שו"ת המיצרים
שו"ת המיצרים
* שאלה: האם אשה הרה פטורה מלהתענות בג' הצומות?
תשובה: מרן השו"ע (סימן תקנד - ה) פסק שבג' הצומות, עוברות ומיניקות פטורות מלהתענות לאחר ארבעים יום ליצירת הולד, אבל קודם לכן הרי היא ככל הנשים, ברם הרמ"א (סימן תקן - א) הביא שבאשכנז נהגו להחמיר שמעוברת מתענה כשאינה מצטערת הרבה, וכן כתב המשנ"ב (שם ס"ק ה).
ולהלכה, חכמי ספרד פסקו שנשים בהריון ומיניקות פטורות מלהתענות בג' הצומות הקלים ולא נהגו להחמיר, אבל ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד, וכן נוהגים (עיין בספר "תורת אמת" דף ז ובספר "תענית בהלכה" ח"א דף טז - אות ב) וכן היולדת תוך שלושים ללידתה, השו"ע פסק (שם ס"ק ו) פטורה מלהתענות ולרמ"א אחרי שבעה ימים נוהגים לצום (עיי"ש במשנ"ב סימן תקנד - יג).
* שאלה: חתן בשבעת ימי משתה האם הוא חייב לצום בג' הצומות?
תשובה: יש אומרים שחתן תוך שבעת ימי המשתה שלו פטור מלהתענות בשלשת הצומות שהואיל ויום טוב שלו הוא לא גזרו חכמים להתענות (עיין בן איש חי פ. שופטים אות יז: שו"ת "השמים החדשים" חאו"ח סימן צט: וביאור הגר"א סוף סימן תרפו).
אמנם הרבה פוסקים סוברים כשחל אחד הצומות הללו בתוך ז' ימי החיים חייב להשלים תענית וכן הוא העיקר (ברכ"י סימן תקמט - אות ב: משנ"ב סימן תקן אות יב: שו"ת יביע אומר ח"א חאו"ח סימן לד אות יג וקיצור שו"ע השלם סימן שפה - ס"ק ו).
* שאלה: האם מותר לערוך ריקודים ומחולות אחר י"ז בתמוז?
תשובה: א- כתבו האחרונים שאסור לערוך ריקודים ומחולות מי"ז בתמוז ועד ט' באב
(מג"א סימן תקנא - י) ובכלל זה אסרו בימים אלו נגינה ושמיעת כלי זמר, ולכן אסור לקיים בשלשת השבועות חוגי הרקדה, ערבי שירה, קונצרטים, אבל לשורר בפה שירים ותשבחות לה' מותר (עיין סוטה מח, א: גיטין ז, א ורש"י שם).
ב- ברם בסעודות מצוה כגון ברית מילה, פדיון הבן, שבע ברכות, בר מצוה, בת מצוה מותר לשיר שירי שמחה אף בכלי שיר ממש כי רק בשמחה של הוללות וקלות ראש אסור (עיין ילקוט יוסף דף תקנד: יחוה דעת ח"א סימן מה). ולפיכך מקום שרגילים להביא תזמורת, להזמין נגנים לשמחת בר מצוה בכל ימות השנה, מותר להזמינם מי"ז בתמוז עד ר"ח אב וכן הדין בכל שמחות של מצוה שהולכים לפי המנהג בכל השנה.
ומשהגיע חודש אב, אין להזמין לשמחה תזמורת ונגנים וגם אין להשמיע מטייפ ומכלים חשמליים, אבל שירים השייכים לשמחת המצוה מותר לשיר בפה, ואף מותר לרקוד מעט במעגל כמו שרגילים לרקוד בשמחת ברית מילה (עיין שו"ת יחוה דעת ח"א סימן מה: ופסקי תשובות סימן תקס ושו"ע סימן תקס- ג).
ג- למנהג יוצאי גלות ספרד הפוסקים כדעת מרן הב"י בשו"ע, המתחתנים מותר להזמין לחתונתם תזמורת רגילה כי אין שמחת חתן וכלה בלי כלי זמר עד ר"ח אב (עיי"ש ביחוה דעת ח"א סימן מה).
ד- גדולי הפוסקים בימינו התירו בשלשת השבועות לשמוע שירים בלי ליווי של כלי זמר ולכן מותר לשמוע שירים דרך מכשירים חשמליים ביתיים דוגמת רדיו טייפ כי אסור רק לשמוע הופעה חיה של נגנים שיש בזה חגיגיות רבה, אבל בשמיעת כלי זמר דרך כלים חשמליים ביתיים אין בזה חגיגיות ושמחה (עיין שו"ת איגרות משה חיור"ד סימן ב, קלד: שו"ת יחוה דעת חלק ו, סימן לד: ציץ אליעזר חלק טו, לג: תורת המועדים ה, ד: כף החיים תקנא - מ) ורק אחרי ר"ח אב אין להקל (תחומין כרך יג בענין זה) והמקילים לשמוע יש לעשות זאת לא בקול רם אלא בקול נמוך כי בקול רם העוצמה מספקת חגיגיות רבה.
ה- המתפרנס מהפעלת מוזיקה באירועים שונים על ידי כלי נגינה מותר להמשיך בעבודתו עד שבוע שחל בו ט' באב כיון שאינו עושה זאת לשמחה אלא לפרנסתו (עיין ילקוט יוסף מועדים דף תקנד - ו) וכן גננת מותר לה להשמיע שירים לילדים הקטנים כדי להעסיקם (קיצור שו"ע סימן קכב , א ובא"ח שנה א' פ.דברים אות ה)
ו- ניגונים עצובים אין לאסור בשלשת השבועות שהרי מובא בשבת (קנא-א) שבעת ההלויה עצמה נוהגים להביא חלילים ולנגן בהם כדי לעורר צער ובכי על הנפטר, ולכן בימי האבלות אסור לשמוע ניגונים של שמחה אבל ניגוני עצבות על החורבן מותרים שהרי מגמתם לעורר מנהג האבלות על החורבן.
* שאלה: האם מותר ללכת לנופש בבית מלון וכן לבלות בבריכת שחיה בימי בין המיצרים?
תשובה: א- טוב להימנע מללכת לבריכה, לים בזמן הזה מפני הסכנה כי ימים אלה הם ימי פורענות (איכ"ר פרשה א פ.כט) וכל זה לא מדינא כי חכמים אמרו רק מר"ח אב אבל לפני כן אין איסור לעשות דברים שיש בהם הנאות ותענוג, ולכן מדינא מותר להתרחץ בים, בבריכה, לערוך טיולים בשלשת השבועות אך הדבר מחייב נקיטת משנה זהירות אבל יש מחמירים לקיים "טיולים ציבוריים" כי יש בזה שמחה יתירה וזה דומה במקצת לריקודים ומחולות אבל בדיעבד אין לבטל ובפרט אם הוא טיול לשם רפואה ולא לשם עינוג חומרי.
ב- בקייטנות יש להקל כיון שכל המטרה להעסיק ילדים שלא יסתובבו ברחובות ולא יסתכנו, אבל יש להגביר את הזהירות ולהגדיל את המצילים כדי לשמור היטב על המתרחצים ועל הנופשים והמטיילים.
ג- בימים אלה יש להיזהר מכל מיני סכנות וספק סכנות כגון בחציית כביש, ברחיצה בים, בבריכה, בעבודה ובכל דבר שיש בו סכנה כי בתקופה זו שולט בהם קוטב מרירי (איכ"ר א, פ.כט).
* שאלה: מדוע נושא המקדש כה רחוק מתודעתנו היום?
תשובה: עם ישראל עבר גלות ארוכה שבה התנתק מבית המקדש הוא "לב האומה" ובגלות היהודים לא עסקו כלל בנושא המקדש ובניינו, ובקושי עסקו במצוות התלויות בארץ ולכן מחוסר לימוד ועיסוק בנושאים אלה העם שכח את מקדשו ואינו בראש מעייניו משום שהחיים שלנו היו נטולי מקדש.
ועלינו לדעת שבחורבן הבית לא הפסדנו את קיום המצוות הקשורות למקדש ולארץ אלא איבדנו את כל חוויית החיים שהיתה לנו בתקופת הבית, ומרוב השעבוד הגופני והרוחני של הגלות המרה שכחנו חוויות מרוממות אלה ונעשינו אדישים לנושא המקדש.
ולכן אחרי הקמת המדינה ושחרור מקום מקדשנו, עלינו להתעורר ולהשתוקק למקדש, לעסוק בלימוד נושא המקדש והלכותיו ובה נלך ונתקרב לעורר לבות העם לתבוע בנין המקדש שהוא מקור החיים והטוב בעולם ולכן הבכי וההספד על המקדש נועדו ליישר את לבבנו, לקרב אותנו אל בוראנו המצפה לתשובתנו הלאומית.
* שאלה: האם בית המקדש השלישי ישפיע טוב על המציאות העולמית?
תשובה: חז"ל לימדונו שהמדרגה הרוחנית שהיתה בזמן שהמקדש היה על מכונו בהר ה' השפיעה שפע רוחני גדול על כל היקום כי המקדש הוא מקור הכפרה, הסליחה, החסד והרחמים ומציאותו מוזילה טובה וברכה על ישראל ועל האנושות כולה, ולכן המקדש אינו סתם בית כנסת או בית תפילה רגיל אלא זה "בית" שמשפיע קדושה ומשרה שכינה בתחתונים והוא "סולם" המחבר שמים וארץ, המרומם ומשגב את חיי עולם הזה, מעלה אותם מצמצומם וממגבלותם לספירות רוחניות נשגבות שבהן הוויה כולה משתכללת ודבקה ברצון יוצרה, ולכן כל זמן שהבית חרב העולם נמצא בניוולו, בשפלותו ובחשכתו ורק בבניינו תרד "הארה העליונה" לתחתונים, ורז"ל אמרו מיום שחרב המקדש אין יום שאין בו קללה ולא יורד הטל לברכה וניטל טעם הפירות (סוטה מח, א) ננעלו שערי תפילה (ברכות לב, א), אין הגשמים יורדים מאוצר הטוב (בבא בתרא כה, א), הדעות משובשות והלב אינו קיים על בוריו והולך אחר מראית העין (זוה"ק), ולכן חסרון המקדש הוא חסרון לתחתונים ולעליונים ולכן עלינו לבכות ולקונן
חורבנו ולהתפלל יום יום לבניינו "בנה ביתך כבתחילה וכונן בית מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו" (מוסף לשלש רגלים), ואמרו רז"ל "כל תפילתן של ישראל אינה אלא על המקדש: רבש"ע יבנה המקדש! רבון העולם מתי יבנה בית המקדש" (בר"ר יג). ולפיכך, בבכי ובתפילה ובלימוד דיני המקדש נקרב הקמתו ושכלולו "ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם" (ירמיה לא, טז).
* שאלה: מה הטעם לחומרות שנהגו קהילות שונות בעם ישראל מי"ז בתמוז עד לט' באב?
תשובה: מצד הדין רק משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענית כט, ב) ובמקורות חז"ל לא בתלמוד ולא במדרשים לא נזכרו שום מהגי אבלות לתקופה שבין י"ז בתמוז לר"ח אב, אבל נהגו בקהילות שונות לנהוג במעט מנהגי אבלות מי"ז בתמוז על סמך הפסוק באיכה (א, ג) "כל רודפיה השיגוה בין המיצרים" ואמרו רז"ל על זה "אלו ימים של צער וצרות מי"ז בתמוז עד ט' באב" שבם נכנסו האוייבים לירושלים ופרעו פרעות בישראל עד ט' באב שבו החריבו בית קדשנו ומשום כך נהגו מנהגי אבלות וצער בשלשת השבועות ונקראים בין המיצרים", ועוד אמרו רז"ל שבימים אלה "קטב מרירי" (שם של שד) שולט ועל כן יש לנקוט זהירות מרובה (שם באיכ"ר, ובמדב"ר יב, ג: ומדרש תהלים צו, ג) ועל פי יסודות אלו נפסק בשו"ע שצריך להיזהר מי"ז בתמוז ועד לט' באב שלא ללכת יחידי ואין להכות את התלמידים בימים אלה (שו"ע או"ח סימן תקנא - יח) וכן לנהוג חומרות מסויימות בענייני אבלות, ובגלות מרוקו נהגו חומרות כגון לא לערוך אירוסין (שו"ע תקנא - ב) לא נושאים נשים, לא לאכול פרי חדש ולא לובשים בגד חדש, וכן אין קונים דברים חדשים, לא מטיילים ולא הולכים לים (שו"ע תקנא -יז ומשנ"ב שם ס"ק צח: שו"ת שמש ומגן ח"ג סימן נד: ובספר "נהגו העם" צומות ותעניות אות ז: שו"ת 'מים חיים' ח"ב סימן קלה ושו"ת 'ויאמר יצחק' ליקוטי דינים ט' באב אות א) ברם ישנן קהילות שהולכות אחרי מרן השו"ע, שנוהגים מנהגי אבלות רק בשבוע שחל בו ט' באב, או מר"ח אב ולא מי"ז בתמוז (עיין שם סימן תקנא - ב, יב ועוד).
* שאלה: מה הם חילופי מנהגים בענין הרחיצה בימי בין המיצרים?
תשובה: הרמב"ם (הל' תענית פ"ה, הל' ו) כתב: נהגו ישראל שלא להיכנס למרחץ בשבוע שחל בו ט' באב עד לאחר התענית, כלומר אין איסור בדבר אלא מנהג.
ברם חז"ל מפורש שאפילו בערב ט' באב מותר להתרחץ כי אין איסור רחיצת גופו אלא ביום ט' באב.
ולהלכה הורו רוב הראשונים שמנהג איסור רחיצה אינו אלא בשבוע שחל ט' באב (הרי"ף, הרמב"ם, הרמב"ן, הר"ן, המאירי ועוד) אבל ישנם ראשונים אחרים שציינו חומרות רחיצה מר"ח אב (הראבי"ה, המרדכי, אור זרוע, הטור).
ומרן השו"ע (תקנא - טז) הביא שתי הדעות: יש נוהגים שלא לרחוץ מר"ח אב, ויש שאין נמנעים אלא בשבוע שחל בו ט' באב - והרמ"א (שם) ציין שהמנהג באשכנז שלא לרחוץ בצונן מר"ח אב.
ובגלות מרוקו רוב הקהילות נהגו כדעה ראשונה שהובא במרן הנ"ל וברמ"א ונמנעו מלהתרחץ מר"ח אב חוץ מרחיצה בערב שבת חזון אפילו בחמין.
ובסיכום, יוצאי גלות ספרד נוהגים שלא להתרחץ במים חמים רק בשבוע שחל בו ט' באב ולפני כן מותר, ובמים צוננים מותר לרחוץ כל גופו אפילו בשבוע זה ויוצאי גלות אשכנז מחמירים כרמ"א שמר"ח לא מתרחצים (עיין אור זרוע ח"ב סימן תיד: תרומת הדגשן סימן קו וקיצור שו"ע לגר"ב טולידנו תצח, מח: וחזון עובדיה ארבע תעניות).
ובימינו, שיש חום רב, והזיעה מרובה האחרונים התירו גם לשיטת הרמ"א ודעימיה להתיר ולהתרחץ גם לאחר ר"ח אב כיון שאין הרחיצה לשם תענוג אלא להסיר זיעה וריח (שו"ת איגרות משה אהע"ז ח"ד סימן פב אות ד, שלמי מועד לגרש"ז אוירבאך זצ"ל עמוד תפב) וכן פסק מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (חזון עובדיה ארבע תעניות דף רמג) שהתיר בימים חמים להתרחץ אף בסבון כי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה (עיי"ש).
* שאלה: מה הדין לגבי ברכת שהחיינו בתקופת בין המיצרים?
תשובה: כתבו הפוסקים שטוב ליזהר מלברך ברכת שהחיינו בין המיצרים על פרי או על מלבוש חדש וטעם המניעה מברכה זו כי איך יברך אדם שזכה להגיע לזמן הזה שהמקדש חרב ופראות הגויים נגדנו משתוללת (עיין ספר חסידים סימן חתם) ומרן השו"ע )סימן תקנא - יז) כתב שטוב להיזהר מלומר שהחיינו... ומשמע מלשונו שזוהי חומרא בעלמא ולא דין ולכן במקרים מסויימים מקילים:
אשה מעוברת, חולה וקטן שאינם מבינים ענייני אבלות של בין המיצרים רשאים לאכול פרי חדש ולברך עליו שהחיינו (החיד"א בברכי יוסף סימן תקנא אות ח, ט ויג).
וכן בשבתות שבין המיצרים יש מתירים לברך (לבוש סימן תקנא, חיי אדם כלל קלג אות יח: משנה ברורה סימן תקנא - ס"ק צח)
על פדיון (שו"ע תקנא ס"ק יז).
על פרי חדש יעלם מן השוק אחרי ט' באב (שם: ותענית בהלכה ח"א קלז: וחזון עובדיה ארבע תעניות קכט - קלט).
ומרן האריז"ל בשער הכוונות כתב להחמיר ולא לברך וכן פסק הרב חיים פלאג'י במועד כל חי (סימן ט אות כב) והחיד"א בשו"ת "חיים שאל" ובגלות מרוקו החמירו שלא
לברך שהחיינו מי"ז עד ט' באב ואפילו בשבתות שבאמצע החמירו ולא בירכו, והמיקל יש לו על מי לסמוך.
* שאלה: האם ביום ט'ב אב מברכים שעשה לי כל צרכי?
תשובה: לפי הפשט לא נהגו לברך ברכת "שעשה לי כל צרכי" כיון שברכה זו נתקנה על נעילת נעלים בבוקר וכפסק השו"ע (סימן מו - א) "כשנועל מנעליו יברך שעשה לי כל צרכי" והנה בסוגיא זו מצאנו מחלוקת בין הפוסקים לפי הפשט לבין הפוסקים בעקבות מרן האריז"ל.
לדעת הרמב"ם ומרן השו"ע: אם לא התחייב באחת מברכות השחר - אינו מברך ברכה זו בט' באב שהרי לא נועל מנעלים.
לדעת מרן האריז"ל והרבה פוסקים ההולכים בעקבותיו שברכות השחר כולל שעשה לי כל צרכי" נאמר על מנהגו של עולם, גם אם לא נתחייב בהן מברך אותן ולכן יברך ברכת שעשה לי כל צרכי גם לא נועל נעלים.
ברם, מרן החיד"א בספרו "קשר גודל" (סימן ה אות ט) כתב גם להולכים בשיטת האריז"ל אין לברך ברכה זו בט' באב וביום הכיפורים כיון שכל העולם הולכים יחפים ואין אף אחד נהנה מהם ולכן אין לברך ברכה זו, וכן פסק הבן איש חי (פ. וישב אות ט) ועוד פוסקים אחרים.
* שאלה: האם מותר לאכול בשר אחרי צאת צום ט' באב?
תשובה: מרן בשו"ע (סימן תקנח - א) כתב: בט' באב לעת ערב הציתו אש בהיכל ונשרף עד שקיעת החמה ביום עשירי ומפני כך נוהגים מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי וכן הביאו גדולי ההוראה כיון שהתחלת הפורענות התחילה בט' בערב וההיכל "נשרף כולו בליל עשירי ועשירי" וכן הורה מרן החיד"א בספרו "מחזיק ברכה" (שם ס"ק ב).
ברם, יש מי שכתב שנהגו להחמיר רק עד חצות היום של עשירי וכפי שכתב רבנו הרמ"א (תקנח, א) וכל אחד ינהג כפי מנהג אבותיו וכל זה רק בט' באב אבל בשאר הצומות מותר לאכול בשר בצאת הצום (משנ"ב תקנח ס"ק ה).
ואולם אם חל ט' באב ביום חמישי שאז יום עשירי הוא ערב שבת מותר להסתפר ולהתרחץ לכבוד שבת גם ליוצאי אשכנז (משנ"ב שם ס"ק ג).
* שאלה: חולה שצריך לאכול בט' באב האם הוא צריך להניח תפילין לפני שאוכל או לא?
תשובה: פסק מרן המחבר (שו"ע סימן תקנה - א): נוהגים שלא להניח תפילין בט' באב בשחרית... ובמנחה מניחים טלית ותפילין ומברכים עליהם כי התפילין הן תפארת ובט' באב אנו אבלים ואין ראוי ללבוש בגד שהוא תפארת בבוקר אבל במנחה מניחים תפילין וציצית ומברכים עליהם (עיין שו"ע סימן לח - ס"ק י).
אבל ישנם פוסקים הסוברים שגם בט' באב מניחין תפילין בבוקר (הרמב"ן, רשב"א, האריז"ל, הרש"ש מובאים בכף החיים סימן תקנא - ס"ק ד) וכן עשו כמה גדולים (עיין שערים המצויינים בהלכה סימן קכד - ב) וכיון שיש כלל בידינו שאסור לאכול לפני תפילין (עיין או"ח סימן תרצב ובמג"א שם ס"ק ו) ולכן מי שצריך לאכול בט' באב חייב להניח תפילין לפני שאוכל.
וישנם החולקים וסוברים כיון שהציבור אינו מניח תפילין עד תפילת מנחה כפסק השו"ע ולא כדעת החולקים כיון שהוא יום מר וזה סימן לאבלות, לכן גם האוכל בט' באב לא יניח תפילין עד מנחה (עיין שער המצויינים בהלכה סימן קכד - ס"ק ב) כי לא טוב שהיה "פארו" חבוש על ראשו בשעה שכולם אבלים.
ובענין זה של הנחת תפילין בבוקר בשחרית, במקום שנהגו כדברי מרן השו"ע ימשיכו במנהגם ויניחו במנחה ואל ישנו מפי המחלוקת ונהרא נהרא ופשטיה (עיין יחוה דעת ח"ה או"ח סימן כה אות טו: וחלק ו עמוד קצה: וילקוט יוסף מועדים דף תקפד וח"א מהב"ת עמוד נא).
* שאלה: מתפלל שואל האם צריכים להניח תפילין בט' באב שחרית או רק במנחה כי שמעתי יש אומרים כך, ויש אומרים, ורצוני לדעת מה עלי לנהוג?
תשובה: יש מחלוקת ראשונים אם בכלל צריך להניח תפילין ביום תשעה באב, מובאת במרן הב"י (סימן תקנה):
י"א שאין להניח תפילין בט' באב כמו ביום ראשון דאבל שהוא יום מר וקשר (אבודרהם, סמ"ג והרוקח).
ויש נוהגים להניחם כי לא ראוי לבטל מצוה חשובה זו משום אבלות ישנה, אלא מניחים אותם מן המנחה ולמעלה שאז הוא זמן נחמה (הרמב"ן, הר"ן, הרשב"א והרא"ש).
ולהלכה, פסק מרן בשו"ע (סימן תקנה - א): נוהגים שלא להניח תפילין בשחרית בט' באב ולא טלית... ובמנחה מניחים תפילין וציצית ומברכים עליהם (עיי"ש) ובבית יוסף (תקנה) מבואר שכן הוא מנהג העולם של להניחם בשחרית אלא במנחה וכן הוא מנהג יוצאי אשכנז וזוהי פשרה בין כל שיטות הראשונים (עיין שו"ת "מקוה המים" ח"ד סימן יז).
ברם, מקובלים מתעטפים בטלית ותפילין גם בשחרית, כי גם בט' באב חייבים בתפילין וכמו שפסק השו"ע בעצמו (או"ח סימן לח - ו).
והיום יש נסיונות מכמה פוסקים בדורנו לשנות את המנהג ולהניחם. ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת "יביע אומר" (ח"ב סימן כה, אות י, וח"ג דף שנא, ב) כתב דיש לנהוג ולהנהיג להניח תפילין בשחרית בט' באב כמנהג המקובלים.
מרן הגאון הרב שלום משאש זצ"ל בספרו שו"ת "שמש ומגן" (ח"ב או"ח סימן ו, ז וח"ג חאו"ח סימן ז) יצא בחריפות נגד שינוי פסק השו"ע וצעק נגד "הפורצים גדר שרצו להתדמות למקובלים וכן לא יעשה", ועד כתב שגם מי שנמשך אחרי המקובלים יחזור למנהגנו העתיק יומין וילבשם רק במנחה" וכן כתב בספר "נהגו העם" (צומות ותעניות אות יג) שמנהג קהילות מרוקו להניחם רק במנחה (עיין בקיצור שו"ע לרב טולידנו הל' תפילין בספר "ויאמר יצחק" ליקוטים אות ב סימן יז).
ובספר "עלי הדס" לרב סיטבון (פרק יד אות יז) כתב שכן נהגו בגלות טוניס כמו מרן השו"ע, וכן נהגו יהודי לוב, וכן הביא בעל "שולחן ערוך המקוצר" (ח"ג סימן קה - אות ז) שכן נהגו בני תימן שלא להניח טלית ותפילין בשחרית אלא במנחה (עיין בספר "עטרת אבות" הל' בין המיצרים במנחה דף שפה ובספר "זוכר ברית אבות" דף 120 ובנתיבות המערב דף 116).
ומי שהוא מקובל ונוהג כמנהג המקובלים, יניחם בביתו, ואל יניחם בבית הכנסת הנוהגים כדעת מרן כי ביום זה לא מרבים מחלוקת ומריבות ולכן יניחם בביתו ויבוא להתפלל ולקרוא קינות ולהתאבל כשאר העם (עיין בספר תעניות בהלכה ח"ב דף שצח: ובשו"ת "יחוה דעת" ח"ה או"ח סימן כה אות ט וחלק ו עמ' קצה: וחלק ב סימן סז: וילקוט יוסף מועדים דף תקפד).
* שאלה: מתי אומרים "נחם" בג' תפילות או רק במנחה של ט' באב?
תשובה: מרן בשו"ע (סימן תקנז - א): פסק לומר "נחם" בשלוש תפילות של צום ט' באב, והרמ"א הגיה על דבריו (שם): והמנהג הפשוט שאין אומרים תפילת "נחם" רק במנחה של ט' באב והטעם מבואר בבית יוסף (סימן תקנז) כי לעת ערב הציתו את ההיכל, הילכך באותה שעה מזכירים שפלות ירושלים ואבליה ומתפללים לתנחומיה. וישנם עוד שני טעמים:
כי עד המנחה הרי אנו כמי שמוטל מתו לפניו וכידוע שאין מנחמים אבלים בטרם נקבר המת.
כי בזמן המנחה בט' באב, ע"פ מסורת חז"ל נולד המשיח שהוא המיועד לנחם בית ישראל.
וכן מנהג קהילות ספרד שרק במנחה אומרים "נחם" במנחה כדעת הרס"ג, האבודרהם והרא"ש ודעימם (עיין "זוכר ברית אבות" 121, מגן אבות עמוד עדר, "נתיבי עם" סימן תקנז, ובספר "מועד לכל חי" סימן י אות פב ו"עטרת אבות" ח"ב דף שנו).
להלכה, מנהג כל בית ישראל שהוא מנהג ספרד הקדום ומנהג העולם כולו לומר "נחם" רק במנחה מהטעמים הנ"ל, וכך יש לנהוג.