קושיית מרן הב"י (סימן תע"ר) והיישובים לקושיא
איתא במסכת שבת (כא, ב): דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון הלא למספד בהון ובלא להתענות בהון, שנכנסו יוונים להיכל וטמאו את כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כה"ג ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
ומפורסמת קושיית מרן הב"י (סימן תרע) כיוון שליום אחד היה שמן להדלקה, נמצא שהנס לא היה אלא שבעת ימים ו"כ למה תיקנו להדליק שמונה ימים לנס, וקושיא זו ידועה בשם קושיית "הבית יוסף".
מרן הב"י הביא שלושה תירוצים לשאלה זו ונציין אותם:
- חילקו מתחילה את השמן לשמונה חלקים עד שיעשו שמן טהור כי דרושים שמונה ימים להכנתו כמו שכתבו הראשונים (הר"ן, המאירי בשבת כא, ב; הראב"ד בהל' חנוכה והאבודרהם הל' חנוכה, ומרן הב"י שם) ולכן חילקו את השמן בפך לשמונה חלקים ובכל לילה היו נותנים שמינית מהכמות והמנורה דולקת כל הלילה, ונמצא שגם ביום הראשון היה הנס. ומקור דבריו בארחות חיים (על חנוכה).
- אחרי שנתנו כל השמן שבמנורה, נשאר הפך מלא כבתחילה וניכר שהיה נס גם בלילה הראשון.
- אחרי שנתנו כל השמן במנורה ודלקה כל הלילה, בבוקר נמצאו הקנים מלאים כבתחילה וכך כל לילה.
והאחרונים הקשו על שני התירוצים האחרונים של מרן הב"י, דאם כן הדרא קושיא לדוכתיה על היום השמיני שלא היה בו נס, שהרי היה להם שמן בפך או במנורה מאמש, ועוד היאך חילקו השמן לשמונה חלקים והרי אין סומכים על הנס!
- והפרי חדש (סימן תרע) כתב שביום ראשון היה הנס על נצחון המעטים את הרבים ולא על נס פך השמן, כלומר על נס פך השמן קבעו שמונה ימים בלבד, והיום הראשון עשו יו"ט זכר לנצחון המלחמה על היוונים.
- הט"ז (סימן תרע) תירץ שבזוה"ק מבואר שאין הקב"ה עושה נס אלא על דבר שקיים כי אין הברכה שורה על דבר ריקם, ומוכרחים לומר שביום הראשון לא נדלק כל השמן ונשתייר קצת ממנו בכדי שהברכה תחול בלילה השני, הרי שגם ביום הראשון היה נס.
- תשובת ה"כל בו" (הל' חנוכה) היוונים רצו לבטל מעם ישראל את מצות ברית מילה הנעשית ביום השמיני וכשגברה מלכות בית חשמונאי ובטלו הגזירות קבעו שמונה ימים של הלל כנגד שמונה ימי מילה.
- היעב"ץ (במוק וקציעה) כתב שעשו זכרון ביום הראשון לכבוד ההיכל שהדליקו בו תחילה בבית השני והיה זה ביום כ"ה בכסלו כמסופר בנבואת חגי הנביא (חגי ב, יח) ויום זה עמד לחשמונאים שימצא בו הפך.
- בעל שיירי כנסת הגדולה כתב: שביום הראשון אנו מודים לה' על עצם מציאת פך השמן, ושבעה ימים על נס פך השמן.
- מרן החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" בשם המאירי כתב: שביום הראשון מברכים על הגאולה מיד מלכות החושך ועל אודות מציאת פך השמן.
- וי"א שכל שמונת ימי ההדלקה היא על חנוכת המזבח.
- נקבעו ימי חנוכה בהלל ובהודאה על עצם מציאות הפך החתום בחותמו של כה"ג ונעלם מעיני היוונים שאם היו רואים אותו היו פותחים אותו ומטמאים אותו (עיין הב"ח לסימן תרע; ו"חמדת הימים" ח"ב).
ותירוצים שונים נכתבו בכמה ספרים של אלת מרן הב"י (עיין בקונטרס "תורה אור" קובץ על יד, תירוצים רבים, ובאנציקלופדיה תלמודית כרך טז - ערך חנוכה) ובקונטרס "פך השמן" (תשלא) הרב יעקב בלוי שליט"א ליקט והביא שלושים ושבע יישובים לקושיית מרן הב"י בסימן תרע (עיי"ש).- ברם, ישנה גרסא בשאילתות (שאילתא כו) שרב אחאי גרס "ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד" ונעשה נס ותרבה השמן כבר ביום הראשון ולפי גרסא זו נופלת קושיית מרן הב"י כי כל יום התחדש (ועיין בספר "המועדים בהלכה" דף קנח). ברם הרבה דחו את הגרסא (עיי"ש בנצי"ב).
- מרן הראי"ה קוק (מצות הראי"ה סימן תרע) כתב לבאר ע"פ דברי הגמרא "לא יעשה אדם בית תבנית... מנורה כנגד מנורה אבל עושה הוא של חמשה ושל ששה ושל שמונה ושל שבעה לא יעשה, ואפילו משאר מיני מתכות (מנחות כח, ב) ולכן אם יתקנו חכמים שבע נרות יעברו על דברי חז"ל ולכן תיקנו שמונה נרות ומה שמברכים הוא על נס הנצחון.
- בעולם הישיבות מובא יישוב לשאלת מרן הב"י בשם הרב חיים סולבייצ'יק ז"ל: קיי"ל אין כשר למנורה אלא "שמן זית" שנכתש באופן טבעי ע"י אדם ושמן החשמונאים היה "שמן נס" ולא "שמן זית" ואי אפשר לצאת בו מצות הדלקה וא"כ איך הדליקו בו? אלא מוכרחים לומר שהנס לא היה בכמות אלא באיכות כלומר אותו שמן שנמצא בפך התעצם כוחו ודלק שמונה ימים ולא נתווסף בו שמן ונמצא שגם ביום ראשון היה נס כמו שאר הימים (המועדים בהלכה לגרש"י זווין זצ"ל; וכן כתוב בספר "נר מצוה" של המהר"ל).