התשובה - מתנת חסד לאדם

אחת הפליאות הגדולות והזכויות המיוחדות שהוענקו לבן תמותה היא "תשובה" שנבראת עם שבעה ערכי יסוד שנבראו קודם בריאת העולם (עיין פסחים נד, א ובראשית רבה פרק א׳), והיא חוויה תמידית ובלתי פוסקת לא רק באדם אלא בבריאה כולה "במעמקי החיים מתנוצץ בכל רגע אור חדש של "תשובה עליונה" (אורות התשובה פ"ד, יא), ורוח התשובה מרחף בעולם והוא נותן לו את עיקר צביונו (שם פרק ה, ד), ותכליתה להוציא את החוטא מן הסבך, להשיבו למקוריותו האלוקית, לישרותו הטבעית ולהעמידו איתן ויציב, מסודר ומתוקן וכדברי המהר"ל (נתיב התשובה פרק ב) "כי העולם אין לו קיום מצד עצמו וכל קיומו הוא מפני שהוא שב אל השי"ת, לכן התשובה היא סדר העולם, שכך ברא הקב"ה את העולם וכשאדם שב בתשובה הוא נמשך אחר סדר העולם". חז"ל במאמריהם הפליגו בחשיבותו ובגודל ערכו של המושג העילאי הזה שרוממות מציאותו בעולם מהווה מתנת חסד, מענק מבורך מהבורא לברואיו וכדברי רבנו יונה בשערי תשובה (שער א׳), "מן הטובות אשר היטיב השי"ת עם ברואיו כי הכין להם הדרך לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם, לחסוך נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו, ולימדם והזהירם לשוב אליו כי יחטאו לו לרוב טובו ויושרו כי הוא ידע יצרם שנאמר "טוב וישר ה׳ על כן יורה חטאים בדרך" (תהלים כה, ה) "ואם הרבו לפשוע ולמרוד ובגד בוגדים בגדו לא סגר בעדם דלתי תשובה" (עיי"ש), וכן מפורש בירושלמי מכות (פרק ב, הל׳ ו) שמצד הדין אין מקום לתשובה אבל הקב"ה פוסח על מידת הדין ומקבל בעלי תשובה כמבואר בפסחים (קיט, א), זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מידת הדין.

"התשובה" חביבה ויקרה מאוד בעיני הבורא עד שהשב מחטאיו הופך לבריה חדשה, לישות שלמה ובריאה הקרובה לבורא ומענגת בתענוגיו "כל העושה תשובה מעבירה שבידו, הקב"ה מוסיף וקורא לו שם חביב, בוא וראה בבני קורח, עד שלא עשו תשובה לא נקראו שושנים וידידים, משעשו תשובה נקראו שושנים וידידים" (ילקוט תהילים מה), כי התשובה פועלת פעולה של חיטוי, זיכוך ושכלול, והשב מקבל תואר של "ידיד ה׳ ", אהוב וחמוד שהרי השתחרר מעבדותו לחטאים וחוזר אל החרות, אל הקדושה, אל האושר האמיתי, וככל שהאדם מעמיק יותר במהותה של התשובה ימצא בה את מקור הגבורה ואת אידיאל החיים, "גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם", וגדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם (יומא פז, א), וכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ז ה"ו) התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד".

גדולי החכמים המכוונים אותנו לתיקון ולשכלול, מצאו כי "התשובה" היא ראשי תיבות של עקרונות יסודיים בחיי האדם עלי אדמות והם:

א.      "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" (דברים יח, יג), והיא מצות עשה מן התורה להיות תמים ומאמין גדול בהנהגת ה׳ בעולמו, להתבונן בגדלות ה׳ כדי להידבק בו שנאמר "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלוקים" וגדולה מעלת "התמימות" עד שאמרו רז"ל "כל המתמים עצמו הקב"ה מתמים עמו" (נדרים לב, א) כי התמימות מקנה את האמונה הטהורה ושלמות השכל הדעת והמידות.

ב.       "שויתי ה' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח) וזהו כלל גדול בעבודת ה׳ וכפי שמובא בשולחן ערוך (או"ח סימן א) "שויתי ה׳ לנגדי תמיד" הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו... מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו מיד.

ובודאי כשנצייר תמיד לנגד עינינו את השגחת הבורא על כלל הבריאה, הרי בודאי נתמלא יראה וחרדה, תשוקה עזה לעשות רצונו ולהימנע מלהסתבך בחטאים המזהמים את הנפש והמרחיקים את האדם מבוראו "כל העובר עבירה אחת בעוה"ז מלפפו והולכת לפניו ביום הדין וקשורה בו ככלב" (סוטה ג, ב) והעבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא טל, א) והתשובה מתקנת את כל העבירות ומוחה אותן והן נבלעים מן העולם.

ג.       "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, לד) כלומר תיקון החטאים ומחיית רישומם מנפש האדם אפשרי רק כשהאדם מתרחק ממידת "האנוכיות", מהבלטת האהבה העצמית ובטיפוח "אהבת הריע" שהיא מצוה גדולה בתורה, ועל ידה מתקיימות כל שאר המצוות ובמיוחד המצוה שבין אדם לחברו (עיין שבת לא, א וירושלמי נדרים פרק ט הל׳ ד).

ד.       "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג, ו) דהיינו לעבוד את ה׳ בכל הדרכים, בכל האמצעים הגשמיים, בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע (עיין ברכות נד, א) והכל חז"ל גילו לנו "איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? בכל דרכיך דעהו" (ברכות סג, א) והכל מתוך כוונה לשם שמים, לקדש שמו יתברך אפילו במעשים החמריים "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (עיין אבות פרק ב, משנה יב, רמב"ם דעות פ"ג, הל׳ ג) והרמב"ם (שמונה פרקים פרק ו) האריך ביסוד הגדול, שתכלית כל מעשי האדם היא לקדש ולזכך מחשבותיו, עלילותיו ותנועותיו כדי לפאר את שמו יתברך.

ה.      "הצנע לכת עם ה' אלוקיך" (מיכה ו, ח) כלומר שכל מעשינו יהיו מוצנעים, הן במלבושים הן בהתנהגות היומיומית כמבואר בספרי המוסר והיראה, כי ההצנעה מביאה לידי ענוה, להכנעה, לריסון מידת האנוכיות, ועל ידי "הצניעות" יזכה האדם לרכוש מידת החסד וההטבה לזולת. נמצאנו למדים שהתשובה דורשת מהשב לתקן את כל שטחי החיים, להתרומם ולכוון כל מעשיו לתכליתם האלוקית, ומכוח שאיפה זו, נמחלים עוונותיו ונמחקים רישומיהם מתודעתו "שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך": אמרו ישראל רבונו של עולם - ומה אתה עושה לכל עוונותינו? אמר להם עשו תשובה והם נבלעים מן העולם שנאמר "בימים ההם ובעת ההיא יבוקש את עוון ישראל ואיננו (ירמיה נ, כ) אמרו לו ולהיכן משליכם? אמר להם לים שנאמר "ותשליך במצולות ים כל חטאותם" (מיכה ז, יט) ונזכה בע"ה שהקב"ה ישליך כל עוונותינו כדי לחזור להיות "שושנים בגנו של הקב"ה.

פרקי ההתקרבות של תשובת הדור

"ארבעת הפרקים שהחינוך של הדור שנתרחק מקדושתה של תורה צריך שיתקרב על ידם אל מקור הקודש, הם:

כבוד הדת,

חיבת הדת,

הכרת הדת,

וקיום הדת.

אין שום אדם מישראל יכול לסלק את עצמו מכל מה שנוגע לכבודה של דת ישראל, שאיך שיהיה נשקע בדעות זרות ורחוקות, הלא בתור בן לאומה הוא חייב בכבודה, על פי הכרתה הכללית שהוא מאוחד בה עם כבוד דתה, שכל אוצר הכבוד שלה ספון בקרבה. אחרי שחובת הכבוד תתמלא, יבוא התור לפתח את רגש החיבה לדת, אשר היא דבר נמנע, אם הכבוד לא יהיה קודם לה. ואחרי שהכבוד והחיבה יבואו, אז יבוא זמן לעסוק בהכרת הדת, שלא תוכל להביא את התועלת הרצויה, כל זמן שהכבוד והחיבה לא יצאו מן הכח אל הפועל. ורק אחרי ההכרה שתבוא אחרי הכבוד והחיבה, יכולים אנחנו לקוות לקיום הדת, לאור של תשובה שתופיע על כל אחינו מקרוב ומרחוק, לשוב לצור ישעם ומשגבם, ובזה המפתח של הגאולה הוא גנוז. אשרי איש שיקח חלק בהרצאתם של פרקי התשובה הללו, שאור ד' עליהם יראה."

מתוך ספר "אורות התשובה" למרן הראי"ה קוק זצוק"ל