דברי רב העיר בעצרת הזיכרון לחללי צה"ל וכוחות הבטחון בקרית גת

ברשות ראש העיר מר אבירם דהרי, אישי ציבור, חיילי צה"ל הגיבורים הי"ו, הורים שכולים יקרים ואהובים, וקהל קדוש ונכבד!

לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, לא קל לדבר ולהעלות על דל שפתינו את גבורתם העילאית, אומץ ליבם ומסירות נפשם הגדולה של חיילינו הקדושים שחירפו נפשם למות על קדושת העם והארץ, למען בטחונה, הגנתה וקיומה של אומתנו שקמה לתחייה בארצה ונחלתה חרף שנאתם העזה של הגויים.

ההתייחדות עם בנים שעלו על מזבח אהבת המולדת, היא הרבה יותר מעצרת זיכרון כי רוחם מרחפת עלינו כל השנה ולאור גבורתם אנו חיים ואנו מתחנכים ומעוז אמונתם אנו שואבים כוחות נפשיים עילאיים להתמודד מול עויינות הגויים המתנכלים לקיומנו הלאומי.

מעלת גיבורינו וחיילינו גדולה מאוד שהרי חז"ל לימודנו "הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתם בגן עדן, ומקום מנוחתם תחת כנפי השכינה למעלה למעלה" (פסחים נ, א בב"ת י, א) וקדושתם על כל אחרים כי הפקירו את חייהם היקרים עבור הגנת האומה, ואפילו הם אנשים פשוטים כגון פפוס ולוליאנוס (עיין רש"י בבא בתרא ד"ה הרוגי לוד ותענית יח, ב) וכיון שויתרו על חייהם למען כלל ישראל הרי הם קשורים עם הקב"ה, אל מקור החיים ולכן במיתתם הוסיפו הרבה חיים בעוה"ז ובעולם האמת, ומיתתם מכפרת על העם ועל העולם "יש בה ממידת מיתת צדיקים המכפרת, עולים הם למעלה בשורש החיים ועצמות חייהם מביא ערך כללי לטובה ולברכה אל כל בנין העולם בכל ענייניו ומובניו" (אורות יג פסקת המלחמה) ולכן כל מה שאנו מפתחים ועושים הכל משלהם ומזכותם.

הגיבורים הללו קיימו את הפסוק בתהלים (מד,ב) "עליך הורגנו כל היום" ובחירוף נפשם הדפו עויינות הקמים וכמו שאמר דוד לגוליית "ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוהי מערכות ישראל אשר חירפת" (שמו"א ז, ח-ט) ולכן בזכותם נמחלים עוונותינו בבחינת "כובש עוונות לובש צדקות" כלומר על ידי צדקות גיבורי ישראל שמסרו נפשם למען העם, הקב"ה כובש עוונותינו ומוחל לנו.

הגבורה היהודית המתגלה יום יום לנגד עינינו בכל מערכות ישראל, במלחמות צה"ל וכוחות הבטחון אינה נמדדת לפי הכוח הפיזי והעוצמה הכמותית כי "הגבורה" כשלעצמה אין לה חשיבות אלא אם היא מלווה בגבורה רוחנית מוסרית, בהושטת סיוע לחלשים ולנזקקים, בגילוי היושר והצדק, בהגנה על קדשי האומה וחיבתה וכדברי חז"ל "איזוהי גבורה? אלא בשעה שחברו בא ליפול בבור ואוחזו בידו שלא ליפול וכן מי שרואה חברו נופל לבור ומעלהו מן הבור" ולכן גיבורי ישראל, מגיניו, לוחמיו, הייתה להם אהבת הצדק והיושר, מסירות נפשם על הרמת כבוד עמם שהושפל ונהפך ללעג וקלס בעיני העמים.

ומאידך גיסא, דמם זועק מן האדמה כי דם קדוש וטהור שנשפך על ידי בני עוולה הוא זועק לה' שיקום דם טהור "אל נקמות ה'" (תהלים צד, א) והקב"ה דורש דמם "כי דורש דמים אותם זכר לא שכח צעקת ענוים", וחז"ל אמרו במדרש (שוחר טוב תהלים ט): רבי אבהו בשם ר' אלעזר אמר כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגים כביכול הקב"ה כותבו בפורפוריא שלו" והוא מעיל שבו מצויירים כל הרוגי מלכות ונוטל עויינות ישראל ומטמינם תחת המעיל ואומר לגויים "למה הרגתם פלוני ופלוני ואז הקב"ה מוציא את הפורפוריא שלו ודן את הגויים" והקב"ה אינו יכול לשבת בשתיקה ובחיבוק ידים מול צעקתם "קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד, י).

הקדושים הללו הם חיים ואינם מתים ולמרות שמתו בקיצור ימים בעוה"ז, אבל הם חיים מאוד בעולם שכולו ארוך בעוה"ב ואמרו חז"ל "קדוש לעולם קיים" (סנה' צב, א).

ולפיכך, כשמקיימים "יום זיכרון" לזכרונם, צריכים להעלות על הנס את מסירות נפשם על קידוש ה' כי חשו בעומק לבם ושכלם שבניית העם בארצו וקיבוץ גלויות היא גדולה מאוד עד ששווה למסור את כל החיים למענו ולכן כוחן מאירים ומזהירים לכל הדורות, וכולנו חייבים לזוכרם ולעמוד בצפירה כפי שתיקנו ואין כאן שום ביטול תורה או הליכה בחוקות הגויים (עיין הרמ"א באו"ח סימן תצד, ג ומג"א תצד, ה).

ולענ"ד, הזיכרון הטוב לנשמתם הטהורה היא להקדיש שיעורים בענייני חינוך, להסביר ערך מסירות נפש למען כלל ישראל ובזה אנו מנחילים את אמונתם ותורתם לדורות הבאים וזכותם הנחילה לנו ירושת הארץ, בניינה והפרחת שממותיה.

זיכרון אינו אבל אלא מטרתו לגרום להפנמת משמעות האירועים שקרו בעבר, להעביר להווה ולפעול למען העתיד. אנו מתייחדים עם זכרם של הנספים במאה ועם חללי צה"ל, וביום הזיכרון שומר עלינו להתבונן כל שנה מה משמעותה של השואה האיומה, למה גיבורי צה"ל מסרו נפשם, ומה הצוואה שהורישו לנו לעתיד.

במישור הלאומי, הזיכרון חייב להיות חלק מחג העצמאות, כי חגי ישראל הם חגי שמחה והשמחה אינו הוללות אלא היא מתעצמת כשאנו זוכרים מקורנו ומאין באנו ולכן ביודענו מעלת מסירות נפש של חיילינו אנו שמחה שיש לנו בנים גדולים כאלה שהביאו לתקומת המדינה וגם בשמחה אנו זוכרים ולכן ר"ה נקרא "יום הזיכרון" כי ביום זה אנו זוכרים אימת המשפט וגם שהקב"ה העניק 'יום המשפט', להקל מעלינו ולהביא לזיכויינו ולכן כשאנו זוכרים נכון שאנו אבלים על חסרון בנים, אבל מאידך אנו שמחה על מסירות נפשם שהביאה לנו תקומת המדינה, ולכן אנו שמחים ומאושרים מהגבורה שלהם, הזיכרון בתורה תופס מקום חשוב, שהרי כל החגים זכר ליציאת מצרים, והשבת זכר לבריאת העולם, וזכירת מחיית עמלק ומעשה הזכירה בא להעצים את הענין והחדרת בתודעת הפרט והכלל, כי האדם הוא "יצור שכחן" והתורה מעוניינת לחנך את היהודי לבל ישכח את העניינים הגדולים והעצומים בחיי האומה.

והנה בענין הצמדת יום זיכרון לחג העצמאות הוא דבר תמוה למה יש לערב היגון והשמחה יחד, והלא רצוי ועדיף לייחד יום לזיכרון חללי צה"ל ויום אחר רחוק מזה לשמחה ולחגיגת ריבונות ישראל בנחלתו?

הישוב לענ"ד הוא מכמה פנים:

ללמדנו שמן ההעדר צומחת הויה חדשה, ולכן דוקא מתוך היגון והאבלות באה שמחה וששון, וכעין זה אמרו "אין האור ניכר אלא מתוך החושך (מגיד מישרים פ. אחרי מות) "לית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא" (זוה"ק ח"ג קפד, א) "ואין היכר ניכר אלא מהפכו" (מהר"ל נצח פ"א, דעת תבונות אות לח).

וכן הגאולה באה אחרי הגלות (שם נצח ישראל פ"א) ולכן מתוך העדר גיבורים וחזקים שמסרו נפשם על הגנת העם והארץ קמה מדינת ישראל, וכתב מרן הראי"ה קוק (שמונה קבצים ב, מ) "ישנם דברים חביבים מאוד שאי אפשר להם להתגלות כי אם בתואר של חסרונות".

ללמדנו שהזיכרון הוא חלק משמחת חג העצמאות, והגאולה מרוממת כל מערכות ישראל, שגם היגון יתעלה ויהפך לשמחה ותפקידו של משיח לרומם הכל, לחבר כל העניינים החומריים לקודש, וזה היה הדבר שמנע חזקיה מלהיות משיח כי כל המטרה ללמוד תורה ואדרבא הדברים של עוה"ז מעיקים להשיג חיי נצח וזאת היא טעות כי מטרת לימוד תורה לרומם כל המערכות, לחבר החול לקודש (עיין סנהדרין צח, א: וחבש פאר פ"א עמוד כד, ב) וזה תפקידו של מלך המשיח לרומם ענייני עוה"ז ולהעלותם
לשימוש קדוש כי הגשמיות של כלל ישראל היא קודש קודשים, וקרקע אדמתו היא קדושה וכל מגמת יצירת עם ישראל לקדש חיי חולין ולהופכם "בסיס" לקודש.

ללמדנו שמיתת חיילים צדיקים מכפרת (מועד קטן כח) כלומר ביום העצמאות עלינו שהגיבורים שמסרו נפשם על קדושת ישראל היא מכפרת ומביא טובה וברכה לעולם כולו (אורות ט) ולכן בעת חגיגתנו ושמחתנו מחובתנו שמחיתת הגיבורים כיפרה על העם ואפשרה לו לשוב לציון, לא"י הדורשת מחילת עוונות, ומסירות נפשם של חיילינו גורמת מחילה וכפרה לעם ואז נעשים ראויים לשכון בארץ הקודש.