לשלול מציאות הגלות כי הימצאותו של עם ישראל בנכר מסכנת את הקיום החומרי והרוחני של היהודי שהרי מלך שיכור מוכר אזרחיו הנאמנים לשר מטורף להשמידם, ולכן מגמת הנס לקרוא לעם ישראל לעזוב הגלות ולעלות לארץ חמדה כי קללת הגלות רובצת על היהודי "ובגויים לא תרגיע" (דברים כח,סה) כי חייו תלואים מפחד אכזריותם של הגויים, הנס הגדול הזה קורא לעם ישראל לקחת אחריות על גורלו לעזוב את הגלות ההורסת את תכונתו הלאומית ולחדש ממלכתו שתהיה "כסא-יה" בעולם כדי לתקן עולם במלכות שדי (אורות קס).

ועוד מתקנת המוקפים הקוראים בט"ו למדים שגם בעת החורבן יש לכבד ולהוקיר את א"י השוממה כי היא תמיד "אורו של עולם", והתיקון העולמי מתחיל מא"י משיבת ישראל לנחלתו ולכן נחמיה עלה עם פמלייתו אחרי נס פורים והתחיל לבנות חומות ירושלים בט"ז באדר כמבואר בירושלמי (תענית פרק ד הל' יב) ולכן דרך "חג פורים" התחיל חיזוק ההתיישבות היהודית בא"י והתחלת החזרת עטרה לקדמותה ומשום כך הם ימי שמחה ומשתה הרבה יותר משאר המועדים.

ברם עדיין סוגיא זו של "תקנת המוקפין" (מגילה פא, מ"א וירושלמי מגילה פ"א הל' א) עדיין זקוקה להסבר כי מה לנס פורים שקרה בגלות לתושבי ארץ ישראל שהרי הנס התרחש בממלכת פרס, וקיי"ל "אין אומרים הלל על נס שבחו"ל" (מגילה יד,א) וא"כ חוזרת השאלה למה קבעו זכרון לא"י בנס זה? וראיתי בספר (פחד יצחק – חלק פורים עניין טו עמוד ס) שכתב שמלחמת היהודים בשושן עם העמלקים קשורה במלחמת יהושע עם עמלק כי יהושע הוא המפקד של מלחמת כיבוש א"י כדי להנחילה לשבטי ישראל! ועמלק הראשון בא להפריע לכיבוש הארץ הקדושה וכן יהודי שושן יצאו נגד ההמנים במלחמה יזומה כדי לסכל סכנות בעתיד, כדי לבטל סירובם לבנות המקדש ולכן מלחמתם יונקת כוחה ומהווה המשכה של מלחמת יהושע שבא לחסל קליפת עמלק שבאה לקרר ישראל במלחמתם לכיבוש הארץ וכניסת העם להקים מלכות קדושה.


 "חג פורים" הוא חג הגאולה, חג של מצות ישוב א"י של התעוררות לאומית לבנין המקדש כי בלי המקדש אין ברכה וחיים טובים לעם ולאנושות כולה כי ממנו תצא אורה ליקום כולו, ולכן בנס פורים ראו חז"ל צורך לתת כבוד ויקר מיוחד לא"י הקוראת לעמה לעזוב את חיי נכר ולשוב לעצמיותו, למהותו ולשורשו האלוהי כי "התשובה הגדולה היא השיבה לארץ ישראל" (עיין אורות התשובה פרק יז א,ב: וכתבי הרב אלקלעי) ולפיכך געגועים עזים לא"י ליוו את העם מאז צאתו מארצו והם גלומים בתפילותיו, במנהגיו ובכל מהלכי חייו, ולכן הגשמת אידיאל זה מחייבת ומעודדת עליה לארץ, להתנחל בכל מרחביה ולהודיע בהסברה רחבה את סגולתה של א"י שהיא נחלת ה' שניתנה לצמיתות לעם הנבחר (אור החיים לדברים ד,מ).


כתב ריה"ל (כוזרי, מאמר ב, אות כב) שהעניין האלוהי היה יכול לחול על ישראל בבית שני אם כולם היו עולים לא"י כי היתה עת רצון מיוחדת לעליה המונית של העם לארצו אלא שלצערנו הרב העדיפו להישאר בגלות והחמיצו את שעת הכושר (עיין בספר "שער החצר" אות קעג) והתורה ציוותה אותנו "ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" (ויקרא כה,כד) כלומר שנצטוינו לפדות אדמת א"י מידי נכרים על ידי הורשת הגויים "והורשתם את הארץ וישבתם בה" (ועיין רש"י ואור החיים שם) וכן על ידי רכישה בכסף של אדמת קודש (בבא מציעא מז,א) ובשתי דרכים אלו, אנו גואלים את הארץ מידי זרים להחיותה, להפרותה וליישב נשמותה ולבנות חורבנותיה, ולכן גם יהודי הגר בחו"ל חייב להשתתף במצות גאולת הארץ "למען תירשו את הארץ הטובה והנחלתם לבניכם אחריכם" (דברי הימים א, פרק כח) "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (בראשית יז).

המורם מכתיבת ספר "מגילת אסתר" הוא לתאר איך ההשגחה העליונה מסייעת למרדכי ואסתר שרצו להציל הפזורה היהודית במדינת פרס, לעורר בהם התשוקה העזה לעלות בהמוניהם לא"י ולבנות בה "בית חיינו" ועוד למדים מהמגילה שכל המפריע לשיבת ציון סופו להיתלות, להיענש כי הוא מסכל עצת ה' (עיין בספר סדר עולם פרק כט ד"ה ובשנה אחת).


 ולכן בימינו – תקופת בית שלישי שהגויים בשנת תש"ח הצביעו על הקמת "מדינת ישראל" בשטחי א"י, ואחר כך קמו אוייבים להפריע לתקומתנו הלאומית הרי סופם יהיה כמו שקרה להמן, לבניו ולעוזריו שהתנכלו לקיום העם הקדוש, ונתלו על עץ ולא מומשה כוונתם הרשעה. 


ולפי זה מובן למה "חג פורים" לא ישכח ולא יבוטל כי הוא מלמד שכל הקם להפריע לתוכנית ה' לחדש מלכות ישראל בא"י ילקה ויספוג מהלומות קשות ומרות וכפי שניבא בלעם "אוי מי יחיה משומו אל" (במדבר כד,כג) ועל זה אמר ר' יוחנן (סנהדרין קו,א) "אוי לה לאומה שתימצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו", כלומר אוי לאומה שתפריע ותעכב גאולת ישראל בשעה שיעלה רצון ה' לגאול עמו ונחלתו.

ולפי זה אוי לפלסטינאים ולחבריהם מהאיחוד האירופי ומאמריקה המפריעים לגאולת ישראל ומתנכלים לקיומנו הלאומי, לבנין הארץ והפרחת שממותיה שסופם ללקות על

  מזימותיהם הרשעיות כי דבר ה' יקום לעולם, והמקדש השלישי יבנה בהר הבית והמורשת העמלקית תחוסל, ומלכות ה' תופיע במרחבי כל המציאות "והיה ה' למלך על כל הארץ" (זכריה יד,ט) כי כל זמן שהאידיאולוגיה העמלקית קיימת אין כסאו יתברך שלם כי היא פוגעת בשלמות המוסרית של היקום כי תכלית תעודתו של עמלק היא הליכות הטבע חופשי בלי השגחה לפי מעשים (הנצי"ב בהעמק דבר לדברים כה,יד) וכתב מרן הראי"ה קוק (עולת ראי"ה ח"א,רלב) "עמלק ניצב בצר לישראל, רעה עינו במה שיצאו ישראל לחדש בעולם שתהיה אומה מתנהגת במלכותה על פי גאון שם ה' "ולכן מחייתו היא על מנת לתקן עולם במלכות ה', ועל ידי מלחמתו יתעלה כסא ה' וכן אמרו "לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק" (ברכות נח,א) ועיקר מחייתו היא על ידי שנאת ישראל את תרבותו, מעלליו, תעודתו ומורשתו וככל שנשנא דרכיו ומעשיו


 אנו מביעים אהבתנו ונאמנותנו לדבר ה' ומקרבים את גאולת הפרט והכלל, ותעודתו תימחה לגמרי (עיין שפ"א מועדים ח"ב פ' זכור תרמו) ולצערנו הרב היום ניצבת מלכות פרס כאוייב עמלקי הדוגלת בחיסול האומה היהודית על ידי פיתוח פצצה אטומית והגויים נכנעים לרשעותה וחותמים הסכמי כניעה איתה וכמו שעשו ערב מלחמת העולם השניה עם הצר הצורר הנאצי, אבל תיפח רוחם של האוייבים והחכמים למיניהם ספוגי שנאה לגזע הקדוש שלא העמיקו לעיין בהיסטוריה החל ממלכות אחשורוש ועד המשטר הנאצי שרצו להשמיד עם ה' ונענשו, ועם ישראל יצא מנצח וכן גם בימינו עם ישראל בצדקת דרכו ובאמונתו משעבד לבו לאביו שבשמים והיהודים יתגברו על פרס וחברותיה ויהרסו את צבאה ויחריבו את מתקני הגרעין שלה, ואז קרן מלכות ישראל תתרומם ותביא למפלת עמלק החיצוני והפנימי ובמקומה יתבסס הטוב האלוהי, והעולם יטוהר מזיהום רוחני ויתמלא אהבה לגזע ישראל הקדוש, ובכדי לנצח קליפת עמלק, יש להגביר אחדות העם וכמו שעשו מרדכי ואסתר שכינסו ואיחדו את

העם ובזכות אחדותם ניצחו, כך בימינו דרושים אנו להתלכד, להתאחד, להרבות אהבת ישראל "אמר להם הקב"ה לישראל: בני מה אני מבקש מכם? הא איני מבקש אלא שתהיו אוהבים זה את זה ותהיו מכבדים זה את זה (תנא דבי אליהו רבה כו), אהבת חינם "אין ישראל נגאלים עד שיהיו אגודה אחת" (תנחומא נצבים א), ואהבת ישראל חייבת להתעורר ביותר בעת ירידה רוחנית בישראל (אורות קמח-קמט) כי האהבה תנצח את השנאה.

תחיית כנסת ישראל מיוסדת על הבסיס של המוסר העליון ולכן עם ישראל מלא אידיאלים מוסריים, וכל חזונו לייעודו המוסרי ממלא את הווייתו הלאומית וכל המתנכל לקיומו מתנכל למוסר העליון וסופו ואבדון (עיין אורות קלט-קמא).

הנאמנות לא"י בשלמותה יכולה להתגשם אך ורק מתוך אהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת ארץ ישראל ומתוך נאמנות עזה זו, העם יאבק על שלמות נחלתו, ימאס בחטא המרגלים ויתעב כל מחשבת ויתור על מולדתו השלמה כי כל ויתור על נחלתנו גורם מלחמות, לאיבוד ערכים לאומיים מוסריים ולבלבול הדעות האמיתיות המוצקות.

והנה בעניין גזירת המן נשאלת השאלה מהיכן לקח המן את התעוזה והחוצפה לביצוע מזימתו? והתשובה


 מובאת במגילת אסתר (ג,ח) "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך ודתיהם שונות מכל עם" כלומר אחשורוש והמן בדעה שכל היהודים הם עם אחד מלוכד ומגובש כחטיבה לאומית בעלת צביון מיוחד, ואפילו כשהם מפוזרים בקצוות תבל, הדת היהודית ומצוותיה מאחדת אותם ומבדילה אותם מכל עם ולשון, וזה מציל אותם מגזירות שמד של הגויים.


ברם כשהעם מתערב בגויים, משתתף ונהנה מהאוכל שלהם, מחקה תרבותם ורוצה להתמזג במנהגיהם אז זה מוכיח שהם מפורדים ומפולגים במהות קבלת התורה והמצוות ובזה נעשה העם מעורטל וחשוף למזימות הגויים, וזה הקפיץ את המן להשמיד עם שלם ביום אחד (אסתר ג,יג) ואולם תיפח רוחו של אותו עמלקי שאינו יודע שהעם בפנימיותו ובמהותו הוא מלוכד ומאוחד ותרבות הגויים גורמת לו "פירוד חיצוני" ובסופו של דבר הוא יתלכד תחת שרביט מלכות ה' בעולם, ויפיץ דעת ה' ואמונתו בקרב תבל, וכמו בימי מרדכי ואסתר ישראל עשו תשובה, צמו והתפללו ועל ידי זה ביטלו את הסיבה שגרמה לגזירת המן "בגלל מעשיהם הרעים הורע להם" (רמב"ם הל' תענית צא, הל' כג) כך בימינו, עם ישראל מכיר בפנימיותו שלאחר קיבוצו מארץ העמים "מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג,ח) ישוב לאחדותו הלאומית ויבנה מקדשו וכמו שבפורים נפל פחד היהודים על הגויים כך בגאולה השלישית תתרבה "דעת אמת" ותתבטלנה השנאות, המלחמות, הקטטות והקנאה וכמו שכתב רבנו הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג סוף פרק יא) ויתקיים הפסוק "לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", וכל העמים יקבלו עליהם מלכות שמים ויכירו בסגולת ישראל ובמעלתם האלוהית.

ז- אחדות ישראל בא"י ובפורים

במגילת אסתר נאמר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות מכל עם... ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג,ח) וכתב האלשיך הקדוש (שח) שהמן רצה לקטרג על ישראל על שאין בהם אחדות כי טבעו ומהותו של ישראל הוא האיחוד והליכוד הלאומי "ישנו עם אחד" כי יעודם מחייב אחדות, אבל


 כשמסתכלים עליהם אנו מגלים שהעם "מפוזר ומפורד בין העמים" כלומר הגלות גורמת להם פירוד וניתוק האחדות ובזה יכולים לנצחם והנה התיקון לטענה שטנית זו אומרת אסתר למרדכי "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן" (אסתר ד,טו) כלומר לאחד את העם להיות "כאיש אחד בלבב אחד" ואני יכולה למלך כדי לבטל גזירת המן כי כשקיימת אחדות בצד הקדושה אצל ישראל מתפרדת הקליפה אצל הרשעים וכמו שאמר דוד בתהלים (צב,י) "כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און" וכן אומר ישעיה (מח,כב) "אין שלום אמר ה' לרשעים" כי הטומאה היא "עלמא דפירודא" ואינה מסוגלת לפעול נגד אחדות דקדושה (עיין זוה"ק ח"ג, קי,א) ולכן כיון שהעם היה מפורד אז צמחה אחדות אחשורוש והמן להשמיד את ישראל (מגילה יג,ב) ובכדי להפריד כל פועלי און ביקשה אסתר שהיהודים יתאחדו ויתלכדו סביב התורה והאמונה, ואז כוחות הסט"א יתפרדו כי "פיזור לרשעים הנאה להם והנאה לעולם" (סנהדרין עא,ב) והנה הכוח המאחד את ישראל הוא "האחדות", ולכן בגלות התורה יכולה ללכד את

  העם, אבל כשהם בא"י גם הארץ מסוגלת לאחד "גוי אחד בארץ" כלומר יש כוח לא"י מעצם בריאתה ובחירתה כארץ סגולה, ללכד כל שכבות העם ללא צרות ומצוקות "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמו"ב ז,כג) ולכן עם ישראל במהותו הוא עם אחד "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם" וכתב המהר"ל (נתיבות תורה פרק ו, ונצח ישראל פרק י) "שהתורה שהיא אחת, מאחדת את העם להיות מחוברים יחד, וכשהם מפולגים השכינה מסתלקת מהם" ולכן זהו הלקח היסודי והעיקרי של נס פורים ושל יום הכיפורים, שקיומנו הלאומי זקוק לאחדות שורשית ולבבית שמרוממת ומשגבת אותנו לחטיבה אחת, ואסתר ידעה סוד זה ולכן ציוותה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים" (אסתר ד,טז) לאחד אותם, כי נצחונם ישועתם וגאולתם תלויים באחדותם לנפש אחת, ורק מתוך אחדות זכינו לבנין בית שני (עיין שפ"א שם, האלשיך לויקרא יט,יח וכלי יקר לשמות יט,ב ואור חדש דף טז).


ח- נצחיות חג פורים

כתב רבנו הרמב"ם (הל' מגילה פ"ב הל' יח) "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר... וימי הפורים לא יבטלו שנאמר "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר ט,כח) ומקור הדברים הוא בירושלמי (מגילה פ"א הל' ה) בשוחר טוב (משלי ט) ובבבלי במגילה (י,ב) שימי הפורים לא יהיו נבטלים לעולם ובספרי "שבחי מועדים" (על פורים דף 195) הרחבתי לבאר דברי חז"ל אלה (עיי"ש).

בסיכום, כשאנו מתבוננים על מאורעות פורים אנו לומדים כי סכנת ההשמדה שריחפה על העם היתה תוצאת של מסירות רוב העם להיענות לקריאתם של עזרא ונחמיה לעלות לציון לאחר שכורש העביר קול בכל מלכותו "מי בכם מכל עמו יהי אלוהיו עמו ויעל לירושלים" (עזרא א) והם העדיפו שוויון זכויות שהעניק להם כורש והיו אטומים לשוב לציון ולבנות בית שני, ורובם הגדול נשארו בגולה (יומא ט,ב) וכתב הגריעב"ץ בסידורו "בית יעקב" וז"ל "שאלמלא עלו כחומה באותה פקידה לא היה רקב שולט בהם והיתה גאולה שלמה" (עיי"ש בהקדמה דף יב,ב).

פורים מהווה תזכורת שההיסטוריה חוזרת על עצמה ואם לא נעזוב את הגולה ברצון נצא באונס "ביד חזקה ובזרוע נטויה" ופורים אינו תופעה חולפת, אלא תזכורת תמידית למה שעשה לנו עמלק על אי עזיבתנו את הגלות, וכן עשו הנאצים ימ"ש בימינו ולכן "מגילת אסתר אינה בטלה עולמית" (ירושלמי מגילה פ"א הל' ה) כי היא


  מעוררת בנו הכמיהה העזה לשוב לציון ולהקים בה מלכות ישראל שהיא כסא ה' בעולם" (עיי"ש בסידור בית יעקב בהקדמה דף יד,ב).