לקט מקורות על "מלכות ישראל"  במקרא ובדברי חז"ל


לקט מקורות על "מלכות ישראל" 

במקרא ובדברי חז"ל


הרב שלמה בן חמו 

 

א. מהתורה

א. "כי תבוא אל הארץ... וישבת... ואמרת אשימה עלי מלך... שום תשים עליך מלך" (דברים יז, יד-טו).

ב. והיה כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה... והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו (דברים יז, טז-כ).

ג. ויהי בישורון מלך... (דברים לג, ה).

ד. לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא (דברים שם).

ה. לא ירבה לו סוסים, ולא ירבה לו נשים (דברים יז, טז-יז).

ו. לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו... (בראשית מט, י).

ז. יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח), ופירש הרד"ק (שם): למלוכה, שהמלכות שנטלתי מראובן נתתיה לך, ואחיך יודו לך המלוכה, כמו שנאמר ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה (שמו"ב ה, א), והמליכו את דוד.

ב. מהנ"ך

א. שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים (שמואל א ח, ה).

ב. כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך (שם יב, יט).

ג. ויבוא לפני המלך וישתחווה למלך על אפיו ארצה (מלכ"א א, כג).

ד. אל למלכים שתו יין (משלי לא, ד).

ה. והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו  (שמו"א ח, כ).

ו. מלך במשפט יעמיד ארץ (משלי כט, ד).

ז. מלך שופט באמת דלים כסאו לעד יכון (משלי כט, יד).

ח. חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה (משלי טז, יד)

ט. אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג, יא).

י. נעלה ביהודה ונקיצנה, ונבקיענה אלינו, ונמליך מלך בתוכה את בן טבאל (ישעיה ז, ו).

יא. ויאמר [שמואל] זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו... (שמו"א ח, יא-יג).

ג. מהתלמוד ומהמדרשים

א. שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ (סנהדרין כ ע"ב, תוספתא סנהדרין ד, ז. ורמב"ם הל' מלכים א, א).

ב. ולמה נענשו בימי שמואל, מפני שהקדימו על ידם "ככל הגויים אשר סביבותי" (ספרי שם).

ג. משום שאמרו ככל הגויים ושפטנו מלכנו (סנהדרין כ ע"ב).

ד. אין מעמידין מלך אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ועל פי נביא (רמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ג).

ה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל האמור בפרשת מלך (רש"י בספר שמואל א פ"ח) – מלך מותר בו (סנהדרין כ ע"ב).

ו. ואת החוקים האלה לעשותם – אלו חוקי המלכות (מדרש תנאים דברים יז, יט).

ז. ופורץ לו דרך ואין ממחין בידו ודרך המלך אין לה שיעור (סנהדרין כ ע"ב, בב"ב ק ע"ב, ורמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ג).

ח. כבוד גדול נוהגים במלך שנאמר "שום תשים עליך" שתהא אימתו עליך (סנהדרין שם, ורמב"ם הל' מלכים פ"ב ה"א).

ט. וכל המורד במלך ישראל, יש למלך רשות להורגו (רמב"ם מלכים פ"ב ה"ה).

י. כשדרך שחלק לו כבוד גדול... כך ציוהו להיות לבו בקרבו שפל ולא ינהג גסות לב בישראל... ויהיה חונן ומרחם (רמב"ם שם).

יא. מלך במדינה, הכל במדינה (צרור המור דברים עמ' 133), ובלשון הזוה"ק (אמור צז ע"א): בשעה דמלכא אשתכח, כולא אשתכח ביה.

יב. מלך בתחילה טעון משיחה, מלך בן מלך אינו טעון משיחה (שקלים טז ע"א).

יג. מלך הוא – והסבר לו פנים (זבחים קב ע"א).

יד. מלך הכבוד – שהוא חולק כבוד ליראיו (תנחומא וארא ח).

טו. מלך לא דן ולא דנים אותו בסנהדרין (סנהדרין יח ע"א).

טז. מלך פורץ לו גדר ואין מוחין בידו (פסחים קי ע"א ורמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ג), ויש לה שיעור כפי מה שהוא צריך.

יז. מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול (כתובות יז ע"א, וקדושין לב ע"ב).

יח. מלכות באה ומלכות הולכת, וישראל קיימים לעולם (קה"ר א, ט).

יט. מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח ע"א, זוהר ח"א קנז ע"א).

כ. מלכותא דקטלא חד משיתת בעלמא לא מיענשא (שבועות לה ע"ב).

כא. מלכותן של ישראל עתידה להיות במלכי האדמה (פס"ז פ' בלק כד, ז וסנהדרין קה ע"ב).

כב. אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא (ברכות מח ע"ב).

כג. אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד (חולין ס ע"ב).

כד. תעלא בעידניה סגיד ליה (מגילה יד ע"א).

כה. אפילו ריש גרגרותא (ממונה על אמת המים) מן שמיא מנו ליה (ברכות נח ע"א).

כו. כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ (אבות פ"ב מ"ה).

כז. הרואה מלכי ישראל, אומר: ברוך שחלק מכבודו ליראיו (ברכות נח ע"א).

כח. הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה (משלי ה, ח) זו הרשות (ע"ז ד ע"א).

כט. אין מושחין כהנים משום לא יסור שבט מיהודה (ירושלמי סוטה פ"ח ה"ג).

ל. שום תשים עליך מלך מקרב אחיך – כל משימות שאתה משים לא יהיו אלא מקרב אחיך (קדושין עז ע"ב, ורמב"ם הל' מלכים פ"א).

לא. מקרב אחיך – ולא מחוץ לארץ (ספרי דברים יז).

לב. תשים עליך מלך – מלך ולא מלכה (ספרי דברים שם, ורמב"ם הל' מלכים פ"א ה"ה).

לג. וכתב לו את המשנה התורה (דברים יז, יח), כותב לו שני ספרי תורה, אחת שיוצאת ונכנסת עמו, ואחת שמונחת לו בבית גנזיו (סנהדרין כא ע"ב), ושלא יתגאה בשל אבותיו (שם).

לד. והיתה עמו וקרא בה כל ימיו – יוצא למלחמה מוציאה עמו, נכנס מכניסה עמו, יושב בדין היא עמו, מיסב היא כנגדו... (סנהדרין כא ע"ב), ופירש התורה תמימה (שם אות צד): יושב בדין – היינו בדיני ממשלה וחוקי המדינה ולא בשאר דיני תורה, כי מלך לא דן ולא דנים אותו (סנהדרין יט ע"א).

לה. לא ירבה לו כסף וזהב להניח בבית גנזיו, אלא כדי הוצאות ביתו ושכר עבדיו וחייליו, אבל מצוה להרבות לאוצר בית ה' ולאוצר העם וצרכיו.

לו. המבטל גזירת מלך בשביל שנתעסק במצוה אפילו במצוה קלה פטור, כי דברי הרב (הקב"ה) ודברי העבד (המלך) דברי הרב קודמים (הרמב"ם בהל' מלכים פ"ג ה"ט).

לז. מלחמת מצוה אין המלך צריך ליטול בה רשות מבית דין אלא יוצא בכל עת וכופה העם לצאת (רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ב).

לח. דינא דמלכותא דינא (גיטין י ע"ב, בב"ק קיג ע"ב, ובב"ב נה ע"א), וכל האמור בפרשת מלך – מלך מותר בו (מאירי בב"ק קיג, רמב"ן לבב"ב נה ע"א, טור חו"מ סי' כו).

טל. דינא דמלכותא דינא קיים בכל זמן, וכל שר ושלטון בעירו יש לו כח לעשות חוקים (מאירי סנהדרין נה ע"ב, דרשות הר"ן דרוש יא, שו"ע חו"מ סי' שסט, ומשפט כהן סי' קמד).

מ. דינא דמלכותא דינא תקף דוקא כשהמלך משוה גזרותיו על כל בני מלכותו, אבל אם הוא משנה למדינה אחת לאו דינא הוא (ר"ת, מובא בב"י חו"מ סי' שסט, ורא"ש נדרים כח).

מא. כאשר קיימת התנגשות בין חוקי המלך לחוקי התורה – חוקי התורה קודמים (רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ט, ושו"ת הרשב"א ח"ו רנד).

מב. כתב הרמב"ם (הל' מלכים פ"ב ה"א): "כבוד גדול נוהגים במלך ומשימים לו אימה ויראה בלב כל אדם".

מג. כתב הר"ן בדרשותיו (דרוש יא): המלכות אינה דבר הדבק למלך אלא היא ניתנה אליו מאת ה' יתברך לצורך תיקון העם, ולכן אין ראוי למלך שיראה עצמו כמושל ושליט על העם אלא כעבד עליהם... לצורך תיקונם...

מד. מלכות ישראל היא בבואה של מלכות שמים והיא דוגמא של המלכות העליונה, והיא הולכת באורה של תורה (עולת ראיה ח"א עמ' תלד, שסד, ואורות עמ' קסו אות ו, ומרן הב"י באו"ח סי' רכד, ו-ז).

מה. המלך הוא לב העם (רמב"ם הל' מלכים פ"ג ה"ה), והמלך במדינה כלב באדם (מדרש הגדול לבראשית כ, ט).

מו. מלך ישראל עומד בין הקב"ה לכנסת ישראל והוא מקשר את העם לבוראו (כוזרי מאמר ב, לו. זוהר פנחס רכא ע"ב).

מז. "מלך" בראשי תיבות  - לית מגרמיה כלום (זוהר ויקהל ריח ע"ב).

מח. כל המעיז פניו במלך כאילו מעיז פניו בשכינה (בר"ר צד, ט).

מט. מלכות גויים וגם מלכות ישראל אעפ"י שאינם מתנהגות על פי התורה ואפילו היא "זמנית" חייבים בכבודה, שהרי משה רבנו כיבד את פרעה הרשע, אליהו כיבד את אחאב שהיה מלך רשע, כי המלכות משליטה חוק וסדר בחברה, ומצילה עשוק מעושקו (עיין בר"ר סוף פ' ט, והחינוך מצוה תקג-תקד), ולכן חייבים להתפלל לשלומה של מלכות (אבות פ"ב), ואפילו מלכות של גוים (ברטנורא ומאירי לאבות שם).

נ. מובא בירושלמי (הוריות פ"ג ה"ב, ור"ה פ"א ה"א) כל אותה ששה חודשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום היה מתכפר בשעירה כהדיוט (ועיין בפני משה שם בר"ה, וקרבן העדה). וכן מובא במדרש רות רבה (פרשה ה, ו), וכן כתב בפרשת דרכים (דרך המלך עמ' 106).

נא. כתב הרדב"ז (הל' מלכים פ"ג ה"ח) מה שאמרו המורד במלכות חייב מיתה זה אמור במלך שהומלך על פי סנהדרין ונביא והסכימו עליו כל ישראל, אבל אם קם איש אחד ומלך על ישראל בחוזקה – אין ישראל חייבים לשמוע לו, והממרא את פיו לא נקרא מורד במלכות.

נב. כתב מרן הראי"ה (משפט כהן עמ' שלו) "אבל כל שהעם עצמו מסכים למנותו ע"י דרך בחירות או באיזו צורה אחרת כזה, אין צורך לשום נביא וסנהדרין אלא ודאי חל המינוי, ויש לו דין תוקף, ודין מלך, כיון שהעם מסכים לשררה זו". וכך כתב הרב הרצוג בספרו "תחוקה לישראל" (כרך א עמ' 144), מו"ר הגר"ש ישראלי בספרו "עמוד הימיני" (סי' ז עמ' נח-נט), ולכן סיכם "כל המנויים הממלכתיים שיעשו בישראל בדרך של בחירות שבהם יכריע רוב העם, יהא להם תוקף וסמכות. וכן כתב הגר"ש גורן בספרו "תורת המדינה" (עמ' 18-27).

נג. כל פורענות הבאה על ישראל צא ובדוק בשופטי ישראל (שבת קלט).

נד. שום תשים עליך מלך..., "אשים" אין כתיב אלא "תשים" דאת שוי עלך (אתם תמנו עליכם) (ירושלמי סנהדרין סו"פ שני, ופני משה וקרבן העדה שם).

נה. עיקר דין מלך שהעם באו בברית אתו, וכל כוחו הוא מטעם הסכמת העם (מהרי"ץ חיות – תורת האדם).

נו. אמר שמואל "דינא דמלכותא דינא" כלומר חוקי המלכות בכל ארץ תקפים גם מבחינה הלכתית.

נז. כתב הספורנו (במדבר כו, יט-כ): וציותה אותו לעיניהם תמנה אותו עליהם כדי שיקבלוהו וישמעו בקולו כל העדה שהם הסנהדרין וזקני העם. וכן כתב האברבנאל בפירושו לשמואל (א פ"ו עמ' רכד).

נח. כתב האברבנאל (שמו"ב טז, יח): וכבר כתבתי פעמים שהמלכת מלכים תושג בשני דברים, בחירת השם יתברך בו, ושיקבלוהו העם וישימוהו עליהם למלך.

נט. שני פרנסים טובים עמדו להם לישראל: משה ודוד (יומא פו ע"ב).

ס. אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכין בציבור (ברכות נה ע"א).

סא. אפילו קל שבקלים שנתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר כאבירים (ר"ה כה ע"ב, וסמ"ע חו"מ סי' ב), יפתח בדורו כשמואל בדורו (שם, ורש"י שופטים יט, יז).

סב. אסור להתגאות על הציבור, ונחשב בין השלושה שהקב"ה שונא (חגיגה ה ע"א).

סג. במסכת ערכין (יז ע"א) מובאת מחלוקת בין רב יהודה נשיאה ורבנן: חד אמר דור לפי פרנס, וחד אמר פרנס לפי דורו (ועיין רש"י שם).

סד. מפני מה שכה שאול למלכות? מפני הענוה.

סה. מפני מה זכה ירבעם למלכות? מפני שהוכיח את שלמה (סנהדרין קא ע"ב).

סו. מפני מה זכה יהודה למלכות? בזכות שקפץ לתוך גלי הים (תוספתא ברכות פ"ד הי"ח, מדרש תהלים שוחר טוב מזמור עו).

סז. מפני מה זכה אחאב למלכות כב שנים? מפני שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות (סנהדרין קב ע"ב).

סח. מלך במדינה – הכל במדינה (צרור המור לדברים), ובלשון הזוה"ק (אמור צז ע"א) בשעתא דמלכא אשתכח כולא אשתכח ביה.

סט. מלך המשיח עתיד להדריך כל באי עולם בתשובה (שהש"ר ז, י).

ע. מלך שופט באמת דלים, כסאו לעד יכון (משלי כט, יד).

עא. מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח ע"ב, זוה"ק ח"א קנז, וח"ג קעו ע"ב).

עב. מלכות בית דוד נקרא אריה (שמו"ר כט, ט).

עג. מלכי בית ישראל מלכי חסד הם (מלכ"א כ, לא).

עד. אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו חזור לאחוריך (יומא כב ע"ב).

עה. ואין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד (רמב"ם הל' ברכות פ"ב).

עו. אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תהלים קלב, יב).

עז. שמע בקולם והמלכתם להם מלך (שמו"א א ח, כב).

עח. אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג, וזה נאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" משל וחידה, וענין הדבר שיהיו ישראל יושבים לבטח עם רשעי גוים המשולים כזאב וכנמר (רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"א), כלומר כי בימות המשיח יהיה שלום בארץ ולא ירעו איש את חברו.

עט. דבר אחד לדור ולא שני דברים לדור (סנהדרין ח ע"א).

פ. אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל (סנהדרין צח ע"א), ואין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה (סנהדרין צז ע"א).

פא. כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו (אור החיים הקדוש לויקרא כה)

פב. כוח הסיטרא אחרא מתגבר ככל שתקופת הגאולה מתקרבת, וכך צפויה התנגדות להכרה בסימני הגאולה אפילו ע"י תופסי התורה (קול התור פ"א בשם הגר"א)

פג. בעקבתא דמשיחא האמת נעדרת וחוצפא יסגי (סוטה מט ע"ב, וקול התור פ"ה בשם הגר"א).

פד. כתב הראי"ה קוק (איגרות הראי"ה ח"ב תעג עמ' קיד): ומי בא בסוד ה' למה יהיו העסקנים דוקא אלה שמהם נמצאים אשר לבם בוטח מבית ומוץ בכופר... כי על ידי הכל עושה שליחותו כמבואר במדרש (בר"ר י, ז) ודרכי ה' הם נסתרות (מאמרי הראי"ה עמ' 171, וערפילי טוהר סח, הנצי"ב בספר שיבת ציון ח"א עמ' 17-18, ושו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פי"ב ד"ה מצות עליה, ובספר "אם הבנים שמחה" פ"ב עמ' קכא-קכה, ובספר איש האמונה – קול דודי דופק עמ' 84).

פה. אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב (סנהדרין צח ע"א, ומדרש תהלים מזמור א, כ).

פו. כבר היו לנו תרופות רבות שנושאי המשרה לא היו כלל מרוצים לרוחני הפנימי... והרי האירוניה של הורדוס בתור בונה את המקדש היא יותר מרה (איגרות הראי"ה ח"ג איגרת תתעא עמ' קנח, ואיגרות ח"א איגרת שיא עמ' שמח, והנצי"ב בשיבת ציון ח"ב עמ' 6).

פז. כתב המהר"ל (נצח ישראל פט"ו): הדור אשר יבוא משיח הוא דור שפל יותר מכל הדורות.

פח. אמר הקב"ה לישראל: אם אני מסתכל במעשיהם של ישראל אינם נגאלים לעולם, אלא למי אני מסתכל לאבותיהם הקדושים, ובזכות אבותם אני גואלם (שמות רבה פ' בא פט"ו, ד, ושהש"ר ב).

פט. ובא לציון גואל (ישעיה נט, כ), ופירש רש"י: כל זמן שציון חריבה עדיין לא בא הגואל, וכן אמרו במגילה (יז ע"ב-יח ע"א) כיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר "אחר ישובו בני ישראל וביקשו את ה' אלהיכם ואת דוד מלכם" (הושע ג, ה), ועיי"ש במהרש"א (מגילה יז ע"ב ד"ה וכיון).

צ. אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד (ברכות לד ע"ב, שבת פג ע"א, סנהדרין צא ע"ב, רמב"ם הל' מלכים פי"ב ה"א-ב, והל' תשובה פ"ט ה"ב).

צא. כתוב בקול התור (פ"א): עפ"י רבנו הגר"א כל העקבות דאתחלתא, קיבוץ גלויות, ישוב ארץ הקודש, כלליהם ופרטיהם עד הקץ האחרון, בדרך טבעיות כמו בימי בית שני בימי כורש, ואח"כ תושלם הגאולה במידת החסד, וכן מובא בספר "התקופה הגדולה" (פ"ז אות ט) שאתחלתא דגאולה תהיה בדרך הטבע, וכן כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"י ריש סי' א, שו"ת שרידי אש ח"ב סי' ז, ואור החיים הק' לבמדבר כד, טז).

צב. ואין ספק שהתנועה הגדולה הזאת היא "אתחלתא דגאולה" שתבוא בב"א (איגרות הראי"ה תקמו).

צג. שלומי אמוני ישראל ודאי צריכים לשמוח על החזיון הנהדר הזה שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה (מתוך חוברת אלה מסעי עמ' 6).

צד. האור והקדושה גנוזים במעמקי כל יחיד מישראל (איגרות הראי"ה תתעא, ואיגרת שעח).

צה. ועל ידי דרכי נועם ונתיבות כבוד ושלום נוכל הרבה יותר לתקן ולהינצל מאשר על ידי משטמה וקנטוריא (איגרות הראי"ה ב וע').

צו. הסובלנות מקור חיים היא (איגרות הראי"ה תתעא).

צז. בכל אחד ואחד מישראל, מגדול ועד קטן, אור אלהים חיים ביפעת קודש בוער ומאיר (אורות ישראל ט, ד).

צח. המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו (בראשית לז, ח) ופירש הראב"ע: אנחנו נשימך מלך או אתה תמשול עלינו בחוזקה. וכן פירש הגר"א (משלי כז, כח), כלומר מלך אינו שולט על העם בכוח אלא מתמנה ע"י העם ברצון (עיין בהעמק דבר לדברים יט).

צט. מלך יונק את סמכותו מן העם, ובהעדר יניקה זו פוקעת סמכותו, ולכן אומר הירושלמי בהוריות שבאותם ששה חודשים שבהם ברח דוד מפני אבשלום היה מקריב שעירה כהדיוט ולא שעיר כמלך (פרשת דרכים דרוש יא, עונג יו"ט בהקדמה, ושו"ת אבני נזר סי' שיב).

ק. כל מי שקבוע בארץ ישראל ומדבר לשון הקודש ואוכל פירותיו ובטהרה וקורא קריאת שמע בבוקר ובערב, יהא מבושר שבן העולם הבא הוא (ירושלמי שקלים פ"ג ה"ג. וספרי עקב יא, יט).

קא. גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה (ברכות יט ע"ב).

קב. כ"ו דורות קדמה דרך ארץ לתורה (ויקרא רבה פ' ט, ג).

קג. מצוות התורה... מתייחסות אל ישראל שלפי מעלת נפשם הם מוכנים אצל הפעולות האלוהיות והם בייחוד להם (מהר"ל תפארת ישראל פ"א).

קד. כתב הרמב"ם (הל' שבת פ"ב ה"ג): הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם אלא רחמים, חסד ושלום בעולם.

קה. המחפש שלום – יחכה למלחמה (אימרה רוחנית).

קו. כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג, לב): אין בטבע אדם שיגדל בשיעבוד העבדות, בחומר ובלבנים וכדומה להם, וישטוף ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילדי הענק מיד.

קז. וכתב המהר"ל (גבורות ה' פי"ח): כי לולי אותו העדר שגדל אצל משה בבית פרעה לא תחול צורה אחרת המקויימת אחר כך.

קח. כתב הנצי"ב (העמק דבר לשמות ד, א, ובאיגרתו הנדפסת בספר שיבת ציון): אין לחוות דעה את ה' כיצד לגאול את ישראל וכדברי ישעיה "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי", ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות הגאולה באופן אחר.

קט. כתב המהר"ל (גבורות ה' פי"ח): מלכות משיח שתתחדש מלכות חדשה, היא יוצאת מן המלכות הראשונה שלפני זה, וזה כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדרגה אלוהית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה.

קי. ובספר עיר הקודש והמקדש (ח"ה עמ' ז) כתב: כי כשיחלו להתקבץ נדחינו לארץ ישראל, תהא ראשונה מלכות בלי קדושה (חילונית).

קיא. כתב הראי"ה קוק (אורות התחיה, מד): מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל שהתחלת תחיית האומה תתעורר לבוא... והצורך למרידה זו היא הנטיה לצד החומריות, ולכן מתוך העדר תצמח הוויה, מתוך ירידה תהיה עליה והרחבת היישוב (חזון הגאולה קעז).

קיב. כתב בעל "אם הבנים שמחה": כל המכות שלקינו בהם הוא לעורר אותנו לשוב לארצנו הקדושה.

קיג. כתב בעל "חפץ חיים" (שער ההתחזקות פ"ד): אצל הקב"ה כשעולה ברצונו לגאול עמו, אינו מביט במעשיהם אלא הוא יפדה את ישראל מכל עוונותיו.

קיד. מאמין הוא העם כולו שאין גלות עוד אחרי הגאולה הזאת ההולכת ומתחילה לפנינו... (אורות התחיה, כו).

קטו. התעוררות חפצה של האומה בכלל לשוב אל ארצה, אל מהותה.. באמת אור של תשובה יש בה (אורות התשובה יז, ב).   

קטז. מלכות הרשעה אין לה חקר כתהום (ילקו"ש בראשית ד).

קיז. כל מי שקם כנגד ישראל, כאילו קם כנגד הקב"ה (מכילתא בשלח טו, ז).

קיח. כל מי שיוצא למלחמה ואינו מכוין לבו למלחמה סוף שהוא נופל במלחמה (ויקר"ר כח, א).

קיט. כל זמן שישראל עוסקים בתורה נשבר כוחם של הגוים (זוה"ק שמות).

קכ. אין יעקב שולט אלא בפיו. ובזמן שהקול קול יעקב – אין הידים ידי עשיו (בר"ר סה, טז).

קכא. כל העוסק בתורה אויביו נופלים לפניו (בב"ק יז ע"א).

קכב. אלמלא דוד שעוסק בתורה, לא עשה יואב מלחמה (סנהדרין מט ע"ב).

קכג. כל תפילתן של ישראל אינה אלא על בית המקדש.

קכד. מי גרם לרגלינו שעמדו במלחמה – שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה (מכות ל ע"א).

קכה. ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות (ספרי ראה אות כ, ילקו"ש ראה רמז תתפח, ותוספתא ע"ז פ"ד ה"ג).

קכו. שמירת התורה וקיום המצוות עניינם וקיומם דוקא בא"י, ובחו"ל אינם אלא "ציונים" לזכור הדרך (ירמיה לא, כ. ספרי עקב אות מג, והרמב"ן לפ' עקב יא, יח ולויקרא יח, כה. כוזרי מאמר ב אות כ, אורות התורה פי"ג אות ב).

קכז. כתב הרמ"ק בספרו "אור נערב" (פ"ה ח"ד): נודע כי ארץ ישראל יש לה קורבה ויחס עם התורה כיחס החיות עם הלב... וכן ענין התורה עיקרה בארץ ישראל.

קכח. מפני מה שרתה רוח הקודש (בית המקדש) בחלקו של בנימין? שכל השבטים נולדו בחו"ל ובנימין נולד בא"י.

קכט. אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' שמואל בנו: מבקש אתה לראות את השכינה בעוה"ז – עסוק בתורה בארץ ישראל (מדרש שוחר טוב לתהלים פ' קח, ילקוט שמעוני לתהלים רמז תתסב).

קל. אין נבואה אלא בארץ ישראל או בעבורה (כוזרי מאמר ב אות יד, מאמר ד אות יז, אורות התורה פי"ג אות א).

קלא. הנטיה הלאומית המעשית של כנסת ישראל היא לבושה החיצון של הנטיה הרוחנית שלה, והאחרונה אורה ונשמתה של הראשונה (אורות, אורות ישראל א, ואורות התחיה כ"ח וט').

קלב. קיבוץ גלויות הוא אחד מסימני הגאולה כמבואר בנביאים (דברים ל, א-ב. ישעיה מט, ה-כו ונד, א-ח. ירמיה כג, ג-ה. יחזקאל פ' לו, ח-כד ולז, א-יב. מגילה יז ע"ב).

קלג. מרן הרצי"ה קוק היה אומר שיש "ציווי אלוקי ללמוד היסטוריה" שנאמר "זכור ימות עולם, בינו שנות דור ודור" (דברים לב, ז) ומכאן אנו מצווים ללמוד היסטוריה (שיחות הרצי"ה בראשית ע. 76).

קלד- המובחר שבמזון הלא הוא תלמוד תורה לכל צדדיה הכולל גם כן את הלימוד ההיסטורי בכל שלמותו (אורות ע.קמא-ד).

קלה- יש מין ארס רוחני כזה שבטבעו הוא לטשטש את התוכן הישראלי המיוחד, שהוא אור הקודש היותר מעומק שבעולם (אורות כא).

קלו- אופיה של אומה זו שיודעת אלוקיה (ילקוט שמעוני ואתחנן רמז תתכה).