ערך המדינה

ערך המדינה


והנה לגבי עצם המדינה סובר הגר"י סולוביצ'יק ז"ל שזהו ערך גדול אבל לכשעצמה אינה ערך דתי. ואילו מרן הרב צבי יהודה קוק זצוק"ל חולק וסובר שהמדינה ערך דתי כביר כשלעצמה. ובודאי מהרמב"ם הלכות מגילה הנ"ל יש לו ראיה. והדבר מוכח מעצם מלכות שמימית האופפת על מלכות ישראל בארץ ישראל, והיא בודאי מלכות-ה' שמחויבים לצפות לה, כי הרי מגמת המלוכה כפי שאמרנו היא להביא ליראת-ה' והכרתו, ובזה בודאי היא בעלת ערך דתי כפי שהצטווינו להקימה ולהאדירה על ידי אימת מלכות, וחוקי המלך בחינת "דינא דמלכותא דינא" (גיטין י ע"א, נדרים כח ע"א, ושו"ע חו"מ סי' שמט סע' ו). וערכה הוא להראות לאומות שלא רק יחידי סגולה יכולים להידבק לשכינה אלא עם שלם על כל פרטיו וסעיפיו, כולם "כהנים" משרתי עליון, משרת בקודש, ושומרת היא על משמרת הקודש לבל תחולל, כמו כהן ולוי ששומרים על ביהמ"ק לבל יהיה מרמס לזרים, כך ישראל מפיצי אור לקבל שבים וגרים לצרפם לתורה, ובכך באחרית הימים שהשכלול האנושי מתקרב אז גרים הרבה מתווספים לישראל ומחובתנו לקרבם ולקבלם. 

וזהו הפירוש ביחזקאל (כ, י-יא): 

"וָאֽוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּֽר. וָאֶתּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶֽם". 

כלומר רק במדבר נתתי להם את התורה כדי שכל אדם אפילו אומות העולם הנקראים "האדם" (תוס' בשם רבנו תם ביבמות ס ע"א) יחיו בהם ויזכו על ידי צירופם לנצחיות האלוקית המלובשת ב"עם הנצח". 

ובזה אפשר להסביר דרשת חז"ל בשבת קנב (ע"א): 

"אמר רב כהנא: מאי דכתיב (תהלים לג, ט) כי הוא אמר ויהי - זו אשה, הוא ציווה ויעמוד - אלו הבנים". 

הנה "אשה" רומזת לכנסת ישראל (אור החיים הק' פרשת תזריע) שהוויתה נובעת ממציאות קוב"ה כי "מאיש לוקחה זאת" (בראשית ב, כג) ואין איש אלא הקב"ה (סוטה מב), ולכן הקב"ה לקח אומה המקיימת מצוותיו בלי התחכמויות, ומעמידה בעולם בשכלולה, ובזה מקבלים כל השב בהכרה פנימית שטוהר מכיעורו הנכרי ומדבק בכנסת ישראל. ולכן הקב"ה ברא עולמו על ידי פריה ורביה שהיא עמוד היצירה, כדי שהאנושות כולה בפריונה וריבוייה הטבעי תסתגל למוסר הישראלי הנטוע בבנים, שעצם ריבויים הוא ריבוי הרצון האלוקי בעולם. ולכן חיבב הקב"ה מצות פריה ורביה יותר מבנין המקדש כדברי ר' אבהו (ילקו"ש מלכים א סימן ק"פ; ירושלמי כתובות פ"ה ה"ז): 

"חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו, א"ר אבהו מלמד שחבב הקדוש ברוך הוא פריה ורביה יותר מבנין בית המקדש". 

ולענ' דעתי ההסבר לכך הוא משום שהמקדש  הוא רק מכשיר לפולחן ה', מקום מרכזי להשראת השכינה בעם, אבל ה"פריון" הוא תכלית שהיא "מציאות עם קדוש", ואם אין קיום של עם אין מקום לקדושה וטהרה, כי קדושה חלה על בני אדם ילודי אשה, ומשום כך חיבב בורא עולם תכלית קיום העם האידיאלי העושה רצונו יותר ממכשיר פולחני, למרות שבנין המקדש מצוה שנצטווינו לבנותו בכניסתנו לארץ ישראל (סנהדרין כ ע"ב), ובכל זאת פרו ורבו היא מצוה רבה (גיטין מא ותוס' שם ד"ה לא תוהו בראה, ושו"ע אבהע"ז סי' א-ב) לריבוי עם ה' בעולם, כדי לגאול האנושות להביאה להיות עובדת-ה' על ידי רוח משיח המרחפת בעולם, כדרשת ריש לקיש (בראשית רבה פ' ח סי' א):

"דאמר ריש לקיש ורוח אלהים מרחפת על פני המים (בראשית א, ב) זו רוחו של מלך המשיח הוא מה דאת אמר (ישעיה יא, ב) ונחה עליו רוח ה'".

"ורוח מרחפת" זה משיח שנוצר לפני "בריאת העולם" (אחד משבעה דברים, עיין בפדר"א) כדי להציל העולם מרשעו ולהכינו לקראת "התשובה הכללית", וזוהי מטרת ישראל משיח-ה' להיטיב לאנושות על ידי החדרת יסודות המוסר בנפש בני אדם באמצעות ממלכתו בארצו הקדושה. 

ולכן בשיבתנו לארצנו והקמת מדינתנו בתוכה, חייבים להיות מחוקקי החירות הנפשית והשלוה על ידי התנהגותו בחסד ומשפט על פי תורה, שאורה המואר בנו יסלק החושך והבערות, ובזה נשליך מעלינו הנגעים שדבקו בנו מרפש הגלות, ואז מדינתנו תכלכל צעדיה על פי תכנית שמימית ואור עליון יזרח עליה ויאיר לעולם כולו. וזהו סוד כמוס הידוע גם לאומות העולם וכדברי המשורר היינה ((Heine היהודים עם הרוח בכל פעם כאשר חוזרים לעקרונם מנצחים לוחציהם שלחצו אותם בגלותם. 

ופשוט הדבר משום שהגויים אין ברצונם להתרומם לקדושת ישראל ומעלתו, מפני שפנימיותם טומאה ושאיפה להשתעשעות חמרית, ובזה לא יכלו לקבל התורה, ומשום כך ירדה שנאה לישראל, כמאמר חז"ל: "למה נקרא שמו סיני, משום שעל ידו ירדה שנאה לעולם" (שבת פט ע"א), ולכן שמחתם להעיק לישראל ולהורידם למדרגתם, ולכן מצהירים השכם והערב "לכו ונכחידם מגוי" (תהלים פג, ה) כלומר בואו ונכחיד ישראל על ידי גרימת התערבותם בנו, ובזה לא יקרא עוד "גוי אחד בארץ" (שמו"ב ז, כג) שלבדיותו מובלטת על ידי תורתו ומנהגיו המיוחדים לו, ומפרישים  אותו ממחנה הכופרים. אבל עצם מזימתם ונסיונם הוא "מלחמה בה'" , כי כל זמן שישראל בלבושם האלוקי קיימים נקרא הקב"ה "אלוקי ישראל", אבל אם ישראל בגויים יתבוללו אלוקי מי נקרא (מדרש שמו"ר פנ"א), ולכן הגויים גזרו שרשרת של שמד (עיין מגילה טז גזירת המן; שבת מט גזירת אנטיוכוס; סנהדרין ד ביטול הסמיכה; ר"ה יט ביטול שבת; מעילה יז, וכו'), אבל בת קול צועקת "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" (במדבר כג, ט) ודרז"ל (שמות רבה פט"ז): "כל האותיות מזדווגין חוץ משתי אותיות אלו "הן". א"כ עם ישראל הוא יחיד ואינו דבק באומות אלא נהרג על "יחודו יתברך", וההיבדלות הזאת מקנה להם הנצח, ודרז"ל בספרא (קדושים פ' ד פ"ט אות יב): 

"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (ויקרא כ, כו), אם מובדלים אתם מן העמים הרי אתם לשמי ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר מלך בבל וחביריו" (מובא ברש"י בפרשת קדושים כ, כו ד"ה ואבדיל). 

וקיומנו תלוי בהנהגת חיי פרישות מהגויים ומשקוציהם, וכדברי המכילתא: 

"קדוש, קדושים ומקודשים, פרושים מאומות העולם ומשקוציהם" (מכילתא דר"י פ' יתרו - מסכתא דבחדש פ' ב).

שאז יכירו העמים את לקחי המוסר וגילוי האורה של "מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (ישעיה ב, ג. מיכה ד, ב), ולכן שיבת עם-ה' לארצו אינה בעיה לאומית גרידא, אלא פרובלימה אוניברסאלית שמטרתה לשחרר את האנושות מכבלי הכפירה. וכשמגמת משטרנו היא "התורה הגואלת" אז חייבת מדינתנו להתבסס על תורת משה וחזון הנביאים. וכך כתב איינשטיין (Einstein) שמטרתנו אינה יצירת קיבוץ פוליטי, אלא מגמתנו בהתאם למסורת שלנו לעורר המזרח לחיים חדשים, לעורר עצמנו לחיות באמונה. וזהו הלקח של מלכות ישראל שרק מסורתה הלאומית-אלוקית תהיה נר לרגליה ולנתיבותיה, וניתוקה ממנה דומה לניתוק מהגוף והבאת המיתה לה ולעולם כולו, המצפה לזריחת אורם וכוח עילויים, שלכך נבחרו להיות מנהיגים רוחניים לעולם על ידי מלוכה אלוקית שבראשה "מלך צדיק" משבט מושלים.