השמחה ביום העצמאות

ה' באייר תש"ח: הקמת מדינת ישראל

באלפיים שנות גלות עם ישראל, לא חדלה ולא פסקה כמיהתו העזה וציפייתו הבלתי פוסקת של העם לשוב למולדתו, לחירותו הלאומית, לריבונות הווייתו העצמית ולשחרור נשמתו וגופו מכל שעבוד זר המעקם צביונו המיוחד והנה לאחר נדודים קשים ומפרכים בארצות נכר, החליט ריבונו של עולם לעורר את העם לחדש תחייתו הלאומית לצאת מהגלות ולעלות לחמדת ליבו, ובהתעוררות לב העם הוכרזה עצמאות ישראל בה' באייר וקמה מדינת ישראל חרף עויינותם של שכנינו שצבאותיהם פלשו לתוכה כדי להחריבה ולהשמיד תושביה.

והנה בחסדי ה', גיבורי ישראל קיבלו עוז ואומץ לב עילאי ולמרות כמותם הדלה מול מערכות צבאיות אדירות ומחומשות היטב, ניצחו את אוייביהם והרחיבו גבולה של מדינתם הצעירה והקטנה.

ביום הכרזת המדינה העצמאית, ניצב העם ונהיה לעם חופשי משעבוד זרים והרים ראשו בעיני העמים שהפכו אותו ללעג ולקלס, השפילוהו, דיכאוהו וביצעו בו שואה איומה ונוראה, וביום זה התקיים בו הפסוק "היום הזה נהיית לעם לה' אלוקיך" ולכן נקבע ליום טוב, ליום שמחה, להודות לה', בארץ ובתפוצות לחגוג אותו זכר לנס תשועתנו וחירות נפשנו כי ביום זה ניצלנו ממוות לחיים ויצאנו מעבדות לחירות (עיין מג"א תרפו - ס"ק ה: אליהו רבה שח: ושו"ת חתם סופר חאו"ח סימן קצא) וחובה עלינו ליתן שבח והודיה על מעשה הנס (מדרש הגדול פ. בא) ואמירת הלל על נס מוסיפה לנו כבוד וגדולה.

השמחה ביום העצמאות

השמחה ביום העצמאות היא חובה דאורייתא וכדברי חז"ל במגילה (יד, א) אמר רבי יהושע בן קרחה: ק"ו - ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן", ובשנת תש"ח צבאות ערב רצו להשמידנו, לכלותינו, ובהשגחתו יתברך ניצלנו וקמנו לתחיית עולמים, זקפנו קומתנו במניעת חילול ה' שהיינו שקועים בו בהיותנו בגלות "ויחללו את שם קודשו... ולקחתי אתכם מן הגויים" (יחזקאל לו- טז - כא) ופירשו חז"ל שהגלות היא חילול ה' והגאולה היא קידוש ה' "כי תפקיד עם ישראל לגלות את שמו יתברך לכל באי עולם, ולכן מדינת ישראל היא "הבסיס" לקידוש ה' הגדול בעולם כי היא מרימה את השכינה מעפרא ומגבירה את הקדושה בעולם.


דוד המלך אמר "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" 
(תהלים קיח, כד) ושאלו חז"ל שהש"ר א, ד) רבי אבין פתח "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" - אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך, כלומר השמחה היא בהקב"ה ששחרר את עמו מכבלי הגלות ושחרורם מהווה "הקמת שכינתא מעפרא" ולכן אנו שמחה בשמחתו ולא שמחה בתענוגים החומריים כי זה לא "עיקר היום" אלא העיקר הוא השמחה בגאולתו יתברך וכן מובא בזוה"ק (ח"ג, קה, א) "בו - בקודשא בריך הוא" דהיינו שאנו שמחים ביום הזה מצד הקב"ה שיצר את היום הזה בשחררו את הקדושה מכבלי הטומאה.

ברם, המצב העכשווי של עצמאותנו מעורר תמיהות ותהיות שהרי אינה משיגה את ייעודה ולכן הם שואלים "ולשמחה מה זו עושה" (קוהלת ב, ב) ולכן הם נמנעים ושוללים את חגיגיותו כיום טוב ומכנים אותו "יום העצמות".

ברם הם טועים טעות גדולה מכמה סיבות:

כי ביום העצמאות התחדשה "מלכות ישראל" שעצם קיומה הוא חשוב כי המלכות היא, כבוד האומה, פארה וכמו שכתב רש"י בסנהדרין (צז, ב) "שעיקר כבודם ופארם שלא שלטה בם אומה" כלומר הריבונות המדינית היא כבוד עם ישראל ותפארתו שהרי אין יד זרים שולטת בו ומשפילה אותו וכפי שעשו הגויים בתקופת הגלות ומצאנו שגאולת ישראל תלויה בתפילת העם להחזרת "מלכות בית דוד" שרק היא מסוגלת להחזיר עם ישראל בתשובה לאומית ואמרו בילקו"ש (איכה רמז תתקצז ושהש"ר רמז תתקפז): אמרו האבות שמא אין חזרה לבנים, אמר להם הקב"ה אל תאמרו כך, יש דור שהוא מצפה למלכותי, מיד הם נגאלים."

צמיחת גאולתנו היא ראשית לגאולה השלמה כי גאולתם של ישראל קימעא קימעא ולא באה בבת אחת (ירושלמי ברכות פ"א הל' א) כי אי אפשר לגולים ששועבדו אלפיים שנה בתרבות נוכרית לסבול "אור הגאולה" ולכן היא הולכת ומשתכללת, והאור העליון ילך ויאיר את החושך, וסגולת ישראל תתגלה.

הקמת המדינה עם כל צלליה היא תיקון "חטא המרגלים" כי המרגלים המאיסו ארץ חמדה על כל ישראל וגרמו בכיה לדורות, והדור שלנו נלחם בהקרבה מופתית על כיבוש הארץ וגילו חיבתה ובזה הסירו "חרפת המרגלים" והאריך בזה בעל "אם הבנים שמחה" (דף רסד, סימן סב-סז)

אי אפשר להכתיב לריבונו של עולם איך תהיה תקומת ישראל וגאולתו ולמרות שהיא קמה על ידי אנשים רחוקים מתורה ומצוות זה רצונו יתברך וכמו שהביא מלכות ישראל ודוד המלך ממקורות לא כשרים כך גאולת ישראל מתחילה על ידי אנשים לא כשרים וכך כתב המהר"ל (גבורות ה' פרק יח): "כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדרגה אלוקית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלוקית, מעלה פנימית... שכל דבר שיש לו מדרגה פנימית הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו" (עיי"ש) וב"ה הרבה יתרונות רוחניים קיימים במדינתנו למרות שמכריזה שהיא מדינה דמוקרטית חילונית וזה רק מהשפה ולחוץ, וכתב התיקוני זוהר "דרא דמלכא משיחא איהו ביש מלבר וטב לגו" כלומר אף אם רבים הליקויים במדינה זה רק מצד החיצוניות אבל בפנימיותו הוא טהור ונקי, מלא אידיאלים, מסירות נפש, חסדים ואמונה טבעית שלא תסור מישראל לעולם, וכל הקלקול שלהם נובע מתרבות הגויים שהשחירה את פני הגולים ששבו אחרי שואה נוראה להחזיר עטרה ליושנה, וארץ ישראל סגולתה לעורר הרהורי תשובה רגשי חרטה ושכלול.

ולפיכך חובה מוטלת על כל יהודי לחגוג את יום העצמאות כי ביום זה יש עילוי לשכינה, הופעת מלכות שמים שתתגלה באמצעות עם ה' השב לציון וציפה בכליון עינים מתי ה' ישוב לביתו "קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו" (ישעיה נב) ומי הם "צופיך" אומר הזוה"ק (פ. בשלח דף נה ע"ב): אלה שמצפים מתי ירחם הקב"ה לבנות ביתו והם ישמחו בבנין הבית השלישי ויזכו לשמחה ולששון, בחזרת עם ישראל לארצו ישנה שמחה גדולה בשמים כי יש עילוי גדול למלכות ה' בשיבת בנים לגבולם ולכן יש לשמוח ביום העצמאות כי זוהי שמחת העליונים, שמחת השכינה לחזור למעונה, וככל שנשמח יגדלו אורות הגאולה, ויהיה זה לזיכרון לכוחות העליונים לעורר רגשי האמונה בקרב תבל "ובמרחקים יזכרוני וחיו את בניהם" (זכריה י, ט) ואם ח"ו נכנה היום "יום העצמות" ולא נשמח, הרי אנו דוחים במו ידינו את הרצון העליון להוזיל עלינו ברכה ואורות גדולים להאיר נתיבי החושך המערפלים עינינו ולהעניק לנו שפע וגדלות דמוחין.

כתבו חכמי הסוד שכל התחלת הגאולה היא בבחינת שפע חיצוני וככל שנגדיל, נשבח, נפאר ונקלס לריבון העולם השפע החיצון יהפוך לשפע פנימי שילך ויאיר דרכינו להיות אור לגויים ולייחד שמו יתברך בקרב תבל.

השמחה בקיום המצוות, בראיית הנולד מוסיף עילוי לשכינה ולכן מכוח זה מחובתנו להשתתף בצערה של השכינה, להתאבל על חורבן הבית ועל איבוד גאות עמנו כי בסופו של דבר הכל יתהפך לשמחה "שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה" (ישעיה סו, י) ולכן ההשתתפות באבל השכינה נוסכת בנו אמונה, תקוה ובטחון שהגאולה תופיע ושהשכינה

תקום מאבלה וזה אפשרי רק שעם ישראל יחזור לשלוט בארצו ולהקים בה ישות ריבונית שכל מגמת הווייתה להמליך ה' על כל היקום 
(עיין זוה"ק ויגש דף רי ע"א) וזוהי מטרת השמחה בחג העצמאות, לשמוח על עילוי השכינה, על הופעתה עלי אדמות, כי מלכות ישראל תגלה את שמו יתברך ותאיר עיני האנושות באמונה, בצדק וביושר.

חובת ההשתתפות בתהליך הגאולה

ישנם חלקים בעם האומרים שיש לחכות למשיח בן דוד שיגאלנו, ואל לנו לדחוק את הקץ שהרי אנו ראויים מצד מעשינו ולכן "שב ואל תעשה עדיף"!

ברם, בעיוננו בדברי רבותינו ניווכח לדעת שזה לא נכון והם דברים בטלים ומבוטלים (אם הבנים שמחה דף קעה, קעו) כי מקובלים אנו בפי כל ישראל שמשיח בן יוסף קודם למשיח בן דוד, והגאולה תתחיל להופיע קודם משיח בן דוד כי כתב רבנו הרמב"ן (שיר השירים ח, יב: ומלחמת חובה צו, ט): "ראשית הגאולה העתידה תהיה ע"פי רשיון המלכויות ויהיה קצת קיבוץ גלויות ואח"כ יוסיף השי"ת שנית ידו..." וכן כתבו כל גדולי ישראל ובראשם רבנו האור החיים הקדוש (ויקרא כה, כה) "הגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם, הטוב לכם כי תשבו חוץ, גולים מעל שולחן אביכם..." וכן כתבו כל גדולי המקובלים בצפת שהגאולה השלישית קלה הרבה מגאולת מצרים כי תהיה ע"פ הטבע ואין צורך כל כך לשנות סדרי בראשית ושדוד מערכות" (ר' משה בן מכיר בעל "סדר היום") ולכן קמו ועלו מן הגלות להתיישב ולבנות הארץ השוממה ולא חיכו עד שיבוא משיח בן דוד, כי ידעו היטב שיחד עם האמונה והציפיה לישועה מחוייבים אנו לעשות צעדים טבעיים מצדנו לכבוש את הארץ ולהפריח שממותיה ולכן חובה מוטלת על כל איש ישראל לחבב את א"י ולבוא אליה מאפסי ארץ בתשוקה גדולה כבן אל חיק אמו (בעל ספר חרדים: והשל"ה שער האותיות אות קדושה).

השיבה לציון היא שיבה לחיות העולם כי "ציון היא עיקרו של העולם והיא החיות של כל העולם ולכן שיבת העם היהודי לציון היא שיבה לחיות האלוקית, לדבקותו לאדון הבריאה, והיעדר ישראל מא"י מהווה היעדר אמונה, היעדר דבקות בנצח, והקב"ה זועק ומתאבל על הגלות על החורבן וכפי שזה בא לידי ביטוי בתפילת מרן אור החיים הקדוש בתפילתו להקב"ה שלא יעכב קיבוץ גלויות אלא יקבץ נפוצות ישראל וישיבם למקור טהור שהוא "ארץ ישראל" הטהורה מכל ארצות תבל (עיין אור החיים לשמות כא, ז: ויקרא ו, ב: וסידור "כתר נהורא" שבו נדפסה תפילתו).


וכתב עוד מרן אור החיים 
(פ. בלק עה"פ אראנו ולא עתה): "וקם שבט מישראל - שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם בדרך הטבע" כי הקב"ה חפץ "באת ערותא דלתתא" כדי שהעם יהיה שותף פעיל בבנין הארץ ובהחזרת השכינה למקורה וכן כתב בעל "דרישת ציון" (הרב קלישר), "כי ראשית הגאולה על ידי התעוררות רוח נדיבים ועל ידי רצון המלכויות לקבוץ מעט מיני פזורי ישראל לאדמת קודש" וכתב בספר "שביל הזהב" שמצוות ישוב א"י מקרבת רחוקים ומאחדת כל הקרעים אשר בבית ישראל, ולכן בעיסוק בנין הארץ והפרחתה יתאחדו הגופות והנפשות של ישראל להיות חטיבה לאומית אחת הנושאת דגל האמונה והיחוד.

גאולה טבעית וגאולת התשובה

חז"ל לימדונו שבשתי דרכים תופיע הגאולה: א- בדרך של תשובה ואז תהיה גאולה מהירה ובשמחה. ב- בדרך טבעית ע"י יסורים קשים שמאלצים אותנו לשוב למורשתנו וכדברי חז"ל "זכו - אחישנה" "לא זכו בעיתה", באיטיות וביסורים (סנה' צח, א) ולכן השיב אליהו לריב"ל "היום אם בקולי תשמעו" כלומר ע"י תשובה היא תבוא במהירות ואם לא אז יש לה זמן קצוב "בעיתה" שתבוא אפילו בלי תשובה וכדעת רבי שם בסנהדרין כי זהו הייעוד שהועיד ה' לעולם שישנו קץ לגלות לשליטת כוחות הרע, ומכוח זה הגאולה חייבת להופיע גם כשישראל ירודים מבחינה רוחנית (אור החיים ויקרא כה, כה) והנה בימינו הגאולה צומחת בשילוב שתי דרכים - הדרך העיקרית היא הטבעית, מלווה ביסורים, בקורבנות ובדרך של תשובה, והקב"ה גם בדרך הטבע הוא מאיץ את הגאולה בהתאם לתשובת העם, ולכן קיבוץ גלויות וישוב הארץ הם יסוד הגאולה.

בדורות האחרונים התעוררו יהודים פשוטים וחכמים לעלות לארץ, והגר"א כתב ודיבר שעל ידי בנין הארץ נינצל מהיסורים הנוראים של חבלי משיח, והוא בעצמו יצא לעלות לארץ, ומן השמים הורו לו לחזור הביתה ואחר פטירתו עלו תלמידיו בשנת 1809 בראשות ר' ישראל משקלוב בעל "פאת השולחן" והם הקימו שכונות בירושלים שמחוץ לחומה.

והנה לו חכמו היהודים ועלו לארץ ועסקו ביישוב הארץ ובבניינה לא היה שואה בישראל, וגם הבעיות עם הערבים לא היו צצות, והיהודים לא היו מתבוללים, והאנטישמיות לא הייתה גוברת והייתה קמה מדינה שמתעצמת מכל הבחינות.

ולצערנו רק בצרות של השואה אילצו את היהודים באירופה לקום ולעזוב את הגלות ולהקים מדינה עצמאית בא"י, ומכאן כמה גדולה "עצמאות ישראל" שמצילה יהודה, מרחיבה גבולות הארץ ותחולת קדושות המצוות ולכן יש לשמוח בשמחת העם, הקב"ה והארץ

שהתנערו מעפר הגלות, משפלות, ומדכאונות לו היינו זוכרים להיענות לקריאת גדולי ישראל כמו הרמב"ן, ריה"ל, אור החיים, הגר"א, הרב אלקלעי, הראי"ה קוק, היו היהודים ניצלים מפוגרומים ופורענויות שבאו עליה בארצות פזוריהם, ועוד היו עולים ליישב את ארצם ומשקיעים את מרצם וחילם לטובת עמם ונחלתם ולא היו נותנים מדעם, חכמתם ומרצם לגויים.

וכתב מרן הראי"ה קוק בספרו אורות (אורות התחיה פרק מ): "הדור הראשון של עקבתא דמשיחא בהתחלת הקץ המגולה של ישוב ארץ ישראל הוא מכשיר את החומר של כנסת ישראל... וכשיתחזק הכח החומרי של האומה, אז יתגלו כל הסגולות הרוחניות הקדושות שבה ותשוב התורה וכל מאורותיה לאיתנה להיות אור עולם". ולכן אמרו רז"ל שגאולת ישראל קימעא קימעא (ירושלמי ברכות פ"א הל' א) וככל שהעם הולך ומשתכלל הן בגשמיות והן ברוחניות, היא הולכת ומתגלית עד שתשיג את שיאה.

ונשאלת השאלה, למה הקב"ה לא מביא את הגאולה בשלמותה בבת אחת ולא בהדרגות? ויישבו חז"ל את זה במדרש תהילים (סוף פרק יח): כתוב אחד אומר "מגדול" (שמואל ב, כב, נא) וכתוב אחר אומר "מגדיל" (תהלים יח, נא) ר' יודן אומר לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת אלא קימעא קימעא כי אינם יכולים לסבול ישועה גדולה לפי שהיא באה בצרות גדולות ולכן באה בהדרגה... (עיי"ש), ולפי זה מוכרח להיות שבהתחלה תתגלה הנטיה הלאומית החומרית לבנות את "הקומה הראשונה" שעליה תיבה "הקומה הרוחנית" כי שתי בחינות קיימות במציאות האומה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ושניהם בונים את שתי הקומות ובלי הקומה החומרית אין מקום לקומה הרוחנית ולכן בראשית הצמיחה, יתעורר בנין הארץ על כל אורגאניה הממלכתיים (קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, פיתוח טכנולוגי, הייטק, מדעים וכו') כדי להיות בסיס מוצק לבנין הרוחני וכפי שמצאנו שספירת העומר הכרחית לפני קבלת התורה כי בתקופה זו מתקנים את המידות, ומבלי תיקון המידות לא נזכה לקבלת התורה כראוי, כי הכלל קובע שעל ההבנות שאדם מכין חלה קדושה וטהרה ומשום כך העם השב לציון מכין את המדינה מבחינה חומרית ואח"כ יבוא משיח בן דוד ויקדש כל אורגאניה וכליה, ואין גאולה בלי "אתחלתא דגאולה" וזה מה שאומר הפסוק "ואולך אתכם קוממיות" דהיינו שתי קומות הנצרכות להופעת הגאולה השלמה וכפי שהמשנה בזבחים אומרת "בונים בחו"ל ואח"כ מקדישים", והאריך בענין זה מרן הראי"ה קוק באורות הראיה (דף סג וקנט) ולכן אין לערער על יסוד זה וכל המערער הוא לקוי באמונה ואינו רואה נפלאות הבורא בתהליך הגאולה המתרחש לנגד עינינו, ועל זה נאמר "מי בז ליום קטנות" (זכריה ד, י) ואמרו רז"ל על זה במסכת סוטה (מח, ב) מי גרם לצדיקים שיתבזבז שולחנם לעתיד, קטנות אמונה שהייתה בהם" ותמוה מאוד וכי ישנם צדיקים שאינם מאמינים ח"ו? ופירש מרן הרצי"ה קוק (עיין בספר שיחות הרצי"ה - א"י דף 239) כלומר ישנם צדיקים שאינם רואים ומכירים בנסים של ה' בחיינו היומיומיים בארץ ואינם רואים תהליך הגאולה ומסתייגים ממנו, וזוהי כפירה המתלבשת בצדקות, וכפירה זו מעכבת השלמת הגאולה (לנתיבות ישראל ח"ב עמוד קנט-קס) ועל זה אומר דוד המלך "לכו וראו מפעלות נורא עלילה בני אדם" (תהלים סו, ה) כלומר שכל יהודי בימינו חייב לראות מפעלות ה' בכיבוש הארץ, בבניינה, בהפרחת שממותיה, בקיבוץ גלויות שהיא סממני הגאולה.

עצמאות ישראל אינה רק בעלת משמעות, השקפתית שנובעת מהיות הפרט והכלל בני חורין אלא יש לה השלכות הלכתיות וכדלהלן:

קיום מצות ישיבת א"י תלוי בעצמאות ישראל לפי כמה דעות בראשונים שלא מספיק רק בישיבה אלא עיקר המצוות כתב בעל "ישועות מלכו" (ר' מקוטנא) "עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש א"י שתהיה תחת שלטונו ולכן היום בהקמת מדינת ישראל והארץ נשלטת על ידינו, המצוה לכו"ע היא מצוה מדאורייתא.

חיוב המצוות התלויות בארץ: הסרת שעבוד הגויים מעלינו בארצנו היא תנאי יסודי לחיוב המצוות התלויות בארץ וכפי שכתב בעל ספר הלכות א"י (שחובר בתקופת הרא"ש): "שאם תהיה עיר אחת מיוחדת לבירת א"י והשדות מיוחדות לישראל, זוהי קדושתה וחייבים במעשר מן התורה.

נחלקו הראשונים אם בבית שני המשיכו להתענות תענית ט' באב בגין החורבן הראשון או בבנין השני פרקו מלהתענות ואדרבה נהפך ליום ששון ושמחה ולמועדים טובים - ורק אחרי חורבן בית שני, שבו להתענות? דעת הרמב"ם שאכן בימי בית שני התענו וכתב השפ"א שטעמו של הרמב"ם משום שלא הייתה מלכות לישראל ולכן בהיעדר המלכות כיוון שהיו כפופים תחת מלכות זרה, אפילו שהמקדש קיים לא חדלה התענית והרשב"ץ סובר שלא התענו כיוון שהעיקר הוא קיום המקדש, ויש מסבירים כיוון שהבעלים האמיתיים של א"י הוא הקב"ה וכל זמן שלא נבנה בית המקדש נקראת עדיין אלמנה, ורק החזרת בית המקדש יוצאת מאלמנותה ואז יש לברך, וכעין זה מצינו בסוגיא בר"ה (יח, א) לגבי המשך הצומות ופירש רבנו חננאל שם, שיש שלום שיש בית המקדש.

ולכן מחלוקת הרמב"ם והרשב"ץ היא מחלוקת רעיונית והרשב"ץ סובר שהבעלים הם ישראל וכשחזרו אז הארץ יצאה מאלמנותה, ואז יש לברך מציב גבול אלמנה וגם לא להתענות.

לגברי קריעה על ערי יהודה, כתב מרן הרצי"ה קוק כיוון שחזרה בימינו השליטה על מקום המקדש אין לקרוע על ערי יהודה.

הרואה בתי ישראל בישובן ברוך מציב גבול אלמנה ודנו הפוסקים אם דין זה נוהג רק בא"י או גם בחו"ל.

יש כאלה שאמרו שלא לברך ברכה זו כיון שהארץ חרבה, אבל לאחר הקמת המדינה הורו מרן הרצי"ה והרב חיים דוד הלוי זצ"ל שיש לברך ברכה זו, וכן נהג הלכה למעשה מו"ר הרצי"ה קוק כיוון שיש ריבונות יהודית, על ערי ישראל, והארץ הולכת ונבנית וצצים ישובים חדשים ביש"ע ובכל מרחבי הארץ.

הסרת השעבוד מחייבת אמירת הלל שהרי בפורים לא אומרים הלל כיוון ש"אכתי עבדי אחשורוש אנן", ומן השלילה נלמד בחיוב שבזמן שאנו עצמאיים וריבוניים על אדמתנו כל שכן שחייב להלל ולקלס ואמירת ההלל היא מדאורייתא וכמו שכתב החתם סופר ודעימיה.

לאור כל הנימוקים הנ"ל, חובת כל יהודי מאמין לשמוח בשמחת השכינה, העם והארץ כי אין שמחה אלא בישיבת הארץ ובבניינה (אור החיים ריש כי תבוא) וכפי שאומר הזוה"ק (במדבר קיח, א) "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה" (ישעיה ס): "בגין דחדוא לא אשתכח אלא בזמנא דישראל קיימי בארעא קדישא כי שם מזדווגת השכינה עם עמה, ואסור להיפרד משמחת הכלל, וכל מי שכופר בקדושת יום זה הוא לקוי באמונתו ואינו פועל להפגנת 'היחוד העליון' (קלח פתחי פתח א).

ומכאן מודעא רבה לכל יהודי הספוג אמונה ובטחון להכיר במעלת עצמאות ישראל, בחירות העם ובשיבתו למולדתו, וככל שיתרבה אור הגאולה תגדל האמונה, והחומר יתקדש וישיג את יעדו להיות בסיס לקדושה ולכן קודם לבנות את הצד החומרי של המדינה ע"י משיח בן יוסף ואח"כ יופיע האור הגדול של סגולת ישראל ותורתו הקדושה ותופיע מלכות המשיח שיאיר חשכת העולם.

אתחלתא דגאולה

תקופתנו היא אתחלתא דגאולה כי הגמרא במגילה (יז, א) אומרת מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא כי בגלות באו עלינו צרות ולא יכולנו להתגונן בפניהן כי היינו בשעבוד וראשית הגאולה היא היכולת להגן על עצמנו פיזית מפני הפוגרומים, הרציחות וההתקפות של הגויים וב"ה קמה מדינה עם צבא חזק בס"ד ומפחידה את הגויים לבל יפגעו ביהודים.

ומה שמתקיפים המתנגדים את תקומת המדינה, אין צדק בדבריהם כי הגאולה השלישית צומחת אומר המהר"ל ממקור טמא כדי לסתום פיות המקטרגים ולכן היום אין עם ישראל עובד ע"ז ולא מושחתים כפי שהיו בבית ראשון אלא יש בהם מידות טובות של מסירות נפש, חסד, צדקה, הקרבה וכו'. ולכן העם הולך ומשתכלל, ואין גלות שלישית, "תם עוונך בת ציון לא יוסיף להגלותך" (איכה ד) ואין חורבן שלישי, ואומר המדרש (שם) "מכאן ואילך אין ישראל גולים".

ולכן שזכינו להיוולד בדור גדול גדול שכל הסימנים מראים על תהליך הגאולה: קיבוץ גלויות, הפרחת השממה, בניין הארץ, תהליך התשובה וכו'.

בסיכום: מדינת ישראל אינה רק מסגרת פוליטית היא הולכת להיות "כסא ה' " בעולם וכינון מלכות ישראל לאחר אלפיים שנה, לא בא כדי להקים עוד מדינה נוספת באו"ם אלא להקים ישות רוחנית, כסא ה' בעולם שתהיה אור עולם, ונתפלל להצלחתה, שגשוגה, וקיום זה הוא יום של חשבון נפש ובירור עצמי בדבר אחריותינו.

בסיכום, אנו חוגגים על:

הקמת מדינה - שחזרה מצוות ישיבת למדינה המהודרת וכפי שכתב הרמב"ן - שלא נעזבנה ביד אומה מן האומות או לשממה".

התגשמות חזון הנביאי: חזון הנביאים מתרקם לנגד עינינו וזכינו לו אחר 1900 שנות גלות, החייאת העצמות היבשות כמבואר בנבואת יחזקאל (פרקים לו-לז).

הנס הקיומי: עם עתיק קם לתחיה להקים מחדש מלכות כי אומות עתיקות נמחקו מבמת ההיסטוריה. (רומא, יון, פרס)

דם יהודי אינו הפקר - לפני הקמת המדינה היו פוגרומים, רציחות, ודם יהודי היה הפקר, אחרי תקומתינו דם יהודי הוא בעל ערך ומדינת ישראל מגינה על היהודים "ואין דם יהודי עוד הפקר".

קיבוץ גלויות: יהודי מקצוות תבל מתקבצים וחוזרים למהותם העצמית.

הפרחת השממה

ועל כל אלה עלינו לשבח, לפאר ולרומם את שמך מלכנו תמיד, ורק מי שהוא כפוי אינו רואה את האור אלא את הצללים, אבל עם ישראל ממהותו הוא "מכיר טובה" ובודאי ישוב לשורש נשמתו ויפקח עיניו לראות את הנסים הגדולים ואת החובה להודות על חרותנו ופדות נפשנו שבאה לנו גם בדרך לא כשרה וכמו שקרה בתשועת גלות בבל על ידי כורש הפרסי, כך גאולתנו העכשווית נגרמה על ידי מלכי הגויים שהתעוררו לשחרר אותנו (הרד"ק לתהלים קמו, ג; והרמב"ן לדברים יב, ח) ולהביאנו לארצנו כדי לבנותה ולהכינה למשיח, להיות מגדלור לאנושות כולה.

"שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" ומה פירוש "היינו כחולמים"? ונאמרו כמה פירושים:

הראב"ע מפרש "בשוב ה'..." זה עצמו חלום, הגאולה היא חלום.

הרד"ק: כשישיב ה' את שיבת ציון אז כל הגלות הנוראה שעברנו תהיה כעין חלום בלהות שחלף.

המאירי הסביר "היינו כחולמים" על מה חלמנו במשך כל הגלות, למה ציפינו? לשיבת ציון.

ולפיכך על ידי מדינת ישראל אנו זוכים לקיום מצות ישוב א"י בהידור רב, להקים בה מלכות ריבונית שסופה להיות כסא-ה' בעולם ולכן ,ואילו פינו מלא שירה כים אין אנו מספיקים להודות" ויתקיים בנו "נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה" (ישעיה מ, כט).