מצות הנטיעה בארץ ישראל

מצות הנטיעה בא"י

 

  • "וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא יט, כג) ומכאן מצוה לנטוע עצי מאכל בא"י וגם לנטוע בה בני תורה שנקראים "נטעים" (שבת קיח, ב וזוהר רעיא מהימנא פנחס רנב, ב) (עיי"ש באור החיים).

 

  • "וירא אליו ה'... שכון בארץ" (בראשית כו, ב) ואמרו במדרש (בר"ר פ.ד, ג) עשה שכונה בא"י, הוי נוטע, הוי זורע, הוי נציב". וכן מובא בילקוט שמעוני (פ.תולדות רמז קיא).
 
  • "נאמר אחרי ה' א-להיכם תלכו ובו תדבקון". וכי אפשר להידבק בשכינה? אלא מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה דכתיב "ויטע ה' א-להים גן בעדן" אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחילה (ויקרא רבה פ.כה,ג וסנה' קב,ב ותנא דבי אליהו פרק ט).
 
  • לכל ילד שנולד היו נוטעים ארז ולכל ילדה שנולדה אורן ע"ש הכתוב "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (תהלים צב, יג; וגיטין נז, א).
 
  • "לא תשחית את עצה... כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) וחייו של אדם תלויים בעץ השדה (ספרי שם).
 
  • אמר הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע אלא היו זהירים בנטיעות כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות אחרים אף אתם היו נוטעים לבניכם (תנחומא קדושים ח).
 
  • אמר ר' יוחנן, מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בישראל וקרא לו "שומרון" (סנה' קב, ב).
 
  • פירות א"י קלים לבישול וקלים לאכול מכל הארצות (ספרי עקב לז).
 
  • "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה" (דברים ח, ט וברכות לו, ב).
 
  • עתידים כל אילני סרק שבא"י שיטענו פירות (כתובות קיב, ב), כל האילנות כאילו משיחין אלו עם אלו, כאילו משיחין עם הבריות וכל האילנות להנאתם של הבריות נבראו (בר"ר יג, ב).
 
  • פירות א"י שמנים כחלב, ומתוקים כדבש (ספרי דברים ז, יב וכתובות קיב, א).
 
  • עתידים אילנות שמוציאים פירות בכל יום (שבת ל, ב).
 
  • יום ט"ו בשבט הוא יום של הסתכלות בפלאי הבריאה שבפירות והודאה על כל הטוב אשר נתן ה' בעולם והתכלית בזה להתקרב יותר ויותר לעבודת ה' (ספר דרכי המוסר עמוד קכ).
 
  • בשעה שכורתין אילן שעשה פירות קולו הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע (ילקוט ראובני; פרקי דר"א לד) והקוצץ אילנות טובות עובר בלאו (מכות כב, א).
 
  • קוצצי אילנות טובות אינם רואים סימן ברכה לעולם (פסחים נ, ב) ובספר "פסקי תשובות" (פסחים אות קלב) כתב "הקוצץ אפילו אילן סרק אינו רואה סימן ברכה".
 
  • המאורות לוקים על קוצצי אילנות טובים (סוכה כט, א).
 
  • כי תצור אל עיר ימים רבים... לא תשחית את עצה... לא תכרות כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט והרמב"ם הל' מלכים פ"ו הל' ח-ט ועיין בקמא צא, ב; בב"ת כו ותורה תמימה שם בדברים כ, יט).
 
  • רבי יוחנן היה אומר: אם היית הנטיעה בתוך ידיך ויאמר לך הרי לך המשיח, בוא ונטע את הנטיעה ואח"כ צא והקבילהו (אבדרן פ.לא נוסח ב).
 
  • אכילת פירות א"י מביאה את האדם האוכלם לקדושה ולאהבה (חתם סופר לחולין קמב, א) ופירות א"י מסוגלים ליראת שמים (ספר "דברי שלמה" עמוד קיב, קכג).
 
  • פירות א"י מקבלים קדושה מקדושת השכינה השורה על אדמת א"י ולכן אנו מבקשים בסוף ברכת אחת "מעין שלוש" - "שנזכה לאכול מפירות א"י ונאכל מפריה ונשבע מטובה" (הב"ח לאו"ח סימן רח; חסד לאברהם מעיין ג; מור וקציעה סימן רח; והרב בן איש חי בשו"ת "תורה לשמה" סימן תיח).
 
  • נטיעה בא"י אינה סתם פעולה חקלאית רגילה, זוהי התדבקות במידותיו של הקב"ה שאף הוא התעסק במטע תחילה כמבואר בויקרא רבה (כה, ג; ספר מועדי הראי"ה פרק יז 213 ושבחי הראי"ה עמוד קצב)
 
  • חכמי ישראל מצאו בפירות א"י ובתכונותיהם משל לערכים נשגבים וחשובים בחיי האומה הישראלית ונביא דוגמאות:
 
  •  רימון – אמרו בעירובין (יט א) "פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון- שאפילו ריקנים שבך מלאה מצוות כרימון" ועוד אמרו "הנצו הרימונים" אלו התינוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבים שורות שורות כגרעיני רימונים (שהש"ר ו, יז) והרואה רימון בחלום יצפה למצוות (ברכות נז, א).
 
  • למה נמשלה התורה לתאנה? אלא כל הפירות יש בהם פסולת אבל תאנה כולה יפה לאכול (ילקו"ש יהושע א וכתובות קיא,ב).
 
  • זית – למה נמשלו לזית? עונה הגמרא (מנחות נג, ב) מה זית אין עליו נושרים לא בימות החמה ולא בימות הגשמים - אף ישראל אין להם בטלה עולמית לא בעוה"ז ולא בעוה"ב (ועיין בילקו"ש ירמיה רמז רפט).
 
  • תמר – למה נמשלו ישראל לתמר? עונה המדרש רבה (בר"ר פ.מא): מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה, לולבים להלל, חריות לסיכוך, כך הם ישראל, אין בהם פסולת, מהם בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות (ועיין חולין יב, ב ותענית כה, א).
 
  • אגוז – למה נמשלו ישראל לאגוז? כיוון שנוטלים אגוזים ביד - כולם מתרגשים דהיינו מרעישים כך ישראל כיוון שניטל אחד מהם וניתן במחבוש - מיד נעורים כולם ופודים אותו (שהש"ר פ.ו).
 
  • גפן – למה נמשלו לגפן? מה הגפן יש בה אשכולות גדולים וקטנים, וכל אשכול שהוא גדול מחברו, נמוך ממנו - כך ישראל כל שהוא גדול מחברו נמוך ממנו (שמות רבה טז. ועיין שם פ.מד) ואין התורה מתקיימת אלא במי שדעתו שפלה (תענית).
 
  • תפוח – מה תפוח פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע (שבת פח, ב).
 
  • אברהם אבינו כיוון שהגיע לסולמה של צור וראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה "לזרעך אתן את הארץ הזאת" (בר"ר פ.לך לך) ולכן נטע "אשל" בבאר שבע (בראשית כא, לג-לד) שלדעת רבי יהודה "פרדס שיש בו כל מיני מגדים" (בר"ר פ.נד, ח).
 
  • למה נמשלה ארץ ישראל לצבי? לומר לך מה צבי זה קל מכל החיות, אף א"י קלה מכל הארצות לבשל פירותיה (כתובות קיב, א).
 
  • כימי העץ ימי עמי (ישעיה סה, כב) כתב הרב ישראל מצ'ורקטוב: ישראל נמשלו לעץ וכמו שהעץ עומד ערום וחשוף וקפוא בעידן החורף ועליו נטשוהו בכל זאת יונק הוא ממעמקי האדמה את חיותו בט"ו בשבט, כך ישראל הנתונים לביזה ולמשיסה. ומעמדם הרוחני מתמוטט, בכל זאת במעבה האפלה נרקם אור הגאולה, אורו של משיח עולה ומנהיגה.
 
  • בעלי התלמוד שיבחו מאוד את יפעת האילנות וערכם לטובת הבריות ואמר רב יהודה "האי מאן דנפיק ביומי דניסן וחזי אילני דמלבלבי אומר "ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות להתנאות בהן בני אדם" (ברכות מג, ב ושו"ע סימן רכו חזון עובדיה פסח עמוד כד; ברכת ה' חלק ד עמוד שה) ויברך בכוונה ובשמחה (בן איש חי בהגדה שלו) ויש לברך ברכה זו רק על עצי מאכל (בא"ח).
 
  • למה העצים והאבנים לוקים? כדי שיראו הבעלים ויעשו תשובה (ילקוט קעג-א).
 
  • כתב בעל "שבט מוסר" (פרק טז) בני הוי זהיר לברך על הפירות בט"ו בשבט כי "מנהג ותיקין הוא".
 
  • על פי המנהג יש בט"ו בשבט איזה רושם של יום חגיגה, של התעוררות לתחיה ישובית בארצנו הקדושה (איגרות הראי"ה ח"ב עמוד סא).
 
  • חייו של האדם אינם אלא מן האילן (ספרי שופטים כג) וכן כתב הראב"ע (דברים כ, יט) "כי חיי בן האדם הוא מן השדה" וכן מצאנו בספרי דבי רב על אתר "מלמד שחייו של אדם אינו אלא מן האילן".
 
  • סגולה שמימית מיוחדת ראו חז"ל בעבודת המטעים שעל ידם מתדבק האדם בשכינה ככתוב "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר" (ישעיה ס, כא ורות רבה פ"א, ב).
 
  • לא תחסר כל בה (דברים ח, ט): מלמד שאין א"י חסרה כלום (ברכות לג, א).
 
  • החגיגה של ט"ו בשבט נובעת רק מחיבת הארץ כיוון שר"ה לאילנות הוא דבר הקשור בתופעות הטבע המיוחדות לא"י, ולכן סומן ונקבע הדבר באכילת פירותיה של א"י כי רוב שבחה של א"י על פירות האילן ככתוב (דברים ח) "ארץ חטה ושעורה... גפן תאנה רמון ארץ זית שמן ודבש".
 
  • כל האילנות להנאתן של הבריות נבראו (בר"ר יג) נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי (קוהלת ב, ו).
 
  • המצוות התלויות בארץ הנן הרכוש הרוחני היסודי של האומה בכללה ושל קדושת יחידיה (הקדמה לספר "עץ הדר" של הראי"ה קוק).
 
  • על ידי ברכת האילנות, מצליחים המברכים להעלות את הנשמות המגולגלות בצומח, ועל ידי התורה אשר ילמדו בעת הברכה יזכו להעלותם עד למעלה (מרן בן איש חי דרוש לברכת האילן בהגדה של פסח לבן איש חי).
 
  • "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג) ופירש רשב"ם: לנטוע אילנות.
 
  • ראויים היו ישראל ליכנס לארץ מיד אלא שהיו אילנות ישנות מימי נח, אמר הקב"ה מה אני מכנס ישראל לחורבה, הרי מקיפם ארבעים שנה במדבר, כדי שיעמדו הכנענים ויקוצו ישנות ויטעו חדשות (קוה"ר ג).
 
  • על ידי האמונה מעלים כללות כוח הצומח (פרי צדיק א, קיח, ג) ובט"ו בשבט נמתקים הדינים ומתגלים החסדים והרחמים (ספר "שער יששכר" חודש שבט).
 
  • "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) מה האדם נותן דין וחשבון אף עצים נותנים דין וחשבון (בר"ר כו, ו) וכמו שהאילן יש לו שורשים חזקים ועמוקים באדמה כך האדם יש לו שורשים חזקים בעולמות העליונים (עיין בספר "שארית מנחם" ח"ג עמוד שעז).
 
  • האדם נמשל לעץ השדה, אלא שהוא אילן הפוך, כי העץ שורשו תקוע למטה בארץ ואילו האדם שורשו למעלה כי הנשמה היא השורש שלו והיא מן השמים (מהר"ל נצח ישראל פרק ז עמוד מז).
 
  • וכל שיחתן של בריות אינה על הארץ שחייהם תלויים בה וכל תפילות הבריות אינן אלא על הארץ, רבון העולם תעשה הארץ ותצליח הארץ (בר"ר יג, ב).
 
  • עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל פרי שראתה עינו ולא אכל, ר"א הוי מצמצם ליה פריטי וקנה לו מכל דבר פעם אחת בשנה (ירושלמי סוף קידושין).
 
  • "והיה אמונת עתיך חוסן" (ישעיה לג-ו) אמונה זה סדר זרעים כי זורע ומאמין (שבת לא, א ותוס' שם ד"ה אמונת) כלומר הזריעה צריכה אמונה ותפילה כדי שהקב"ה יצמיח אותה.
 
  • "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות טו, יז).
 
  • ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו באשר בראשונה (שמואל ב ז, י; תהלים פ.ט, טז).
 
  • תביאמו ותטעמו – נטיעה שאין בה נטישה, שנאמר: ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש (ירמיה כד, ו). ונטעתם על אדמתם ולא ינתשו עוד (עמוס ט, טו ומכילתא דרבי ישמעאל בשלח שירה פרשה י).
 
  • "אם שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרוס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתי אל הרעה" (ירמיה מב, י).
 
  • "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" (ישעיה יא, א).
 
  • "בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את פרין" (ירמיה כט, ה).
 
  • "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחיללו" (ירמיה לא, ד).
 
  • "וששתי עליהם להיטיב אותם ונטעתם בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי" (ירמיה לב,מא).
 
  • "והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ להרוס ולהאביד ולהרע, כך אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאום ה' (ירמיה לא,כז) ואני אטע אתכם בתוכה נטיעה שלוה (דב"ר פ"ג יב) "והיה אמונת עתיך חוסן" זה סדר זרעים, ואמרו בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע (תוס' שבת לא, א ד"ה וזורע).
 
  • ואם צרים ואויבים סביב שתו לנו, התשובה שאנו צריכים להשיב על זה היא שקידה גדולה על גאולת הארץ ביתר עוז ותעצומות ולא נניח את אדמת קודש בשוממותה... מוכרחים הם להיגאל על ידי הבנים הבונים (חזון הגאולה עמוד רכז).
 
  • "ארץ זבת חלב ודבש" (דברים ו, ג) ופירש הספורנו: ארץ זבת חלב ודבש מוכנה לעובדיו לזה התכלית שתתפרנסו בה שלא בצער ויהיה לכם פנאי לעיון ולמעשה.
 
  • "ארץ אשר ה' א-להיך דורש אותה תמיד" (דברים יא,יב) ופירש הספורנו: "דורש אותה להשגיח על מעשי יושביה אם הם ראויים למטר ואם לא".
 
  • "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב, טו) פירש הספורנו: הנה אתה ישורון קהל תופסי התורה ובעלי העיון פנית אל התענוגים הגשמיים ובזה עבית מהבין דקות האמת.
 
  • ולכל גרגירי עפר מא"י מיוחדות נפשות פרטיות מישראל (שפ"א בלק תרמח).
 
  • אין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים המצוות התלויות בה (הסמ"ג מובא בטור סימן רח; ועיי"ש במשנ"ב שם ס"ק נא; ובב"ח שם).
 
  • אחרי חלוקת הארץ הייתה החלוקה חביבה עליהם יותר מדאי והיו ישראל עסוקים במלאכתם, זה עוסק בכרמו וזה עוסק בשדהו, וזה עוסק בזיתיו וזה עוסק בפוצמו (בדק הבית) (רות רבה פ"א, ב).
 
  • אמר ר' יוחנן מפני מה זכה עומרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בא"י שנאמר ויקן את ההר... ויקרא את שם העיר אשר בנה... שומרון" (סנה' קב, ב).
 
  • "בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים", ,עשיתי לי ברכות מים להשקות מהן יער צומח עצים" (קוהלת ב, ו).
 
  • ארץ חמדת נחלת צבי – למה הוא מושלה לצבי? מה צבי זה קל לאכול כך א"י פירותיה קלים לאכול (שמו"ר פ.לב, ב וספרי דברים ז, יב; וכתובות קיב, א).
 
  • קדושת א"י היא קדושה עצמית פנימית ומפני זה ישנן מצוות מיוחדות התלויות רק בה, לא שקדושת א"י תלויה במצוותיה אלא אדרבה מתוך קדושתה נצטוו עליה אלה ועל ידי קיומן מגלים את קדושתה העצמית הפנימית של א"י (מעייני הישועה לגרי"מ חרל"פ ח, ג פרק מז; כפותר ופרח פרק י, ומבוא לספר "שבת הארץ" פרק טו).
 
  • יסוד קיום כל המצוות כולן מצד עניינן הפנימי והתכליתי הוא רק בא"י (הרמב"ן לבראשית כו, ה; ודברים יא, יח, ספרי עקב מד; ופרשת דרכים דרוש כב).
 
  • חז"ל העריכו מאוד את נטיעת עצים בארץ עד אם שטף הנהר זיתיו ושתלן בתוך שדה חברו בא"י אסור לעקור אותם שלא תיגע יד למעט ישוב א"י (בב"מ קא, א; חזון הגאולה לב ומאמרי הראי"ה 437).
 
  • לא יעקור הצומח אלא לצורך ולא ימית בעל חי אלא לצורך (תומר דבורה פרק ג; ושבחי ראי"ה פ"ט-צח).
 
  • חודש שבט מסוגל לברכת הפירות, מסוגל גם לברכה בהבנת התורה כיון שמשה ביאר את התורה מר"ח שבט (חידושים הרי"ם – ט"ו בשבט).
 
  • כי בכל שנה אחר ט"ו בשבט הוא מרגיש שינוי בחידושי תורה שלו, שעיקר ר"ה לאילן קאי על חידושי תורה (שו"ת ארץ צבי ח"ב עמוד שדמ וספר התודעה – חודש שבט; וקדושת הלוי ליקוטים).
 
  • "וזהב הארץ ההיא טוב" – מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל (בר"ר, טז).
 
  • תבל זו א"י ולמה נקרא שמה "תבל"? על שם תבלין שבתוכה ואיזהו תבלין שבתוכה? זו תורה שנאמר "בגויים אין תורה, מכאן שהתורה בא"י (ספרי דברים פסקה לז).
 
  • עם ישראל יכול למלא את ייעודו ולהעלות את הטבע לקדש את הארציות רק כשהוא יושב בארצו (שפ"א עה"פ ויקרא כה, ב).
 
  • "ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא יט, כג) דהיינו לנטוע תלמידי חכמים בא"י שגם הם נקראים "נטעים" (שבת קיח, ב) וגם נקראים "עץ" דכתיב "כימי העץ ימי עמי" (ישעיה סה, כב; וזוהר רעיא מהימנא פנחס רנב, ב).
 
  • "לא תשחית את עצה" (דברים כ, יט) דא תלמיד חכם דאיהו אילנא דחיי (זוהר בלק רב, א).
 
  • אוירה של ארץ ישראל מחכים (בב"ת קנח, ב ורשב"ם שם ד"ה אמר; ובבא מציעא פה, א ורש"י שם ד"ה דלא ניטרדה וסנה' כד, א).
 
  • אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינים האמורים בשבח א"י (משנה ביכורים פ"א, מ"ג והרמב"ם הל' ביכורים פ"ב הל' ב).
 
  • כתב החתם סופר (יור"ד סימן רלד) שקדושת א"י היא מצד עצמה ולא משום מצוותיה התלויות בה (ועיין שיחות הרצי"ה מס' 31 הכל מעלין סעיף 5).