ממדרשי וממאמרי חז"ל על חג עצמאות

ואמנם הדבר ברור כשמש בצהריים שחורבן שלישי לא יהיה עוד, ומדינת ישראל שקמה לתחיה בל תימוט עולם ועד (מעייני הישועה ב, ע).

 

אמר ר' יהושע בן קרחה, קל וחומר ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן (מגילה יד, א).

 

יום העצמאות נקבע כיום חג לאומי שכן יש בהקמת מדינת ישראל גם שחרור משעבוד לחירות וגם ממיתה לחיים (שו"ת "קול מבשר" כא, לנתיבות ישראל ח"א קפב-קפד)

 

היהודים שחיים בארץ ישראל נחשבים לכלל ישראל ואם אין ישוב יהודי בא"י נחשב הדבר ככליון האומה כולה (הרמב"ם בסה"מ עשה קנג: שו"ת חתם סופר חיור"ד סימן רלד).

 

ה' באייר: בו הושיעם הקב"ה מיד עמלק שנאמר "ויחלוש יהושוע את עמלק" (אגדת אסתר ג, ו).

 

השמחה וההלל ביום העצמאות היא הודיה לקב"ה על הצלת העם היהודי כולו ועל הענקת המתנה האדירה לנו שהיא "מדינת ישראל".

 

ה' באייר: מתחילה ההכנה לקבלת התורה בשבועות (פרי חדש סימן תכט; שו"ע הגר"ז או"ח סימן תכט).

 

זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו (תהלים קיח, כד) בו- ביום בו בקודשא בריך הוא (זוה"ק ח"ג קה, א).

 

שאיפת הציונות לא לשחרר האומה בלבד, אלא לכונן "הקודש בעצמו" (אורות כו).

 

בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם וכשעתידים לחזור כביכול שכינה חוזרת עמהם שנאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותיך" (דברים ז,ג) אינו אומר "והשיב" אלא "ושב" (מכילתא מסכתא בפסחא יד).

 

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו, א) ופירש הראב"ע שם שהתרחשות הגאולה היא כמו חלום, ועוד פירש "המאירי" שבעודנו בגלות אנחנו כחולמים ענין הגאולה ואנחנו חולמים עליה כל הזמן, מצפים לה ולא מתייאשים ממנה.

 

פירש הרד"ק את הפסוק הנ"ל "כחלום יעוף יהיה בעינינו צרת הגלות מרוב השמחה שתהיה לנו בשובנו לארצנו".

 

"צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל" (ישעיהו יב,ו) כלומר עם תקומת מדינת ישראל החל להתגדל ולהתקדש שמיה רבה כי תכלית תקומת מדינת ישראל היא קידוש ה' בעולם (הגר"א שם).

 

אמר ר' אבהו: כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה שנאמר "עמו אנכי בצרה ואראהו בישועתי" (תהלים צא, טו: תנחומא אחרי מות).

 

"כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" (תהלים קלב, יג) "כי יעקב בחר לו י-ה ישראל לסגולתו" (שם קלה, ד) "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב" (שם צד, יד).

 

יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים (תהלים קז) ופירש המאירי (שם) שהמזמור הזה נאמר בנבואה על הגאולה מזה הגלות הארוכה, שאנחנו בה בצרות גדולות וכשיגאלם האל יודו לה' ויפרסמו נפלאותיו לבני אדם, וישובו לארצם החרבה ויכוננו בה ערי מושב ויצליחו בה בכל מיני הצלחות.

 

בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמז,ב) ופדויי ה' ישובון ובא בציון ברינה (ישעיה לה, י : נא, יא)

 

כשאדם פרטי ניצל ממוות קובע יום זה כיום חג לו ולבניו עד כל הדורות (שו"ת מהר"ם אלשקר סימן מט).

 

אמר רב הונא: מצינו מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים שצריך אדם ליתן שבח והודיה על מעשה הנס שנאמר "למען תספר באזני בנך" (מדרש הגדול פ. בא).

 

שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה (תהלים קכ, ב) "ועצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור" (תהלים לג, יא).

 

כל גלות היא אסון לאומי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה רוחנית וגאולת ישראל היא תחיה לאומית מבחינה לאומית (יחזקאל לז, יא-יב)

 

כתב רש"י (סנה' צד, ב ד"ה משל היה): כאדם מת שחוזר וחי, כך ישובו ישראל מן הגלות.

 

יום העצמאות חל תמיד ביום שחל בו ט"ו באב, יום שבו חזר הדיבור למשה (תענית כו, ב) "ולא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויוה"כ" (תענית כו, ב ושם ז, ב).

 

כיון שגלו ישראל ממקומם, אין לך ביטול תורה גדול מזה (חגיגה ה,ב) כי התורה מקומה בארץ ישראל (ספרי פ. עקב לו).

 

מציאות ישראל בגלות הסובלים והמושפלים היא חילול ה' (יחזקאל לו-כ, כא-כד) והגאולה היא קידוש ה', הופעת מלכות ה' בעולם.

 

ושבתי את שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם (עמוס, יד-טו).

 

"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון" (תהלים קלז,א) כלומר מיום שגלה ישראל מנחלתו פעמה בקרבו משאת נפש לשוב לארץ אבותם, וערגתם של היהודים לשוב למולדתם היא חלק מהוויית החיים של העם "ותחזינה עינינו בשובך לציון", "והביאנו לציון עירך ברינה".

 

מה הצבי הזה הולך לסוף העולם וחוזר למקומו אף ישראל אע"פ שנתפזרו בכל האומות, עתידין לחזור" (ילקו"ש).

 

גדולי חכמי בבל כשעלו לא"י, היו מנשקים אבני ארץ ישראל וקוראים עליהם הפסוק בתהלים (קב, טו) "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו" (כתובות קיב, א).

 

כאשר עם ישראל יגאל את א"י, אז א"י תגאל את עם ישראל (מנחם אושיסקין).

 

"ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ" (ישעיה יא, יב) "וקבצתי אתכם מכל העמים" (ירמיה כט, יד) "קבץ אקבץ שארית ישראל" (מיכה ב, יב).

 

הנביא יחזקאל העלה את "חזון העצמות היבשות" ובו פנה לגולים בקריאה לצאת מהגלות "כה אמר ה' הנה אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם על אדמת ישראל (יחזקאל לז, יב).

 

תקע בשופר גדול לחירותנו ושא נס לקבץ גלויותינו וקבצנו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו ברוך אתה השם מקבץ נדחי עמו ישראל (מתוך תפילת העמידה) "וקרב פזורינו מבין הגויים ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ (מתוך תפילת מוסף לשלוש רגלים).

 

והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה (במדבר לג, נג) ומשמעות "הורשתם" היא כיבוש וריבונות כדי ליישבה שלא תהיה שוממה "וירשתם אותה וישבתם" (דברים יא, לא) וכתב הרמב"ן (הוספותיו למ"ע ד) שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".

 

גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמים וארץ" (פסחים פח, א) ואין לך קץ מגולה מזה, כשא"י תתן פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה (סנה' צח, א ורש"י ומהרש"א שם).

 

כך היא גאולתם של ישראל בתחילה קימעא קימעא, וכל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת (ירושלמי ברכות פ"א, הל' א).

 

ראשית הגאולה העתידה תהיה ע"פ רשיון המלכויות ויהיה קצת קיבוץ גלויות ואח"כ יוסיף השי"ת שנית ידו דכתיב "ושבת את שבותך" ואח"כ "וקבצך מכל העמים" (הרמב"ן לשיר השירים ח, יב והרד"ק לתהלים קמו, ג; ור' אלקלעי, גורל לד, סימן יט).

 

הנה אין ספק שהיום ההוא (ה' באייר) שנקבע על ידי הממשלה שהם נבחרי רוב הציבור ורוב גדולי הרבנים לחוג אותו בכל הארץ זכר לנס של תשועתנו וחרותינו, מצוה לעשותו שמחה וום טוב ולומר הלל (שו"ת קול מבשר ח"א סימן כא).

 

נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן (פסחים קיז, א) ופירש רש"י שעל פי זה תיקנו חכמים בימי בית שני לומר הלל בחנוכה.

 

"הושיענו ה' אלוקינו וקבצנו מן הגויים להודות לשם קודשך להשתבח בתהלתך" (תהלים קו, מז)

 

יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את א"י, ערכה וחכמתה ואין מתקנים חטא המרגלים (איגרות הראי"ה ח"א צו).

 

הקמת מדינת ישראל היא הצלה לכלל ישראל, והסרת חרפת הגלות כי העם היה מבוזה, מושפל, נחשב כצאן לטבח יובל, וכשעם ישראל מתבזה, גם שמו של הקב"ה נעשה מחולל בגויים (יחזקאל לו).

 

יום העצמאות במדינת ישראל הוא אחד הימים הגדולים בתולדות ישראל שיש בו משום גאולת ישראל (מרן הגרב"צ עוזיאל - הרב הראשי לישראל במכתבו לחברת "דבר עברית" בטוניס - י"ג סיון תשי"ב).

 

מדינה זו שקמה לתחיה היא "אתחלתא דגאולה ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לחוג את יום העצמאות של מדינת ישראל" (הגר"ע אבורביע ראב"ד פתח תקוה ומחבר נתיבי עם).

 

כתב הרב חרל"פ (מעייני הישועה מה): ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם.

 

מדינת ישראל היא התגלמות רצון ה' וראשית התגשמותו של חזון הנביאים". ויום העצמאות הוא חג גדול, הקב"ה עשה לעם ישראל נסים ונפלאות והנחיל להם נצחונות מפוארים במערכות ישראל ולכן יש לשבחו בהלל אך ללא ברכה (מרן הגר"ע יוסף זצ"ל - הרב הראשי לישראל).

 

כתב הגאון הרב עובדיה הדאיה (מחבר שו"ת ישכיל עבדי) הקמת מדינת ישראל היא ממש "אתחלתא דגאולה", וכן כתבו גדולי הרבנים האשכנזים והספרדים בימינו שיש לחוג אותו בהלל ובשמחה על גאולתנו ופדות נפשנו (עיין בספר מתוך קובץ הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנה ליסודה) ובספר "אתחלתא היא" (ג' כרכים להרב יצחק דדון שליט"א).

 

אני רואה במדינה אור גדול, לא היתה מעולם תקופת רבת אור כמו תקופתנו אנו במדינתנו, מרכז תורני חשוב ותקוותי שאוירה של א"י תשפיע לטובה (מרן הגר"מ אליהו זצ"ל במחזור "גאולת ציון וירושלים").

 

ציפיית הישועה היא כח המעמיד של היהדות הגלותית והיהדות של א"י היא הישועה עצמה (אורות ט, א).

 

כתב מרן הרצי"ה קוק (בספרו לנתינות ישראל - במאמר לתוקף קדושתו של יום עצמאותינו): המדינה היא גילוי שמימי עילאי, המחזיר שכינתו לציון" ולכן המדינה היא קודש בכל אופן שהיא" (עיי"ש במאמרו הקדוש ושיחות הרצי"ה שמות עמוד 89)

 

וכתב מרן הראי"ה קוק (איגרות הראי"ה ח"ג עמוד קנה) "כן אתחלתא הגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו מאז התחיל הקץ המגולה להיגלות (סנה' צח, א) ולכן הוא קרא למדינה "מדינת ישראל" (אורות קס - ו: ואורות הקודש ח"ג, עמוד קצא). ולכן בן גוריון קרא לה "מדינת ישראל" (ע"פ עדותו של מהרי"ל מימון זצ"ל).

 

גדול יום הכרזת המדינה שהפכה החלטות האו"ם לעובדא מבחינת הדין ובזה פקע כוח ג' השבועות (ארץ חמדה לב: שו"ת אבני נזר סימן תנד: ובחוברת "סוד השבועה" לגר"מ אליהו זצ"ל ובספר שפת אמת דף יד לגר"מ חאגיז).

 

הרב חיים דוד הלוי זצ"ל (הרב הראשי לת"א) כתב בספרו "מקור חיים השלם" (ח"ד עמוד 146) "זכינו ברצות ה' להכרזת הקמת מדינת ישראל ביום ה' באייר תש"ח עם כל המשמעות החגיגית העצומה המשתמעת ממנה, ורבותינו שבאותו הדור קבעוהו ליום הלל והודאה לה' בתפילות חגיגיות וסעודת מצוה... ומה שאירע בימינו אינו בחינת נס גדול אלא הליך נוסף של אחד מהליכי גאולת ישראל השלמה ימות המשיח פשוטם כמשמעם (מקור חיים דברי פתיחה עמוד 9 ותורת חיים מועדים 167-175).

 

כתב הגר"י משאש זצ"ל (הרב הראשי לחיפה) בספרו אוצר המכתבים (ח"ג עמוד קסג) שאלת על יום העצמאות שיש אומרים בו תחנון וסליחות והשיב: אין לך לסכסך דעתך בעניינים אלה, אתה ספרדי חרדי עשה מה שאנחנו עושים, עושים אותו יום טוב בהלל גמור ובהודאה למלך הכבוד ברוך הוא, ואוכלים ושותים ושמחים ואין לנו עסק עם אחרים".

 

ליום העצמאות יש יסוד גדול בקבלה (הגר"מ מאזוז שליט"א בספר "מלל לאברהם" שער ד עמוד 242). כתב מרן הגר"א כהנא שפירא (הרב הראשי לישראל) "ביום העצמאות אנו חייבים להודות לקוב"ה על שלושה דברים: על ביטול הגלות, על עצמאות ישראל, ועל היכולת לקיים מצות יישוב ארץ ישראל" (קובץ הציונות הדתית תשס"ב עמוד 97).

 

ע"פ ההלכה (שו"ע או"ח סימן ריח וכף החיים שם ס"ק ט, טל) כל מי שנעשה לו נס חייב להודות ולהלל, לשבח, לרומם את ה' ודוד מלכנו התקין פרקים מיוחדים בתהלים שייאמרו ע"י מי שנעשה לו נס.

 

כתב הגר"מ מלכה זצ"ל (רב העיר פתח תקוה) בספרו שו"ת "מקוה המים" אין חשש כלל של איסור להעמיד דגל המדינה בבית הכנסת, אדרבא זהו כבודה ותפארתה של מדינת ישראל שיתנוסס דגלה על גבי ארון הקודש כדי להוכיח קבל העמים והעדות שתורת ישראל וא"י היינו הך, וכן דגל ישראל צריך שיהיה קשור לתורת ישראל (והאריך בענין קדושת הדגל בספר "להרים את הדגל, לרב ארי שבט – עיי"ש).

 

כתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, יום העצמאות הוא חג גדול הקב"ה עשה נסים ונפלאות והנחיל להם נצחונות מפוארים במערכות ישראל לכן יש לשבחו בהלל אך ללא ברכה (מובא בספר "אתחלתא היא" ח"ג שמג).

 

אין אומרים תחנון ביום העצמאות המתקיים כיום הודאה לה' במועדו בה' באייר (הגר"מ אליהו זצ"ל שו"ת הרב הראשי ח"א סימן קלג – וח"ב ס"ק קפח).

 

הרבנות הראשית בשנת תש"ח תיקנה לומר הלל ביום העצמאות כי בו יצאנו מעבדות לחירות, משלטון זר לשלטון עצמאי וריבוני, קיבוץ גלויות וריבוי מוסדות התורה בארץ (עיין שו"ת הרב הראשי ח"ב סימן קנג-ג).

 

אמר רשב"י בשלושה דברים עתידים למאוס ישראל: במלכות שמים, במלכות בית דוד ובבנין בית המקדש ואין ישראל רואים סימן ברכה לעולם עד שיחזרו ויבקשו שלושתם" (מדרש שמואל פרק יג; וילקוט שמעוני שמואל א, פ"ח רמז קו).

 

חובה בכל זמן ובכל עת לתבוע ולהתפלל לפני ה' שיבנה את בית המקדש ויקבץ את עמו (ילקו"ש שמואל ב, כד; והרמב"ן לבמדבר טז, כא; וספר הכוזרי מאמר ב, אות כד).

 

אין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת כשהם אגודים מקבלים פני שכינה (תנחומא נצבים פ"א).

 

העיסוק בהלכות מקדש וקורבנות מקרב את הגאולה (מנחות קי, א).

 

גאולה ראשונה היה לכם, צער ושעבוד מלכויות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה (פסק"ר לו; ילקו"ש ישעיה פרק ס רמז תצט).

 

"ונטעתם על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם" (עמוס ט, טו) ופירש המלבי"ם: "כעץ הנטוע במקומו שאי אפשר לעוקרו מאדמתו, כך לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם" (שם).

 

"ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (ישעיה מה, יז) כלומר התשועה העתידית להיות אין אחריה שעבוד ולכן נקראת תשועת עולמים" (נצח ישראל פ.מח).

 

"אבותיך אע"פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלים עוד אין אתם משתעבדים" (ירושלמי שביעית טו, ז, א).

 

כתב רבנו בחיי (דברים א, א): "אין עיקר ישובם של ישראל בא"י בשני המקדשים שעברו, כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלות" וכן כתב "וישראל אין להם שלמות בכל הזמנים כי אם בגאולה אחרונה שאין אחריה גלות".

 

וכתב הרמב"ן במאמר הגאולה: ותהא המלכות ההיא השלישית אינה פוסקת לעולם (ועיין הרמב"ן לויקרא כו-טל ומב; ודברים כח, מב ומדרש תהלים פרק קיח ובספרי "שבחי תשובה" במאמר הגאולה והתשובה).

 

בית המקדש בתור המרכז הרוחני של האומה צריך הוא להיבנות ברוח בכל יום אצל כל יחיד מישראל (שמונה קבצים לראי"ה קוק א, קמד).

 

הציפיה לישועה איננה רק על העתיד אלא גם בהווה לצפות לכל שעה שאפשר שתופיע בה הגאולה ומבלעדי זה, אין בכוח השעה ההיא שתהא מקרבת את הגאולה (הגר"ים חרל"פ – לחם אבירים א, פרק טו, ב).

 

ראוי להודות ולהלל ביום זה שעשה לנו נסים ולעבוד אותו (מהר"ל – גבורות ה' פרק סד).

 

כשהקב"ה ברחמיו עושה נס לישראל פעם אחת ונוקם להם מאוייביהם, אז נתעוררו הרחמים ומועיל לעתיד בכל דור וזהו "ולמען תספר באזני בנך, וכשתספרו זאת תעוררו אותם הרחמים (נועם אלימלך פ.בא) וכן כתב ר' צדוק הכהן בספרו (רסיסי לילה אות נב): "כל דבר טובה הנעשה לישראל מהצלה וישועה... מתעורר כוח אותו זכות ואותה יעושה פרטית בכל שנה ושנה".

 

"ויאמרו לאמור" – נהיה אומרים לבנינו ובניהם לבניהם שיהיו אומרים שירה לפניך כשירה הזאת בשעה שתעשה להם נסים (שמו"ר פ.כג; וירושלמי סוטה פ"ה, הל' ד; וזוהר שמות מא, א).

 

אלמלא אמרנו שירה על כל נס ונס שעשה לנו הקב"ה לא גלינו מארצנו, אלא היה מוסיף לנו כבוד על כבודנו וגדולה על גדולתנו (אגדתא דבני משה – בית המדרש חדר ששי, 15).

 

אמר ר' יוחנן: גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו שמים וארץ (פסחים פח, א) וארבעה צריכים להודות... מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא (ברכות נד, ב).

 

"תשורי מראש אמנה" (שה"ש ד, ח): עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבוא שנאמר "שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה" (תהלים צח, א) ובאיזה זכות אומרים שירה – בזכות האמונה (שמו"ר פ.כג, ה).

 

"הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו..." אמר ר' אחא כל זמן שישראל בגלות כביכול ימינו של הקב"ה משועבדת, אבל כשישראל נגאלים כתוב "הושיעה לו ימינו וזרוע קודשו" ללמדך שאין שמחה שלמה עד שישראל נגאלים (מדרש תהלים מזמור צח).

 

התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד לכן קרויה לשון זכר וכשם שהזכר אינו יולד, כך התשועה העתידה לבוא לא יהיה אחריה שעבוד שנאמר "ישראל נושע בה' תשועת עולמים" (מכילתא פ. בשלח ומדרש תהלים קיח).

 

אמר ר' אבהו: כל ישועה שבאה לישראל, היא של הקב"ה שנאמר (תהלים צא, טו) "עמו אנכי בצרה ואראהו בישועתי" (תנחומא סוף פ.אחרי מות).

 

"וביום שמחתכם ובמועדיכם" – ששבתם מארץ אויב או נצחתם האויב הבא עליכם וקבעתם יום שמחה כימי פורים וחנוכה (הראב"ע לבמדבר י, י).

 

בשעה שהיתה לכל ישראל צרה והיה הקב"ה עושה עמהם נס היו עושים יום טוב והיו אומרים הלל... ועיקר התקנה לא הייתה אלא בנס שנעשה לכל ישראל... (רבנו יונה ברכות פב, בשם ר"ת).

 

"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון" (תהלים קכו) ופירש הספורנו שבמזמור זה התפלל המשורר שיזכו להיות בקיבוץ גלויות גם בלתי ראויים לזה.

 

והלל זה מי אמרו, נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהיו אומרים אותו על כל פרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא, ולכשנגאלים אומרים אותו על גאולתם (פסחים קיז, א) וכתב המאירי (שם) שכל יחיד שאירעה לו צרה ונגאל ממנה, רשאי לקבוע הלל לעצמו באותו יום בכל שנה... וכן הדין בכל ציבור וציבור, כך היה יסוד נביאים לאומרו על כל צרה שנגאלים ממנה.

 

כתב המהר"ל (גבורות ה' פרק יח) מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדרגה אלוהית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה.

 

הדור הראשון של עקבתא דמשיחא בתחילת הקץ המגולה של ישוב ארץ ישראל הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל והרוחניות תשמש בו שימוש של שמירת החיים הפנימיים (אורות – אורות התחיה פ.מ).

 

כי התחלת הגאולה תהיה מן האומה עצמה בעזר אלוהי וסוף הגאולה על ידי הגואל הגדול משיח בן דוד (הרב יהודה אלקלעי, קול מבשר דף ג, א).

 

מדינת ישראל אינה ממשלת ישראל, מדינת ישראל היא דבר שמימי, זה דבר ה', פה היעוד הנצחי שלנו (הרב מאיר ברלין – בנו של הנצי"ב זצ"ל).

 

כתב מרן אור החיים הקדוש (ויקרא כה, כח): כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו רשעים רשעים גמורים ח"ו וכן כתבו כמה גדולי עולם (עיין בספר איילת השחר לגר"י פילבר).

 

ההתעוררות של תשוקת הארץ כשתהיה באמת בעומק הלב שידאיב באמת נפשו על כבוד הארץ הקדושה, הנה בזה מעורר למעלה הרחמים והרצון לגאולה במהרה (הרב שלמה הכהן מרדומסק).

 

הבית השני נחרב בגלל שנאת חינם שהיו בבית שני כמה כתות והיו שונאים אלו לאלו, ולכן התשובה היא להיאסף אגודה אחת לשלוח שלום ירושלים "ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו בין כשרים בין רשעים ואפילו סוררים" (הרב אלקלעי קול מבשר י, א).

 

מדינת ישראל היא יסוד כסא ה' בעולם שכל חפצה היא שיהיה ה' אחד ושמו אחד שהוא באמת האושר היותר עליון (אורות קס-ו; ומוסר הקודש עמוד קצא).

 

 כל הארץ הזאת היא שלנו בהחלט, ירושה היא לנו ואבותינו כדבר ה' לאברהם אבינו, "לזרעך עד עולם..." (כרוז הרצי"ה, "למען דעת")

 

"ארץ ישראל מחנה לישראל לעולמי עד" (אור החיים לדברים ד, מ).

 

לא כובשי אדמות נכר, אלא חוזרים הביתה אל אדמות שבטי ישראל (הרצי"ה קוק ארץ הצבי נה).

 

"ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" (בראשית יז, ב). רבנו בחיי שם "שתהיה הארץ לישראל לאחוזת עולם שלא ירשוה ולא יושיבוה רק הם... ומאז שגלו ממנה לא נתיישבה שם שום אומה כלל אבל היא חרבה ושוממה עד שישובו אפרוחיה לתוכה".

 

כתב הרד"ק בפירושו לתהלים (קמו-ג): וכמו שסיבב הקב"ה תשועות גלות בבל על ידי כורש, כן לעתיד יסבב גאולת ישראל על ידי מלכי הגויים שיעיר את רוחם לשלחם... וזה יהיה לפי שבטחו ישראל בגלות באל יתברך לבדו.

 

צריך כל איש ישראל לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו... (ספר חרדים).

 

אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו מאז התחיל "הקץ המגולה" להיגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא (חזון הגאולה).

 

בגאולת הארץ תלויה גאולתנו, ובשעבודה תלוי שעבודנו (עיר מקלט - עמוד מו, אות שלה).

 

כתב מרן הגר"ש משאש (שו"ת שמש ומגן ח"ג סימן סג): יום העצמאות ודאי שהוא יום גדול שזכינו בארצנו הקדושה, ותיקנו הרבנים האחרונים בזמנו לגמור את ההלל בברכה ומי שנהג כמותם ישאר כמותם.

 

"ובכן תן כבוד לעמך תהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למייחלים לך שמחה לארצך... וששון לעירך".

 

"היום הזה נהיית לעם לה' אלוהיך" ופירש מרן הגרב"צ עוזיאל זצ"ל: זה יום הכרזת מדינתנו העצמאית בו ביום התפרקנו מעול שעבוד מלכויות ונהיינו לעם.

 

מדינת ישראל היא העליה השלישית, יצאנו מבבל, ועכשיו מכל ארצות תבל (הרב מאיר בן אילן).

 

"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" ואמרו רז"ל על זה שלעתיד לבוא יהיו הנסים גדולים יותר מגאולת מצרים.

 

לגבי מצות ישוב א"י כתב הפתחי תשובה (שו"ע א"ה עז סימן עה) "כל הזמנים שווים לקיום מצוה זו וכן מבואר בכל הפוסקים הראשונים והאחרונים.

 

כתב הרמב"ן בהוספותיו לספר המצוות (מ"ע ד): "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה" (ועיין בדבריו לויקרא יח, כה).

 

כתב הרמב"ן (שם מ"ע ד): "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן האל יתעלה לאבותינו... נצטויינו אנו לבוא בארץ ולכבוש הערים ולהושיב בה שבטינו".

 

הקב"ה ברא בתחילה את א"י ואח"כ את חו"ל שנאמר "עד לא עשה ארץ וחוצות" (משלי י, ח ותענית י, א).

 

כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת המזון לא יצא ידי חובתו (ברכות מח, א).

 

מיום מתן תורתנו הקדושה לא פסקה הנבואה מלצוות על יישוב הארץ, ואין לך פרשה שבתורה שלא נזכרת בה א"י, והקפיד השי"ת על כבוד הארץ יותר מעל כבודו (אור שמח במכתבו לקרן היסוד).

 

ונפלתי על הארץ ונשקתי את האבנים ואת העפר צעקתי הוי ואוי עד מתי לא תרחם יהודה (השל"ה הקדוש איגרות א"י יערי 209).

 

יש אויר מחכים והוא בא"י... וכמה ראוי לכל איש ישראל אשר היכולת בידו, לרוץ אורח לדור בארץ, מולדתנו אחוזת אבותינו כאשר ירוצו התינוקות אל חיק אמותם במרוצה רבה ושמחה רבה.

 

אפיל לאפי עלי ארצך וארצה אבניך מאד ואחונן את עפריך (ריה"ל).

 

"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל" (במדבר ב, ב; תהלים כ, ו; ס, ו) וכתב המלבי"ם (במדבר ט, לח, סח) שדגל כחול לבן הוא צירוף של דגלי יששכר וזבולון – צבע לבן ותכלת הדומה לכסא הכבוד, שבזה יזכרו מלכות שמים.

 

דגלי כן תרים על הנשארים ותלקט נפזרים כמלקט בשבלים (ריה"ל).