לקט מקורות על מצות חינוך

לקט מקורות על מצות חינוך


 מצות חינוך בתורה ובדברי חז"ל

א. "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (דברים יא, יט) "והגדת לבנך" (שמות יג, ח).

ב. "והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד, ט) ואמרו רז"ל על זה (קדושין ל ע"א) כל המלמד את בן בנו תורה כאילו קיבלה מהר חורב.

ג. ושננתם לבניך (דברים ו, ז) ואמרו רז"ל "בניך אלו תלמידיך (יומא יט ע"ב), וכשמתחיל התינוק לדבר, אביו מדבר בלשון הקודש וללמדו תורה (ספרי לדברים י, ו), ושננתם – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך (ספרי ואתחנן, קדושין ל ע"ב).

ד. חייב האב ללמד את בנו תורה (קדושין כט ע"ב).

ה. חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה (משלי כב, ו), ואעפ"י שקטן אינו בר חיוב במצוות, יש לחנכו מדין חינוך.

ו. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו ושמרו דרך ד' (בראשית יח, יט).

ז. ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את ה' (דברים לא, יג), וכתב הרמב"ן (שם) מכאן שהאבות ירגילו ויחנכו אותם. וכן מכאן שהאבות מצווים שידעו בניהם את המצוות כי אם לא ילמדו איך ידעו (הרמב"ן לדברים ו, ז).

ח. שמור בני מצות אביך ואל תיטוש תורת אמך (משלי ב, ג), ולכן חייב אדם לחנך בנו במצוות, אם יודע לדבר אביו מלמדו הפסוק "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (תענית ט ע"א), ואם יודע להתעטף בציצית ירכוש לו ציצית (סוכה מב ע"א).

ט. האב חייב להשכיר 'מלמד' לבנו ללמדו תורה, אומנות... (קדושין כט ע"ב), וכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו (סנהדרין יט ע"ב, ומורה נבוכים ח"א ז).

י. חינוך הבנות נמסר לאמא לחנך בנותיה בדרך ישרה להיות צופיות הליכות הבית, לארוג, לתפור, לבשל, ללמדן צניעות וטהרה, וענייני אמונה הנוגעים לנערות לפי שנות חייה.

יא. שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך (משלי א, ח), מכל האמור יוצא שעל האב מוטלת החובה לחנך בניו ועל הבן לשמוע.

יב. אל תגעו במשיחי, אלו תינוקות של בית רבן (שבת קיט ע"ב). קנאת סופרים תרבה חכמה (בב"ב כא ע"א, ותנדב"א כא).

יג. אם ראית עיירות נתלשות ממקורן בארץ ישראל, דע שלא החזיקו בשכר סופרים ובשכר משנים (פתיחתא דאיכה רבתי).

יד. ייסר בנך ויניחך ויתן מעדנים לנפשך (משלי כט, יז), ואמרו רז"ל על זה במדרש (תנחומא פ' שמות) אם תרצה להיות במנוחה, בהשקט ובשלווה בעולם הזה תייסר את בנך בקטנותו, ותדריכהו על דרך הטובה והישרה ואז יהיה מקורו ברוך (משלי ה, יח).

טו. אם ראית בן חכם, בידוע שאביו חינכו בקטנותו (משלי יג, א), ואדוניה שלא עצבו דוד אביו – מרד (מלכים א ו).

טז. יסוד האומה ביחס העתיד שלה, תלוי ביסוד החינוך (לנתיבות ישראל).

יז. מטרת החינוך הוא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת שהנקודה המרכזית שבה לעשותו טוב וישר (אגרות הראי"ה ח"א אגרת קע עמ' ריח).

יח. מצוה על אביו... לחנכו בקדושה (הרמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ח).

יט. כתב המאירי (חיבור התשובה מ"ב פי"א): אין אדם בטבע תחילתו עניינו בעל מעלה "ועיר פרא אדם יולד" (איוב יא, יב), אלא שמכל מקום צריך להרגיל התינוק מעט מעט במעלות שהתינוק בקטנותו מוטבע במידות אשר ירגילוהו בו קרוביו ומנהיגיו.

כ. על אמו של ר' יהושע בן חנניה אמרו רז"ל "אשרי יולדתו" (אבות פ"ב מ"י), שהיתה אמו לוקחת את עריסתו לבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה.

כא. כתב מרן החפץ חיים (משנה ברורה סימן מז סק"ב): ותמיד תהיה תפילת האב והאם שגורה בפיהם להתפלל על בניהם שיהיו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות.

כב. שלמות האב ניכרת במה שהוא עושה כל מאמץ שגם בניו ילכו בדרך ה' ויהיו עבדיו נאמנים להקב"ה.

כג. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים ומגדילים אותם, כך דברי תורה מעלים את לומדיהם ומגדלים אותם (ספרי האזינו).

כד. בלי השתדלות ובלי לימוד מוסר, לא יחסר לאדם כל המידות הרעות שמנו חז"ל (חזון איש – אמונה וביטחון ד, א. מורה נבוכים ח"א ז, וח"ב לד, וספר מוסר אביך למרן הרב קוק זצ"ל).

כה. תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה (קדושין מ ע"ב, ב"ק יז ע"א, ירושלמי חגיגה פ"א ה"ז).

כו. את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם אני ה'... (ויקרא יח, ד), ופירש הכתב סופר (שם, בספרו "כתב סופר") המשפטים והחוקים ניתנו על מנת שהאדם ילך בהם היינו שיעלה בהם מחיל אל חיל ולא שיעמוד תמיד על מדריגה אחת.

כז. "החינוך מעצב את האדם", "וכשם שאין תפוח ראוי לשמו כל זמן שלא הבשיל, כך אין בריה אנושית ראויה לשמה לפני שנתחנכה" – וחינכת את הילד יצרת בן אדם (משוררים גויים), ולכן התורה גורסת "אין האדם נעשה אדם אלא ע"י החינוך (עיין זוה"ק פ' אמור צא ע"ב, ואור החיים לויקרא כו, ג סימן כג).

כח. לא טוב היות האדם לבדו (בראשית ב, יח) ואמרו על זה שהאדם בחייו הוא "בריה חברתית" כאמרם "או חברותא או מיתותא" (תענית כג ע"א, ובב"ב טז ע"ב).

כט. התורה היא "אמון פדגוג" (בר"ר א, א).

ל. ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם... למען ירבו ימיכם... (דברים יא, ט) – אם למדתם את בניכם ירבו ימיכם וימי בניכם (דברים יא, כא. סוכה מב ע"א, ספרי ורש"י לדברים ו, ז. תוספתא חגיגה א, א).

לא. ויש מי שאמר "ילד בלי חינוך מוטב שלא יולד".

לב. כל המלמד בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (סנהדרין יט ע"ב, וצט ע"ב).

לג. התלמידים קרויים בנים והרב קרוי אב (רש"י לדברים ו, ז. רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ב, שו"ע יו"ד סי' רמה סע' ג).

לד. חייב אדם בכבוד רבו יותר משל אביו (טור יו"ד סי' רמב, א) כי אביו מביאו לחיי עולם הזה ואילו רבו מביאו לחיי עולם הבא (ועיין ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א).

לה. מחנך מובהק מרכז כל כוחו כדי לגלות את התכונות המצויות בתלמידו.

לו. עיקרו של החינוך הוא להנחות את הנפש לקראת הטוב, לגלות את הטוב שבה.

לז. אדם מגיד לבניו, כך אני עושה, כך היה אבי עושה כדי שהם יעשו כך (ספר חסידים סימן תקכג).

לח. האדם הישר צריך להאמין בחייו כלומר שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו שהם טובים וישרים ושהם מוליכים בדרך ישרה (אורות התורה יא, ב. צדקת הצדיק קנד. שיחות הר"ן אות קמ).

טל. האדם נקרא "מהלך" ולא "עומד", וצריך ללכת ממדרגה למדרגה ולא לעמוד לעולם בניגוד למלאכים שנקראים עומדים "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג, ז. תניא – חינוך קטן).

מ. החלק החשוב ביותר במסגרת החינוך האמיתי הוא היושר וההגינות, וחינוך ללא אמת אינו מתקיים כי חסר תשתית.

מא. בן חכם מוסר אב, ולץ לא שמע גערה (משלי יג, א).

מב. אין היופי בתלבושת אלא במידות יפות. ו"דרך ארץ קדמה לתורה" (ויקר"ר ט, ג).

מג. קשה עונשן של מידות יותר מעונשן של עריות (יבמות כא ע"א).

מד. אל תתחבר לאיש שמידותיו מושחתות, הוא ישחית את מידותיך קודם שתחזירהו למוטב (הראב"ע).

מה. מבחר המידות השתיקה (חז"ל ).

מו. תיקון המידות הוא ריפוי הנפש וכוחותיה (הרמב"ם בשמונה פרקים).

מז. יפה תואר בלי מידות טובות וישרות דומה ליין שפג טעמו (חז"ל).

מח. ישיבת חבורה רעה מקנה מידות רעות (חז"ל).

מט. מעלות המידות הן שלוות הנפש ובריאותה (חז"ל).

נ. צריך אדם לשמור את שיווי המשקל בכל מידותיו (חז"ל).

נא. גדול חמה – נושא עונש (משלי יט, יט).

נב. רוב הבנים דומים לאבותיהם כי הם השרשים (הראב"ע), וכמעשה אבות יעשו בנים (ראב"ע).

נג. מעשה אבות סימן לבנים (סוטה לד ע"א).

נד. תפארת בנים – אבותם (משלי ז, ו).

נה. ברא כרעא דאבוה, כלומר הבן הוא ברך אביו (עיין עירובין ע ע"ב, ורש"י לכתובות צב ע"ב).

נו. יסוד האומה ביחס העתיד שלה תלוי ביסוד החינוך וכבר נודע מכל חכמי לב כי התיקון בחינוך הוא תיקון בכל (הראי"ה קוק באיגרותיו).

נז. כל אדם צריך לדעת שקרוי הוא לעבוד על פי אופן ההכרה וההרגשה המיוחד שלו עפ"י שורש נשמתו, ובעולם זה הכולל עולמות אין ספור ימצא את אוצר חיי (אורות הקודש ח"ג, עמוד רכא).

נח. דע את עצמך ואת עולמך, דע את הגיוני הלב שלך ושל כל הוגה וחושב, מצא את מקור החיים שבקרבך ושממעל לך שמסביבך את פארי הדורות החיים שאתה שרוי בתוכם (אורת הקודש ח"א ע' פג).

נט. שלמות האדם מעבודת עצמו ולא במתנה (עין איה ברכות ח, אות לה).

ס. טבע האדם תורה עם דרך ארץ, ובאדם יש תשוקה פנימית לדאוג לצרכיו ההכרחיים (עין איה ברכות לה אות ט ואות י).

סא. האדם מוצא את עצמו בעצמו... (עולת ראי"ה א ע' ג).

סב. המחלה הנוראה של הדור אין מקומה לא בלב ולא ברגש לא בתאווה והפקרות אבל יסודה של המחלה הוא המוח, כוח המחשבה (עקבי הצאן – מאמר הדור).

סג. בכלל לא טובה היא שיטת המלחמה בין החול ובין הקודש, הכרח הוא שנמצא איזה דרך שלום (מאמרי הראי"ה עמוד 407).

סד. כל לימוד, כל התרוממות רוחנית צריך להיות מבונה על היסוד של הרגשה הטבעית וההשכלה הטבעית (מאמרי הראי"ה).

סה. הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (נדה טז ע"ב, וברכות לג ע"ב ורש"י שם).

סו. אמר ר' יוחנן: אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב, כא) יהב חכמתא לחכימין, וכתיב (שמות לא, ו) "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה (ברכות נה ע"א).

סז. כל אדם ראוי להיות חכם או סכל (הרמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ב).

סח. כל הכוחות הנטועים בכל נפש מישראל אין לחשוב שהוא רע גמור להיות הפכו, כי אין לך שום מידה וכוח שאין בה צד טוב גם כן רק שישתמש בה כלפי רצון השי"ת (צדקת הצדיק אות מז).

סט. אמר ר"ל מאי דכתיב "אם ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן (משלי ג, לה), הבא להטמא פותחין לו, והבא להיטהר מסייעין אותו (שבת קד ע"א).

ע. מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו (מכות י ע"ב, במדב"ר כ, א. תנחומא פ' בלק ח).

עא. מאימתי יצר הרע שולט באדם, רבי סובר משעת יצירה, ואנטונינוס סובר משעת יציאה והודה לו רבי (עיין סנהדרין צא ע"ב, וקיא ע"ב, ונדה ל ע"ב).

עב. אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ (סוכה נב ע"ב).

עג. יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון (אבות פ"ב מ"ב).

עד. קטן אוכל נבלות, אין בית דין מצווים להפרישו (יבמות קיד ע"א), וכתב הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ז הל' כז-כח) על זה בכל זאת מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה.

עה. שותא דינוקא בשוקא, או דאבוה או דאימיה. ופירש רש"י מה שהתינוק מדבר בשוק, מאביו או מאימו שמע (סוכה נו ע"ב).

עו. ר"י אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו – בנו קודמו (קדושין כט ע"ב).

עז. לעולם יהא אדם נותן לב תמיד להשגיח על ענייני הבנים ולהתמיד בתוכחתם בין גדולים בין קטנים (מאירי קדושין ל ע"א ורש"י שם).

עח. עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג, יח), מה עץ קטן מדליק את הגדול, אף ת"ח קטנים מחדדים את הגדולים, והיינו דאמר ר' חנינא: הרבה למדתי מרבותי, מחברי יותר יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולם (תענית ז ע"א).

עט. לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהיה אימתו עליהם וילמדו ממנו במהרה (רמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ה).

פ. אם ניכר לרב שהתלמידים מתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם... חייב לרגוז עליהם ולהכלימם בדברים כדי לחדדם וכעין שאמרו חז"ל "זרוק מרה בתלמידים" (רמב"ם הל' תלמוד תורה פ"ד ה"ה).

פא. ממדרגות החכמה והאחרונה שבהן הוא להשפיע מחכמתו לזולתו והיא היא המעמדת והמקיימת תורה ללומדיה (מאירי לנדרים נה ע"א).

פב. כל המלמד את בן חברו זוכה ויושב בישיבה של מעלה... וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה, מבטלו בשבילו (בב"מ פה ע"א).

פג. כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם מוות (תענית דף ז ורש"י שם, ותוספות פסחים נ ע"ב).

פד. אל גינת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל (שה"ש ו, יא), ואמרו רז"ל למה נמשלו ת"ח לאגוז? אלא מה אגוז זה אעפ"י שמלוכלך בטיט וצואה, אין מה שבתוכו נמאס, אף ת"ח אעפ"י שסרח אין תורתו נמאסת (חגיגה טו ע"ב).

פה. תנא דבי אליהו: לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשא (ע"ז ה ע"ב).

פו. כתב המשורר הצרפתי ויקטור הוגו "חינכת את הילד, יצרת בן אדם".

פז. אין האדם נעשה אדם אלא ע"י החינוך, ולעולם אין בו אלא מעין חינוכו.

פח. ילד בלי חינוך מוטב שלא יולד.

פט. חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו (טור שו"ע יו"ד סי' רמב, א), כי אביו מביאו לחיי עולם הזה, ואילו רבו מביאו לחיי עולם הבא, וכן מפורש בירושלמי (חגיגה פ"ב ה"א).

צ. בדוד נאמרה שכיבה, וביואב נאמרה בו מיתה, אלא דוד שהניח בן כמותו לא מת אלא שכב, ואילו יואב שלא הניח בן צדיק כמוהו נאמרה בו מיתה (בב"ב קטז ע"א).

צא. מה זרעו בחיים אף הוא בחיים (תענית ה ע"ב).

צב. וכל בניך למודי ה' (ישעיה נד, יג), ואמרו רז"ל אל תקרי בניך אלא בוניך (סוף מסכת ברכות, שבת קיד ע"א, ותנדב"א יז).

צג. נאמר כי אם בתורת ה' חפצו (תהלים א, ב), וכתוב אין לומד אלא במקום שלבו חפץ (ע"ז יט ע"א)? והתירוץ שחפצו של היהודי מוצא שלוותו ובטחונו רק בתורת ה' שהיא משאת נפשו וגילוי ישרותו הטבעית.

צד. כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם: אל לו לאדם לנהוג בפרישות אם זה בא על חשבון חובותיו לאשתו ולילדיו הקטנים, וכן להוריו הזקנים, שאין להם כח להשתכר למחייתם (המספיק לעובדי ה' - שער הפרישות, ועין איה מעשר שני טז).

צה. כתב רבנו אברהם בן הרמב"ם (שם): שלפני שאדם מפלס לו דרך אישית מרוממת, עליו לקיים את מה שמחייב את כל עם ישראל.

צו. כתב הפלא יועץ (ערך חינוך) וגם על הבנות חיובא רמיא לחנכן ולהרגילן בכל שלמות ובכל מידות טובות, וביותר שיסתפקו במועט... ושלא תהיינה עצלניות ולא דברניות...

צז. אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק בכבודו עמהם שלא יביאם לידי מכשול, אלא ימחול ויעלים עיניו מהם... (שו"ע יו"ד סי' רמ ס"ק י"ט).

צח. כשתדריכי בניך ובנותיך לדרך טובה, יהיו דברים רכים וחנונים בדברי מוסר המתיישבים על הלב (איגרת הגר"א).

צט. כתב ה"פלא יועץ" (ערך אהבת הבנים): שיש לו האב לפעמים לעשות את עצמו כחרש שאינו שומע...

ק. כתב בעל ראשית חכמה (פרק גידול בנים): וצריך אדם לאהוב את בניו בנפשו אלא לא יראה להם אהבה אלא מצפינה בלבו כדי שלא יהיו עליו געגועין.

קא. וילמד אדם לבנו כשהוא קטן, לנשק יד אביו ואמו ורבו... (ראשית חכמה פרק גידול בנים).

קב. ותמיד תהיה תפילה שגורה בפי אב ואם להתפלל על זרעם שיהו לומדי תורה וצדיקים ובעלי מידות טובות (השל"ה – שער האותיות ד"ה עיקר, ומשנה ברורה).

קג. וכל מי שאינו מקפיד על אשתו ועל בניו ובני ביתו ומזהירן... עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועון, הרי זה חוטא (רמב"ם סוף הל' סוטה, טור שו"ע אהע"ז סי' קעח).

קד. התפילה על בני חיי ומזוני היא רק כדי שתהיה לנו הרחבת הדעת ושלוות הנפש כדי ללמוד תורה ולקיים מצוותיה בלי הפרעות ובלבולי דעה.

קה. כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה (רמב"ם הל' ת"ת פ"א ה"ח).

קו. ושננתם לבניך (דברים ו, ז), שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם לא תגמגם ותאמר, אלא אמור לו מיד... שנאמר "אמור לחכמה אחותי את" (משלי ז, ג. וסנהדרין ז ע"ב).

קז. כל הלומד תורה על מנת ללמדה מספיקים בידו ללמוד וללמד (אבות פ"ד מ"ה).

קח. להכשיר מורים טובים ומכובדים על הבריות מלאים אור של חיים בריאים ורוח איתן של יהדות ואמונה שלמה (איגרות הראי"ה ח"א עמ' קסט).

קט. החינוך האידיאלי של האיש הפרטי הלוא הוא ההוצאה מכח לפועל, מההעלם לגילוי, את הכוחות והכשרונות הנמצאים בנפש הלב בטבעה או הראויים לפי טבעה להתקבל בה ביותר מתוך ההשפעות החינוכיות השונות (מרן הרצי"ה קוק – לנתיבות ישראל ח"א עמ' ו). 

קי. הגר"א כתב בספרו אבן שלמה: כל עבודת ה' תלוי בתיקון המידות וכל החטאים מושרשים במידות רעות.

קיא. ותרץ הנערה ותגד לבית אמה, ופירש רש"י "אין הבת מגדת אלא לאמה" (בראשית כד, כח).

קיב. פינת יסוד האומה הישראלית מיום היותם לעם, הוא רק בתנאי זה שיקבלו על עצמם שלא תכרת עבודת ה' מבניהם ובני בניהם עד עולם (דבר בעתו פי"ג).

קיג. קדושת ארץ ישראל מחנכת לשילוב החומר והרוח, החול והקודש, כי החול בארץ ישראל הוא קודש, והקודש השמימי מתברך לפי הערך התחייתי של החול (חכמת הקודש לראי"ה קוק עמ' סד).

קיד. העיקר בחינוך אהבת התלמידים כבנים שנאמר "ושננתם לבניך" (דברים ו, ז), ואמרו בספרי (שם) אלו התלמידים שקרוים בנים (ועיין בספר המצוות לרמב"ם מ"ע יא).

קטו. היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות (דברים כו), בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (ברכות סג ע"ב, ועירובין נד ע"ב, ורש"י לשמות יט, א).

קטז. אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות סג ע"ב).

קיז. כל המונע תוכחה מבנו מביאו לידי מיתה (ילקו"ש משלי יג, ורש"י למלכ"א א, ו).

קיח. טוב היה לאדוניה אם עצבו אביו על כל עבירה שהיה עושה משחוק שהראה לו, ולבסוף נהרג עליו (רש"י לקהלת ז, ג).

קיט. למד לבני ביתך דרכי חיים להסתפק במזונות קלים (רש"י לחולין פד סוף ע"א).

קכ. תלמידו של אדם חביב עליו כגופו (ילקו"ש דברים ד, כח. ותנחומא). והתלמידים נקראים בנים (דברים ו, ז וספרא, ורש"י לקדושין ל ע"ב).

קכא. הרבה תורה אדם לומד מתלמידיו, הרבה תורה למדתי מרבותי... ומתלמידי יותר מכולם (תענית ז ע"א).

קכב. אינו דומה הלומד מעצמו ללומד מרבו (כתובות קיא ע"א).

קכג. לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה (חולין סג ע"ב) וכתב הרמב"ם במוסר לבנו "בהרבות דברים ירבו טעותיכם".

קכד. אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם (גיטין מג ע"א).

קכה. אין דברי תורה מתקיימים אלא בהוצאת הפה דכתיב "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד, כב), אל תקרי למוצאיהם אלא למוצאיהם בפה (עירובין נד ע"א).

קכו. המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה (ירושלמי עירובין פ"ה ה"א, ושוחר טוב מזמור כה אות ו).

קכז. אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן (שבת קיט), ואין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה לישראל (אסת"ר ז, יז), ואין העולם יכול לעמוד בלא תורה (תנחומא האזינו ג).

קכח. אין הקב"ה מושיע לישראל אלא על שעוסקים בתורה.

קכט. אין הקב"ה פוסל לבריה אלא לכל הוא מקבל (שמו"ר יט, ד).

קל. אין הקב"ה משלם אלא מדה כנגד מדה (שמו"ר א, כב).

קלא. אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש (שבת קיט ע"ב).

קלב. חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר (משלי יג, כד).

קלג. בן חכם ישמח אביו, וכסיל אדם בוזה אמו (משלי טו, כ).

קלד. אל תמנע מנער מוסר, כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג, יג).

קלה. טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת (משלי כז, ה).

קלו. שבט ותוכחת יתן חכמה, ונער משולח מביש אמו (משלי כט, טו).

קלז. בן חכם מוסר אב ולץ לא שמע גערה (משלי יג, א).

קלח. כי שתיים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות נשברים (ירמיה ב, יג).

קלט. האדם הוא מדיני מטבעו (הרמב"ם במו"נ ח"ב, מ), האדם נברא מדיני (חובת הלבבות). 

קמ. חכם גדול אתה ודרך ארץ בך (מסכת כלה ט).

קמא. חכם לב יקח מצוות (משלי י, ט).

קמב. חכמה בלא מוסר כטבעת בלא אבן (מאירי למשלי א, ב-1), וחכמה בלי מוסר כאהל בלי מיתרים (מאירי שם).

קמג. חכמה שלמדתי באף היא שעמדה לי (הרמב"ם הל' ת"ת פ"ג הי"ב).

קמד. חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח, א).

קמה. חכמת הטבע מצרנית לחכמה אלוהית (הרמב"ם בהקדמה למורה נבוכים).

קמו. והחכמה מאין תמצא (איוב כח, יב), ודרשו חז"ל: מאותם שעושים עצמם כאין (פס"ז נצבים ל, יב).

קמז. חכם עדיף מנביא (בב"ב יב ע"א, וירושלמי ברכות פ"א ה"ד).

קמח. חכם אינו מדבר לפני מי שגדול ממנו (אבות פ"ה מ"ו, אבדר"נ לז, יב).

קמט. חכם אוהב את אומנתו (בר"ר לב, ב).

קנ. טוב רש (עני) הולך בתומו, מעיקש דרכים והוא עשיר (משלי כח, ו).

קנא. טוב רש מאיש כזב (משלי יט, כב).

קנב. טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז, יב).

קנג. טוב לגבר כי ישא עול מנעוריו – עול תורה, עול מלאכה (איכ"ר ג, כד).

קנד. כתב הראי"ה קוק (מוסר אביך, ערך אמונה יג): החינוך הפשוט מתחיל משבא הילד לכלל איזה הכרה, והחינוך המדעי מתחיל משיצא לאויר העולם, והאמונה מהתחלת היצירה. "והתקדישתם והייתם קדושים" (ויקרא יא, מד).

קנה. הגיל הרך מסתיים בין גיל חמש לשש (כתובות נ ע"א).

קנו. דברי חכמים בנחת נשמעים (קהלת ט, יז).

קנז. האב והאמא שווים שניהם בין למורא ובין לכבוד (הרמב"ם הל' ממרים פ"ו ה"ב).

קנח. הצימאון לה' נמצא אצל ילד קטן באופן טבעי (מאמרי הראי"ה עמ' 32).

קנט. עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ לתורה (ויקרא רבה פ' ט, ג).

קס. אחרי הפעולות נמשכים הלבבות (ספר החינוך מצוה טז, לא, מו).

קסא. מלמד שאינו הולך בדרך טובה אע"פ שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו, אין מתלמדים ממנו עד שובו למוטב... ואם הרב אינו דומה למלאך ה' צבאות אל יבקשו תורה מפיהו (רמב"ם הל' ת"ת פ"ד הל' יא)