חג השבועות – שמות החג

"חג השבועות" עולה על שאר החגים בהיותו מיוסד כולו על בנין יקר תפארת גדולת התורה שהיא "תכלית הטוב המוחלט" ובאה לחנך את עם ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש", לחיות חיי חברה ומוסר מתוקנים וישרים אשר ישמשו דוגמא ליתר העמים.

חמשה שמות נתנו לחג המיוחד הזה בתורה ובמשנה יתר משאר מועדי ישראל ואלו הם:

א. חג הקציר "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (שמות כג, יד-טז) "חג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים" (שם לד, כב) ונקרא בשם זה כי הוא "חג הבא בזמן קצירה" דהיינו עונת קציר החטים שמהם מקריבים את לחם הבכורים (עייש ברש"י ובאברבנאל שם) והספורנו (שם) כתב הטעם שנקרא "חג הקציר" משום שבחג השבועות אנו מודים להקב"ה על עונת האביב שנתן לנו הקב"ה שעל ידי זה גדל הקציר באופן מוצלח, ועל זה מקריבין את העומר והרמב"ן כתב שחג הקציר בא כדי להודות להקב"ה שהוא שומר חוקות שמים וארץ ומוציא לחם מן הארץ.

ב. עוד נקרא חג זה בשם "יום הבכורים" כמו שנאמר "וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה׳ בשבעותיכם" (במדבר כח, כו) כלומר על שם לחם הבכורים (שתי הלחם) שמקריבים קרבן מנחה בבית המקדש, ועל שם עונת הביכורים המתחילה בחג השבועות שכל אחד מצווה להביא את ביכורי פירותיו משבעת המינים לפני ה׳ בבית המקדש. ו"בשפת אמת" כתב: ביכורים זהו לשון התחדשות ולכן נקרא "יום הביכורים" שמתחדש באותו יום שורש הבריאה כי הבריאה תלויה ועומדת עד לקבלת התורה בששה בסיון על ידי עם ישראל (עיין ביצה טז, א ושבת פח, א).

ג. עוד נקרא חג זה בשם "חג השבועות" כמו שנאמר "וחג השבועות תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות לד, כב) ושם זה מוזכר כמה פעמים בתורה (עיין דברים טז, ט-י: במדבר כח, כו-לא).

      א-       והטעם שחג זה נקרא כך משום שהוא בא לאחר ספירת שבעה שבועות, ואמרו רז"ל למה תלה הכתוב יום חג שבועות בספירה מה שאין כן בשאר המועדות לפי שכאשר נתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל תורה לסוף חמישים יום ליציאתם... והיו מצפים ומייחלים לקבלת התורה ולכן נקבעה הספירה לדורות (שבלי הלקט ערוגה ח, רלו: ומורה נבוכים ח"ג, מג והחינוך בפרשת אמור).

      ב.       ובספר "מדבר קדמות" כתב מרן החי"דא: ואפשר שנקרא שבועות לרמוז, שלקבל התורה מנינו שבעה שבועות שכל הרוצה להיטהר צריך נקיים... כי לא ניתנה תורה עד אשר נטהרו בשבעה שבועות ועל כן צריך לפרוש מטומאתנו תמיד ואז נוכל להתקרב ולקבל התורה.

      ג.       ובספר "אהבת שלום" כתב שנקרא "חג השבועות" להורות על חשיבות "השביעיות" כי יום לאחר ספירת שבעה שבועות הוא "יום מקודש", יום מתן תורה ועליו נאמר "כי חג ה׳ לנו" (שמות ב, ט: והראב"ע לויקרא כג, יא).

      ד.       מרן "אור החיים" הקדוש כתב "ששבועת מלשון "שבועה" כי ביום זה של מתן תורה ונשבעו ישראל והקב"ה זה לזה שבועה הדדית: עם ישראל נשבע שלא ימיר הקב"ה באלוקים אחרים, והוא נשבע לנו שלא יחליף אותנו באומה אחרת כי אנחנו "עם סגולה" ואין לנו המרה ותחליף לעולם ואפילו תבוא אומה אחרת ותיטיב במעשיה אנו נקראים "עם סגולה" (עיין "אור החיים" פרשת "כי תבוא").

      ה.       בספרות התלמודית נקרא "חג השבועות" בשם "עצרת" "עצרת של פסח" (פסיקתא זוטרתא לפרשת פנחס: ראש השנה טז, א: ומנחות סה, א: ילקוט שמעוני פנחס כט) וכתב בעל מנורת המאור": וקראוהו רבותינו עצרת לפי שהוא יום מובדל להקב"ה עם ישראל עמו כמו שמיני עצרת כי ביום זה הקב"ה מתייחד עם ישראל וקשה עליו פרידתם ולכן ביום זה נאספים ונעצרים עם ישראל יחד לקבלת התורה (עיין קדושת הלוי: שפת אמת שבועות תרס) ולכן התרגום אונקלוס תירגם "בשבועותיכם" (במדבר כח, כו) "בעצרתיבון" כלומר בהתאספכם יחד לקבל את התורה... ולכן נקרא "יום הקהל" (דברים ט, י: שם י, ד: יח, טז) כי ביום זה העם נעשה "קהילה אחת" לקבל התורה המאחדת ומלכדת את עם ישראל לחטיבה אחת לגוף אחד "תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב" (דברים לג, ד).

ו. זמן מתן תורה כי ביום זה ניתנה תורה לישראל והוא רק יום אחד.

"חג השבועות שונה מפסח וסוכות כי הללו נמשכים שבוע ימים "היקף שלם" ואילו שבועות אינו אלא יום אחד" (הרמב"ם מורה נבוכים ח"ג, פרק מג) והנה בענין חג זה נשאלות שתי שאלות עיקריות:

        א. מפני מה נשתנה חג זה מכל חגי ישראל שאין לו תאריך עצמי קבוע כמו לכל יתר מועדי ישראל, וכל קביעותו תלויה במספר החמישים לספירה ולא בתאריך מסויים ומוגדר לחודש כמו חג הפסח וחג הסוכות?

        ב. ועוד תמוה למה אין התורה מחייבת אותנו לעשות מזכרת למאורע נשגב זה, או לערוך טכס סמלי להנציח מעמד הר סיני כמו שאוכלים מצה בפסח ויושבים בסוכות בחג הסוכות?

ועל שתי השאלות הללו ענו רבותינו ז"ל בהרחבה בהסבירם מהות חג השבועות: חג השבועות, עיקר מהותו וחגיגתו היא "מתן תורה" וכדברי "האבן עזרא" בפירושו לויקרא (כג, יא): חז"ל העתירו כי בחג השבועות היה מתן תורה ועליו נאמר "כי חג ה' לנו" (שמות י, ט) וספירת העומר שנתחייבנו בה בפסח עד שבועות היא ציפיה עזה ותשוקה נוראה ליום מתן תורה וכדברי רבנו הרמב"ם (ח"ג, פרק מג): ושבועות הוא יום מתן תורה ולהגדיל היום ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון כמו שממתין הנאמן שבאוהביו שהוא מונה היום וגם השעות, וזאת היתה סיבת הספירה מיום צאתנו ממצרים עד יום מתן תורה שהוא היה הכוונה והתכלית ביציאתם כאמרו "ובהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה" (שמות ג, יב) כלומר מטרת השחרור מעבדות אינה השגת החירות הגופנית והעצמאות המדינית בלבד אלא החירות הנפשית התרבותית, ושחרור הגוף מכבלי מצרים אינו אלא התחלה, אבל גמר הגאולה ועיקר מגמתה היא קבלת התורה במעמד הר סיני ולכן יש בחג השבועות אומר מרן האלשיך בספרו "תורת משה" (דברים טז, ז): בשורת תיקון הנפש על ידי השבעה שבועות שנגמרו מלספור לעומר שבעה נקיים שהוא לכוון ליבון טהרת הנפש בגמר תשובה וקבלת אושר התורה ולכן ימי ספירת העומר הם ימי הטבה, התעלות רוחנית והכשרה נפשית לקבלת אור התורה אושר החיים כי עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ובעבורה נגאלו ממצרים ועלו לכל הגדולה ולכן נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד, הנכסף אליו שיצא לחירות... (עיין החינוך מצוה רעג: הרמב"ם מו"נ ח"ג, פרק מג): ולאור זה כתבו המפרשים ששונה הוא "חג שבועות" מכל מועדי השנה שהתורה לא קבעה אותו לפי תאריך מוגדר ומסויים אלא נקבע כהמשכו וסיומו של חג המצות וימי הספירה שבינתיים הם כימי חול המועד של פסח ללמדנו שאין יציאת מצרים שווה מאומה ללא חירות הנפש, ללא תרבות אלוקית, ללא קבלת אור התורה, ללא היטהרות והזדככות מטומאות הגויים וגיעוליהם ולכן שבועות נקרא "עצרת של פסח" (פסיקתא דרב כהנא) כי מתן תורה היא התכלית של יציאת מצרים, ומבלי קבלת התורה, לא יוכל העולם להתקיים וגם לא יוכל עם ישראל להשיג את אמיתות חירותו הגופנית (עיין הרמב"ן לויקרא כג, לו ושהש"ר ל, ב): ולכן כל ימי הספירה אנו מזדככים, מתלבנים ומיטהרים כדי לזכות ולהגיע לאותו יום נשגב ומיוחל שבו ניתנה חמדת הלבבות.