האור המקיף והאור הפנימי של חג הסוכות

א-     האור שבסוכה

חגיגת חג הסוכות היא לזכר ענני כבוד שהקיפו את עם ישראל והם הגינו רק על ישראל, והם היו פולטים את ערב רב שהיה ערבוביה של גויים שעלו עם ישראל ממצרים, וענני כבוד מגלים את אהבתו הגדולה לישראל כי הם "מאמינים בני מאמינים, וחז"ל במדרש (בר"ר מח, י) אמרו שישראל זכו לסוכות בזכות העץ של אברהם "יוקח נא מעט מים... והישענו תחת העץ" (בראשית יח, ד) ותמוה מה הקשר?

והסבירו ע"פ הזוה"ק (ויקרא קב) כי העץ ההוא היה מגלה מי הם המאמינים בה' – כשהיו מתאכסנים תחתיו מאמיני ה' היה פורס ענפיו על ראש האורחים כדי לגונן עליהם מפני השרב והשמש, ואם היו כופרים באמונת היחוד, היו הענפים מתרוממים כלפי מעלה ולא היו סוככים על אותו כופר.

ולכן הסוכה מסככת על ישראל שהם מאמינים באמונת היחוד וזכו בניו של אברהם במצוה חשובה זו לקבל התורה ולשבת בצילה.

והנה אמרנו ש"סוכה" בגימטריא 91 והיא צירוף של שני שמות הקודש "הויה אדנות" (26+65=91) ולכן אמרו חז"ל (סוכה טו) ששם שמים חל על הסוכה "וחגותם אותו חג לה' – מה חג לה' אף סוכה לה'" כי בה מצורפים שני שמות, ושני השמות מגינים על ישראל בכל הזמנים.

כתב מרן האריז"ל שכל ההשפעות שהקב"ה משפיע לנבראים באים משני שמות הקודש, כי הם צינורות השפע של ידם ה' משפיע חיות ושפע לנבראים ולכן סוכה בגימטריא "אמן" והוא שילום שני שמות הללו, שמורידים שפע לעולם ועל ידי הישיבה אנו מתקנים את צינורות השפע, ולכן אחרי הכפרה והתשובה ציוונו הקב"ה לשבת בצל הסוכה, ב"אור מקיף" המקיף אותנו מכל הצדדים ומשפיע עלינו שפע רב וטוב הבא משני שמות הקודש, ולכן בחג הסוכות מתברכים על הפרנסה, על המשכת השפע בעולם.

וכן מבואר בספרים הקדושים שעל ידי עסק בתורה שבכתב ובעל פה, אנו מייחדים את שני שמות הקודש כי שם הויה הוא כנגד תורה שבכתב, ושם אדנות הוא כנגד תורה שבעל פה, וע"י שני השמות אנו מחברים את התור העל כל מערכותיה ובאמצעות הסוכה אנו מייחדים שני שמות הקודש המצורפים וגנוזים במצות סוכה.

ולפי זה מובן למה שבחג הסוכות הוא חג נצחון של התורה וחכמיה, של "אמונת חכמים" או "סמכות חכמים" כי סמכות ההלכה וקביעת גדרי המצוה הנתונים בידי חכמים שהם "ענני העצה", ולכן רוב ההלכות של החג הם באים מצד קבלת חז"ל כגון אתרוג, הדס, ערבה ועוד ולכן השמחה בחג זה לשמוח בנצחון חכמי ישראל וקבלתם על כל הכופרים בתורה שבעל פה ולכן הלל בשמחת בית השואבה היה אומר "אם אני כאן הכל כאן" (סוכה נג, א) ותמוה הרי הלל ידוע כענו גדול וכי יוצא מפיו אימרה יוהרנית המבטאת פולחן וכבוד אישי והתרברבות כביכול?

אלא לאור האמור מובן – הלל לא להתרברב ולגלות כבוד אישי אלא בא הלל להביע שהוא מייצג את חכמי התורה שמפרשים לנו את התורה ומגלים לנו את משמעותה האוטנטית, ולכן מובן שגדולי ישראל היו משתתפים בשמחת "בית השואבה" והיו "חתני השמחה" והעם רוקד כי חג הסוכות הוא "חג האמונה", אמונת חכמים לאפוקי אמונת הצדוקים שכפרו בתורה שבעל פה ולכן העם רגם באתרוגיהם את אותו כהן צדוקי שנסך מים על גבי רגליו ורגמוהו באתרוגים ולא באבנים לרמוז לו שכפר בתורה שבעל פה שהרי "אתרוג" הוא מתורה שבעל פה והוא כפר ביסוד זה שהרי גם שיעור סוכה הוא הלכה למשה מסיני "שעורין וחציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני" (סוכה ה, ב) וגם "ניסוך המים" על גבי המזבח אינו מבואר בתורה "ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני" (תענית ג, ב) ולכן רגמונו לצדוקי באתרוגים לבסס הלכה למשה מסיני, ולכן אחדות התורה, אחדות לאומית קיימת רק בחג הסוכות, ועל זה אמר דוד בתהלים "כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו" כלומר ה' מצפין אותו בסוכה מפני מזיקים שונים, מפני התקפות מעוותות, מחשבות זרות וכל מיני מרעין בישין.

נמצא שבחג הסוכות, האמונה בתורה מתגברת ומתגדלת ועם ישראל יושב בסתר עליון כי הוא המחסה הבטוח של האדם, ורק הוא מצילו מכל תאונות רעות וכל זה כשאדם היהודי יושב באוהלה של תורת אמת והיא היחידה להציל האדם משקרים.

ולכן שאיבת המים רומזת לתורה "הוי כל צמא לכו למים" כי התורה היא "האמת המוחלטת" והעוסק בה לומד ישרות, אמת, צדיקות ואהבת הבריות אמיתית וללא התורה, האדם מסוגל להיות "חיה טורפת", ללא ריסון כי בשחרור "היצרים האפלים" הופך להיות "זאב טורף", והחייתיות שבתוכו מתפרצת והופך להיות "אלים" מילולית ומעשית, ולפיכך בחג הסוכות נצטווינו על שאיבת דעותינו והשקפותינו מאורה של תורה כי בימים שלפני הגאולה הנסיונות והדעות שונות ומשונות, התיסכולים והבלבולים רבים, וגם הטובים מושפעים ונתונים למבחן ולפעמים נופלים בפח נפש, ולכן בחג האמונה אנו מסיימים בשמחת תורה, חג שמיני עצרת כולו מוקדש לשמחת תורה, לקבלתה, לאמונתה, וכולנו שמחים בה ליישמה בחיינו הפרטיים והלאומיים להגביר אהבה בין ישראל לאביהם שבשמים והכל מכוחה של תורה שבעל פה, של מסורת ישראל מדור דור.

ולכן בסוכות אנו מהדרים במצוות התורה הקדושה, לזכך את גופנו מבית ומחוץ באור פנימי ואור מקיף שמלווים באורים בכל ימות השנה וגם זוכים שכוחות האפלים, כוחות הטומאה בורחים מאתנו כי שם ה' נקרא עלינו, ואז "ויראו ממך", כתוב בספרים הקדושים שאור המקיף אותנו בסוכה הוא האור הגדול של תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכמו שבמדבר אור התורה הלך אחריהם, כך עמוד אש של התורה שבכתב ושבע"פ מלווה אותנו בכל ימות השנה ולכן כיוון שהסוכה היא זכר לאותם ענני כבוד – עמוד הענן ועמוד האש שהם עמוד התורה היא אור הגדול שמאיר את האומה בכל ימות השנה.

ולאור הנ"ל, מובן למה הקב"ה מנסה את הגויים לע"ל בעשיית סוכה (ע"ז ג, א) שהיא מצוה קלה מבחינת טכנית, ותמונה למה ניסה אותם במצוה זו גרידא ולא במצוה אחרת? אלא לפי דברינו אתי שפיר כי הסוכה היא מבחן לאמונה, לקבלת עול מלכות שמים, לקבלת התורה, וזוהי נקודה רגישה לגויים כי אינם מסוגלים לקבל עול מלכות שמים ולכן בעטו ויצאו כפי שהגמרא הנ"ל אמרה ולכן סוכה היא מצוה מיוחדת אך ורק לישראל עם האמונה ולגויים אין לה "אור מקיף" הסובב ומקיף אותם כמו שמקיף את ישראל, כי קבלת הגויים היא מזוייפת, משפה ולחוץ ואין להם נכונות לכל הסגולות הגנוזות בעם ישראל שהרי בעטו במצוה (ע"ז ג, א). והכוונה העמוקה שלא רק בעטו בבנין סוכה אלא בעטו בכל הערכים המקודשים והנצחיים הגנוזים במצות סוכה ולכן תיקונם ותשובתם שיעלו בחג הסוכות למקדש לעשות תשובה ולהכיר בסגולת ישראל ובמצוותיו.