הסוכה הגנה ומבצר

הסוכה הגנה ומבצר


א-     הסוכה מבצר הגנתי רוחני

איתא במדרש (ילקו"ש ויקרא כג) רבה בזכות שאמר אברהם "השענו תחת העץ" חייך שאני פורע לבניך... "בסוכות תשבו שבעת ימים" (בראשית יח, ד) והסבר הענין כך: אברהם היה מזמין אורחים באשל שנטע והיה בוחן אותם אם הם מאמינים בה' או בע"ז, ולכן בזכות שהיה מכניס אותם תחת כנפי השכינה זכו בניו לענני כבוד שסיככו עליהם וזכו לדורות למצות סוכה שנקראת "צלא דמהימנותא" ולכן סוכה בגימטריה 91 והיא צירוף של שני שמות הקודש, הויה ואדנות, ולכן כשאדם יושב בתוך הסוכה הוא יושב תחת השראת השכינה, ושני שמות הקודש מסככים אותו ומהווים שני צינורות השפע שע"י משפיע הקב"ה חיות ושפע לנבראים, ולכן הוא גם בגימטריא "אמן" (91) כי הוא משפיע אמונה ובטחון לאדם העושה סוכה ויושב בצילה ולכן דוקא אחרי ההיטהרות וההזדככות בר"ה וביוה"כ האדם נעשה כלי לקבל את האורות העליונים, וכן בזכות הסוכה אנו מקבלים את התורה שהיא משפיעה אמונה לאדם וכן פירט המשורר בשיר המפורסם "סוכה ולולב" שמושר בסוכות. וכתב הזוה"ק (קג, ב) בשעה שאדם יושב בסוכה שהיא "צלא דמהימנותא" השכינה פורסת את כנפיה עליה, כי הישיבה בסוכה, כתב מרן האריז"ל גורמת שנהיה מוקפים ב"אור מקיף", דהיינו אור המקיף את האדם מבחוץ, והאור מזכך את גופו החומרי של האדם, ואילו האור המקיף הפנימי מזכך את פנימיות האדם, ומסיבה זו ישנם שלא ישנים בסוכה (חב"ד ובעלז) משום קדושתה היתירה של הסוכה וכלשונם "כיצד ניתן לישון במקום שמאירים בו מקיפים דבינה" ומסתמכים על דברי יעקב אבינו שאמר "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" ופירש רש"י "שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה".


וכתבו חכמי הסוד שבפסח אכילת מצה שהיא "מיכלא דמהימנותא" מזככת את האור הפנימי, ואילו הסוכה מזככת את האור החיצוני ועל ידי שני האורות מזדכך גופם של ישראל מטומאת מצרים, אבל מצות סוכה גדולה מאכילת מצה כי בסוכות אנו זוכים לאור פנימי ע"י האכילה שמזככת את גופנו – ואילו הישיבה מזככת את גופנו מבחוץ ולכן היא מצוה גדולה וחשובה ומסלקת כוחות הטומאה כי הם מתייראים ממנו "וראו כל עמי הארץ (כוחות הטומאה) כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (בני יששכר, תשרי מאמר ד סימן ז) אור הסוכה שנמשך על ישראל כאשר הם יושבים בצל הסוכה ביום ובלילה הוא האור הגדול של התורה שבכתב והתורה שבע"פ שמאיר הקב"ה מלמעלה להקיף בהם את בניו כדי לשמור עליהם מכל צר ואוייב, אור התורה הוא בחינת ענני כבוד שמגן על האדם ומלווה אותו עד יום צאתו מעוה"ז.


חג הסוכות נסמך לעשרת ימי תשובה כי לפי החסידות (קדושת הלוי פ.עקב) אי אפשר לעשות תשובה מאהבה אם לא קדמה לה "תשובה מיראה" ולכן הקדים ה' עשרת ימי תשובה שבהם ישראל עשו תשובה מיראה, ועל ידי זה יזכו לתשובה מאהבה שיהפוך להיות: אור מקיף שיגן עילהם בסוכה, ולכן נצטווינו לשבות בסוכה כדי שנהיה מוקפים, אור מקיף המקיף את היהודי מכל הצדדים בשבתנו בסוכה.

ולאור כל הנ"ל, נבין דברי חז"ל בע"ז (ג, א) בויכוח שקיים בין ישראל לגויים – למה נשתנו ישראל מכולם שרק הם עושים מצוות ומגיע להם שכר, והגויים אומרים לקב"ה, תן לנו את התורה ונעשנה, אמר להם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, וממשיכה הגמרא שם ואומרת שכל אחד הולך ועושה סוכה בראש גגו, והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא ותמהו המפרשים – למה נקראת "מצוה קלה" הרי יש בה הוצאות וטרחה לא פחות מקיום שאר המצוות? ועוד למה הקב"ה מנסה אותם דוקא במצות סוכה ולא במצוה אחרת? ולמה מקדיר עליהם את החמה כדי לאלץ אותם לברוח מהסוכה?

ויש ליישב כך: הקב"ה יודע שבקשת הגויים אינה פנימית אלא חיצונית ולכן נתן להם סוכה הדורשת טירחות גופניות כי מצד ההוצאות היא קלה כי אפשר לעשותה מקני סוף, מזרדים, מפסולת השדה, אבל הגויים אינם דבקים בהקב"ה ואינם מסוגלים לסבול עבור המצוות ולכן הקדיר עליהם חמה להורות להם שדרישתם אינה כנה אלא נובעת מקנאה, ועוד ידוע כשיהודי הולך לעשות מצוה, נוצר אור מקיף המסובב את האדם מכל צדדיו ועוזר לו לקיים ולגמור את המצוה (עיין נפש החיים שער א, פו) והקדושה חופפת עליו כאמרם (יומא טל, א) "כל המקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה", ועל ידי "אור המקיף" בורחים כל הכוחות החיצונים והוא דוחה את הקליפה, את כוחות הטומאה ועל ידי זה בה נסללת הדרך ליהודי לקיים מצוה בלי הפרעות ולכן הגויים מפחדים מחג הסוכות כי ענני כבוד הפילו פחד על הגויים ולא באו להילחם נגד ישראל (עיין רש"י לבמדבר כא, א).

וזוהי סגולתם של ישראל משא"כ הגויים אין להם "אור מקיף" שיסייע להם בקיום המצוות ולכן כשחם להם בעטו בסוכה כי אין להם "סייעתא דשמיא" משא"כ ישראל יש להם אור מקיף המסייע להם לקיים המצוות ואפילו כשמתגלות הפרעות אינם בועטים אלא מצטערים על אי קיום המצוה, ולכן הם דבקים במצוות המספקות להם "אור מקיף" ומגינות עליהם מסיטרא אחרא ומכוחותיה, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י) ושם שמים חל על הסוכה (ביצה ז, ב).


ולכן בכדי לחזק את היהודי ניתן לו חג הסוכות שבעת ימים הרומזים על שבעים שנות חייו שמקבל אור מקיף מהחג לכל ימות השנה ולכן הם מקיימים מצוה זו בשמחה רבה ובהוצאות מרובות, וכתב רבנו הגר"א שר"ה ויוה"כ הם ימי דין ואילו ימי חג הסוכות הם "ימים של רחמים" שבם הקב"ה ממתק את הדינים והופך גזירות קשות לגזירות טובות, ומשפיע בחסדו הגדול שפע רב טוב של שובע ולכן גדולה ונשגבה היא מצות סוכה אשר מגינה ומצילה מכל מיני פגעים ומרעין בישין כאמרם "כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה הקב"ה מסוכך עליו מפני המזיקים שלא יזיקו לו ככתוב "באברתו יסך לך ותחת כנפיו יחסה" (תהלים צא, ד) ונשאלת השאלה למה דוקא בסוכה יש צורך בהגנה שמימית? וכתבו המפרשים משום שיום ראשון הוא יום ראשון לחשבון עוונות (תנחומא וטור סימן תקפא), ועוונות ישראל נתכפרו להם בר"ה ויוה"כ, והמקטרגים מקנאים ומשטינים ולכן יש צורך בהגנה אלוקית כדי לסכל ת התנכלותם לישראל ומשום כך השיא לנו ה' עצה לשבת תחת צל הסוכה כדי לחסות תחת כנפי השכינה ולכן אמרו רז"ל "כל היושב בסוכה, המקטרגים פורשים ממנו, והקב"ה מצילנו מחמת הגויים", ולכן במלחמת גוג ומגוג לעתיד, אנו בטוחים להינצל בזכות הסוכה, וכן ביום הדין שהקב"ה עושה בגויים, הקב"ה עושה סוכה לצדיקים ומטמין אותם בתוכה "כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני" (תהלים כז, ה ומלאכי ג, יט) ולכן הסוכה היא מגן וצינה ליהודי מכל מיני מזיקים כי החוק האלוקי שקבע את עשיית הסוכה הוא המבצר הנצחי המגן על האומה הצייתנית לדבר ה'.


וכמו שהסוכה היא הגנה אישית, כך א"י היא משמשת כעין "סוכה לאומית" כי שתי המצוות הללו דומות ומשמשות "בית לאומי" לפרט ולכלל, והן חומת מגן ומגדל עוז מפני האוייבים ולכן אנו מתפללים "וסוכת דוד הנפולת תקים לנו בב"י" כדי שהשכינה תסכך את האומה ותאיר את כל הוויתה הלאומית להיות "מרכבה לשכינה" וכלי גדול לקליטת האור העליון, ולכן גם בעת שיבתנו לחיק מולדתנו לבנות בה מחדש את "ביתנו הלאומי" נחדיר לתודעתנו הלאומית שדבר ה' שקבע זמן שיבתנו ובנין בית ישראל הוא "החומה הבצורה" של אומתנו למרות כל המכשולים ומשטמת הגויים, ולכן ממשלת מדינת ישראל חייבת להתנער מתרבות הגויים הקלוקלת ולדעת היטב שחוקי התורה הם "המגן וצינה" של תחייתנו הלאומית ולא חוקי הגויים ותועבותיהם הגורמים גלות מחמדת לבנו. והנה למרות שאנו מקריבים שבעים כבשים בחג לשלום האומות (סוכה נה, ב) אנחנו צריכים לזכור שהם שבעים זאבים ואנחנו כבשה אחת וצריכים להיזהר מהם ולא להחניף להם ולתרבותם אלא לחכות עד שפיטת עשו וחבריו ואז "והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א, ט).