קיבוץ גלויות כסימן לאתחלתא דגאולה

בתורה

בפרשת ניצבים (דברים ז, ג-ד) כתוב "ושב ה' אלוקיך... וקבצך מכל העמים... אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך" כלומר קיבוץ גלויות הוא עניינה של תקופת המשיח ולכן אנו מתפללים "בונה ירושלים נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמז, ב) ואמרו על זה בילקוט שמעוני (תהלים קמז): "אין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות" כלומר בנין ירושלים תלוי בקיבוץ גלויות (עיין תנחומא נח סוף פרק יז) וכמו שפסק רבנו הרמב"ם (מלכים פ"א הל' א) שהמשיח יבנה את המקדש השלישי ויקבץ נדחי ישראל (עיי"ש). ברם על פסק זה ישנה סתירה מנבואת יחזקאל (פ. לו, כד) שבה מפורש שקיבוץ גלויות הוא התחלת הגאולה לפני כל סדרי הטהרה והתשובה. אלא אין סתירה ע"פ דברי הרמב"ן שבאמת התחלת הגאולה מופיעה בהתחלת קיבוץ נדחי ישראל וכפי שחזו עינינו שהתחילו עולים לנהור אחר קום המדינה מארצותיהם לארץ והדבר ממשיך, ומדינת ישראל ממשיכה בהגדלת אוכלוסייתה על ידי עולים ממזרח וממערב, אבל שכלול הגדול של קיבוץ גלויות הכולל העלאת עשרת השבטים ממקום הימצאם זה יעשה על ידי המשיח שיקבץ אותם מאחר והם נדחים ויגייר אותם וישיבם לחיק אביהם שבשמים כי י"ב שבטים קשורים ודבוקים בתורה (עיין מכילתא בשלח עה"פ בשמות טו, כז) וברית כרותה לשבטים שלא ידח ממנם נידח וכולם ישובו להיות שבטי יה.

בנביאים

בנבואת יחזקאל בפרק לז מבוארת תכלית הגאולה האלוקית ועליה קבע ר' אבא בסנהדרין (צח, א) את קביעתו היסודית "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר "ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו, ח) ופירש רש"י שם "כשתתן

א"י פריה בעין יפה אז יקרב הקץ", וגם זה עינינו הרואות שהעולים נטעו כרמים, הפריחו שממות, וא"י התחילה להניב תנובה עשירה, טעימה ועסיסית ליושבי הארץ וארץ ישראל לגן רווה, לגן עדן עלי אדמות בגינותיה ודשאיה, בפירותיה המתוקים וירקותיה השמנים והטעימים כי הארץ שבה לטבעה, להניב פירות בשפע רב.

בכתובים

בכל ספרי הכתובים אנו נפגשים בהופעת הגאולה על ידי 'שליחי דרחמנא' שנשלחו לגאול את העם וכמו שמצאנו במגילת רות, במגילת אסתר, בספר תהלים "למנצח על איילת השחר מזמור לדוד" ולאור זה מצאנו במסכת מגילה (יז, ב) שחז"ל מבררים את פשר סדרן של ברכות שמונה עשרה ובתוך המשא ומתן שואלת הגמרא "ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים? ומיישבת כשישנה "ברכת השנים" אז מתקיים "קיבוץ גלויות" כלומר כשתתקיים נבואת יחזקאל הנ"ל וא"י תתן פירותיה בעין יפה "ואתם הרי ישראל ענפיכם... תתנו" (רש"י ומהרש"א שם) הרי זה סימן שהגלויות מתחילות להתקבץ בו לפני חזרת ישראל לאדמתם, אין הארץ נותנת פירותיה כדרכה ואוייבינו לא יוכלו ליישבה וליהנות מתנובתה כי נגזר עליה שממון וחורבן בעת שבניה גולים ממנה כמבואר בספרא "ושממו עליה אוייביכם" (וירא כו, לב: ספר שם, רש"י רמבן ורבנו בחיי שם, כתובות קיב, א) ולכן ארץ ישראל מוגדרת כ"אלמנה חיה" הממתינה לבעלה, לבניה שישובו אליה ויפריחו שממותיה ובתקופת השממון גזרה ההשגחה העליונה ששום אומה לא תוכל להתבסס ולהיאחז באדמת קודש, נמצאנו למדים שיש קשר מהותי וענייני בין ברכת קיבוץ גלויות לברכה שלפניה "ברכת השנים" כי ברכת השנים היא המפתח לקיבוץ גלויות, וכן כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל באיגרותיו (ח"ג איגרת תתעא): כן אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה בפנינו, אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל "הקץ המגולה" להיגלות מעת אשר הרי ישראל החלו "לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו".

יוצא שהסימן המובהק ביותר של חז"ל לגאולתם של ישראל היא פריחתה של ארץ ישראל, בניינה, שגשוגה והפרחות שממותיה כי הפריחה מבשרת כי הוסרת קללת הגלות של "והשימותי אני את הארץ" (ויקרא כו, לב) שבזמן הגלות הייתה שוממה, מלאה ביצות שרופה וכסוחה, וכשהתחילו מתיישבים יהודים לשוב, הארץ מתנערת מאבלה והתחילה לפרוח ולתת פרי משובח, ולכן כתבו הנצי"ב (שיבת ציון יז) ועוד אחרים שפירחת הארץ היא אות שרצונו של הקב"ה שא"י תשוב לאיתנה הראשון ופריחתה היא תנאי הכרחי לביאת בן דוד (שיבת ציון ח"ב צ) ויסוד זה מעוגן בנבואת יחזקאל (פרק לו) "... ונושבו הרעים והחרבות תבוננה" דהיינו שבתחילה תחל הישועה בבנין הארץ ובישיבתה, בעליית עולים, בקיבוץ נידחים ואח"כ הגאולה תלך ותשגשג עד שתגיע לפסגתה ולשיאה וזה מה שאומר דוד בתהלים (פח) "רצית ה' ארצך..." ואח"כ "ושבת שבות יעקב" ולכן אמרו "עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת", "עתידה חיטה שתהיה כשתי כליות של שור הגדול" (כתובות קיא, א) כי השפע הרוחני גורם לכל הטוב הגשמי בעולם ולכן כשישראל עושים רצונו של מקום, בנחלתם, ארצם מוציאה להם רוב תבואות ופירות גדולים מאוד שלא כדרך שאר הארצות כי שם ציוה ה' את הברכה (עיין הרשב"א בחידושי אגדות תענית דף י, א).

המורם מכל האמור שעליית יהודים רבים לארץ הקודש ובנין הארץ על ידי העבודה המעשית בייסוד ערי ישראל ובפיתוח חקלאות יהודית נתפסת בעיני חכמינו כתחילתו של "קיבוץ גלויות", כשלב ראשוני והכרחי בגאולת ישראל השלמה וכפי שכתב בעל "ישועות מלכו" (יור"ד סימן סו): ואין ספק שזו מצוה גדולה כי הקיבוץ הוא "אתחלתא דגאולה", ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי הערך הן בבינוניים והן בישרים בליבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. וכן כתב הרה"ג אליהו גוטמאכר זצ"ל "ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך מאה ושלושים משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך" (מובא בספר ל"נתיבות ישראל" ח"א) וכן כתב מרן החפץ חיים במכתביו הרבים (מכתבי החפץ חיים עמוד 44: ושם עולם - שער ההתחזקות פרק יב) ולכן "החקלאות" היא חשובה מאוד כי היא מקשרת העם לחיבת אדמתו ולעיבודה הקדוש.

ונסיים בדברי דוד בתהלים (קמז, ב) "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס", כאן מגלה לנו דוד שהקב"ה בכבודו ובעצמו יכנס נדחי ישראל, יזרז קיבוצינו הלאומי וכל נסי העליה לארץ המתרחשים לנגד עינינו מושגחים ומבוצעים על ידי הקב"ה כי רק הוא מסוגל ללקט נדחי ישראל מפיזורם ולהושיבם על אדמתם וכל זה למה? משום שקיבוץ גלויות הוא בסיס לבנין ירושלים, לבנין המקדש השלישי שאנו מצפים לו כי ברוב עם הדרת מלך, וששים ריבוא יהודים בא"י הם בסיס לצמיחת קרן לבית יעקב כי זהו המספר הראוי להשארת השכינה בתוך העם (עיין עולת ראיה ח"א עמוד שפח).