מעלת התורה ושמחתה בחג "שמיני עצרת"

אחים קדושים וטהורים, בחג "שמיני עצרת" אנו מסיימים את "חג סוכות" וגם מסיימים את 'התורה״ אבל חוזרים לראשיתה, וביום זה אנו שמחים, מלאי עוז וחדוה שזיכנו הקב״ה לקבל תורתו, ללומדה ולסיימה, ואין שמחה גדולה לישראל כשמחת התורה המשמחת את הלב, מתקנת את המידות ומזריחה עלינו "אורות עליונים" להשיג תכלית חיינו ואושר קיומנו הלאומי והיא המפלסת בלבנו נתיבות שלום, אחוה ורעות:

א. כל העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים, וכל העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם מות (תענית ז,א)

ב. הקב״ה נתן תורה לישראל - סם חיים לכל גופו (עירובין נד, א: יומא עב ,ב  ושבת פח,ב).

ג.       לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה (אבות א, משנה יז).

ד.       אם בחוקותי תלכו - תשובה ומעשים טובים (ברכות יז,א).

ה.      פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים (תהילים יט,ט).

ו.       ספרא וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אם תקיימו את התורה תזכו, ואם לאו חלקו בזה (ויקרא רבה לה, ה).

ז.       כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליה של מטה (סנהדרין צט,ב).

ח.      כל זמן שהיו ישראל עוסקים בתורה לא היו ניזוקין אלא היו מתגברין על שונאיהן, וכשהיו מתבטלין ממנה היתה מידת הדין מתוחה כנגדם (רבנו בחיי כד הקמח ומגילה ג,א).

ט.      זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו (תהילים קיח,כד) אמר ר' אבין: אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בקב״ה, אם ביום, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך (שה״ש) בך - בתורתך: בך - בישועתך בך - בכ״ב אותיות (ילקוט שמעוני שה״ש תתעו).

י. מצוה מיוחדת לשמוח במועדים כמו שנאמר "ושמחת בחגך", ובשבת נאמר ״וקראת לשבת עוונג... אז תתענג על ה'״.

יא. מידת הצדיקים אשר השי״ת לנגדם תמיד ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר מברכים ומשבחים לקב״ה אשר שמחם ...ויתפלל לקב״ה שיטה לבו לעובדו ולעשות רצונו בלבב שלם ושישמחנו שמחת עולם ויזכנו לחיי עולם הבא.. (טור או״ח סימן תקכט).

יב. בשמיני עצרת הוא יום שמחת תורה, בו מסיימים התורה באות ל ("לעיני כל ישראל") ומתחילין באות ב של "בראשית" ר״ת לב, לרמוז על התייחדות הקב״ה עם כנסת ישראל (ספר יששכר חודש תשרי מאמר יג) ושהתורה היא "לב" ונשמת האומה הישראלית.

יג. חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, ובמה משמחם ? אנשים בראוי להם - ביין: ונשים במה משמחן ? בבגדי צבעונין (פסחים קט,א).

יד. אין שמחה גדולה ומפוארת לפני הקב״ה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, (הרמב״ם סוף הל' מגילה).

טו. כשיתענג האדם וישמח במעשה הטוב והיושר אז יהיה חרוץ לעשותם בתכלית שלמותם ולהוסיף עליהם מדי יום ביומו (הראי"ה קוק בעקבי הצאן).

טז. "כל העוסק בתורה אוייביו נופלים לפניו" (בבא קמא יז,א).

יז. כל זמן שישראל עוסקים בתורה נשבר כוחם של עכו״ם (זוהר שמות) ואין יעקב שולט אלא בפיו (בר״ר סה,טז).

יח. "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים", מי גרם לרגלינו שעמדו במלחמה, שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה (מכות י,א).

יט. יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה, אבל ישראל הם נאים לארץ והארץ נאה להם (במד״ר כג).

 אחים יקרים, החג האחרון של סוכות נקרא "חג שמיני עצרת״, בו אנו מתייחדים עם הקב״ה ושמחים בתורתו, ובו אנו מסיימים את התורה הקדושה וחוזרים לפרשת "בראשית" ללמדנו שעם ישראל קשור בקשר נצחי עם תורתו וארצו, וכל כוחו ועצמתו הגשמית והרוחנית שואב ממורשתו הרוחנית והיא הנותנת לו כח לעמוד מול אויביו לנצחם ולהדבירם תחת אמונתו, צדקו ויושרו, ובימינו שהגויים רוצים להשמידנו על שהקמנו מדינה, מלכות ישראל ורוצים לגזול את נחלתנו, הרי תקופה זו היא קשה ועליה נאמר ״עת צרה היא ליעקב״ אבל לא להישבר ולא להתיאש אלא עלינו להאמין בצדקתנו ובבחירתנו כעם סגולה ומתוך הדוחק והצער הזה ניוושע "וממנה יושע" ונראה במלכותו יתברך על כל העולם כולו ולכן בחג זה נרבה שמחה של תורה, שמחת ישראל, שמחת שלמות ארצנו ומתוך השמחה נצא מהצרה "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" (ישעיה נה ורש״י שם), ונזכה לגאולה השלמה ולבנין ארצנו השלמה